מיזוג סטארבקס וצ׳יפוטלה? אפילו הנדסה פיננסית מתוחכמת הייתה נתקלת בקשיים

בשבוע שעבר דיווח העיתון Financial Times שענקית בתי הקפה האמריקאית סטארבקס (SBUX) בוחנת את האפשרות לרכוש את רשת המסעדות המקסיקניות צ׳יפוטלה (CMG). כמה ימים לאחר מכן, הכחישה סטארבקס באופן רשמי את השמועות, וחלום המיזוג נגוז במהרה, לפחות לעתה. אפשר היה להבין את הדחיפות של הנהלת סטארבקס לצאת בהכחשה מהירה: ביום שבו צצו השמועות, מניית צ׳יפוטלה עלתה בכמעט 9% במהלך שעות המסחר, ואילו מניית סטארבקס ירדה בכמעט 6%.

אם המהלך הזה היה יוצא לפועל, הרי שהיה מדובר בעסקת הרכישה הגדולה ביותר בתולדות ענף המסעדנות האמריקאי מבחינת שווי העסקה. אם מסתכלים על הענף הזה בארה״ב, אז שתי חברות הענק שניצבות מעל כולן הן קודם כל מקדונלדס עם שווי שוק של כ-164 מיליארד דולר, ואחריה סטארבקס עם שווי שוק של כ-103 מיליארד דולר. במקום השלישי והמכובד ניצבת צ׳יפוטלה, עם שווי שוק של כ-40 מיליארד דולר. מיזוג של הרשת השנייה בגודלה עם הרשת השלישית בגודלה היה יכול להיות אירוע היסטורי במידותיו, שכן עסקת המיזוג האחרונה בסדר גודל ראוי לציון הייתה לפני 12 שנים כאשר רשת ברגר-קינג רכשה את רשת טים הורטונס לפי שווי של 11 מיליארד דולר.

לפני שנסביר למה ההיתכנות של העסקה הייתה נמוכה מאוד מלכתחילה, נסביר רגע מיהן השחקניות המעורבות.

בצד אחד ניצבת סטארבקס Starbucks Corp  שנוסדה בעיר סיאטל בשנות ה-70, והפכה עם השנים לאימפריית בתי קפה בינלאומית המפעילה כיום כ-41 אלף בתי קפה ברחבי העולם, כאשר יותר ממחציתם נמצאים בכלל מחוץ ליבשת צפון אמריקה, וכמעט 70% מהם לא מופעלים ישירות על ידי החברה אלא על ידי חברות אחרות שסטארבקס מוכרת להן את הרישיון לכך, ומקבלת מהן תמלוגים בנוסף לפולי הקפה ולציוד שהיא מוכרת להן (זה דומה למודל של זכיינות אבל בהיקפים גדולים יותר ועם פיקוח הדוק יותר של סטארבקס). ב-12 החודשים האחרונים החברה רשמה הכנסות של מעל 38 מיליארד דולר, כאשר כ-60% מהן הגיעו כפי שאתם יכולים לנחש ממכירת משקאות בבתי הקפה שהחברה עצמה מפעילה. כ-21% נוספים הגיעו מקטגוריה שמוגדרת בתור ״הכנסות אחרות״, שאלו בעצם הכנסות של החברה מתמלוגים שמשלמים לה מפעילים חיצוניים של בתי קפה תחת המותג סטארבקס, לצד הכנסות נוספות ממכירת פולי קפה, ועוד דברים נישתיים אחרים כמו אביזרים למטבח שאפשר לרכוש בבתי הקפה. 19% נוספים הגיעו ממכירת מזון בבתי הקפה של החברה. מבחינת צמיחה, בין 2016 ל-2025 שיעור הצמיחה השנתי של הכנסות החברה עמד על 6.4%.

בצד השני ניצבת צ׳יפוטלה Chipotle Mexican Grill Inc. 1.69%  , שנוסדה בקולורדו בשנת 1993 ומתמחה במזון מקסיקני כמו בוריטו, קסדייה, טאקוס ועוד, כאשר המודל של החברה בעצם מאפשר לכל לקוח להרכיב לעצמו את המנה. בניגוד לסטארבקס, מרבית פעילותה של צ׳יפוטלה מתנהלת בתוך ארה"ב: מתוך 4,201 המסעדות שהיו לחברה נכון לסוף חודש יוני האחרון, 4,074 מסעדות (97%) היו בארה״ב ועוד 127 התפרסו על פני קנדה, צרפת, בריטניה, גרמניה, כוויית ואיחוד האמירויות. בנוסף, כל המסעדות תחת המותג צ׳יפוטלה הן בבעלות החברה פרט ל-15 מסעדות שנפתחו במהלך השנתיים האחרונות במזרח התיכון, שם החברה מכרה את הרישיון להפעלת המסעדות לחברה מקומית. ב-12 החודשים האחרונים צ׳יפוטלה רשמה הכנסות של כ-12.4 מיליארד דולר, כאשר בין 2016 ל-2025 שיעור הצמיחה השנתי שלה עמד על 13.2%.

בכל הנוגע להתרחבות הגיאוגרפית שלהן, שתי החברות מציגות גישות שונות בתכלית. בעוד סטארבקס משלבת בין בתי קפה בבעלותה לבין סניפים המופעלים בידי שותפים מקומיים שמשלמים לה תמלוגים ורוכשים ממנה מוצרים, צ׳יפוטלה מעדיפה להחזיק ולהפעיל בעצמה כמעט את כל המסעדות שלה. לגישה של צ׳יפוטלה יש יתרון ברור - היא נהנית ממלוא ההכנסות שמייצרות המסעדות ושומרת על שליטה ישירה בחוויית הלקוח ובאיכות המזון. מנגד, היא נדרשת לממן בעצמה את הקמת המסעדות, להעסיק את העובדים ולשאת בהוצאות התפעול. במונחים פיננסיים, מדובר במודל Asset-Heavy, כלומר כזה שדורש השקעות הון (Capex) משמעותיות כדי לצמוח. סטארבקס, לעומתה, יכולה להתרחב גם באמצעות מודל Asset-Light, שבו השותפים המקומיים נושאים בחלק גדול מההשקעה והסיכון. ההבדל הזה היה כמובן אתגר לא קטן עבור סטארבקס אם באמת הייתה רוכשת את צ׳יפוטלה, מאחר שהייתה מצרפת אליה פעילות שהצמיחה שלה דורשת השקעות ישירות במסעדות חדשות.

הסופרסטאר שהגיע להציל את Starbucks חשב לרגע להציל את החברה הקודמת שעבד בה?

• סטארבקס סוגרת 250 סניפים בצפון אמריקה
• מיליארד דולר על כורסאות ושטיחים - האם זה מה שיחזיר את הצמיחה לסטארבקס?

אז כמו שאתם מבינים, האוכל ששתי החברות הללו מגישות לא דומה, אסטרטגיית הצמיחה הגיאוגרפית שלהן לא דומה, אז מה בכל זאת מחבר ביניהן? התשובה לכך היא המנכ״ל הנוכחי של סטארבקס, אחד המנהלים המוערכים ביותר בוול סטריט – בריאן ניקול (Brian Niccol). בשנת 2018 ניקול קיבל לידיו את ניהול צ׳יפוטלה, לאחר כמה שנים בהן היה המנכ״ל של רשת Taco Bell. באותה תקופה זאת לא הייתה צ׳יפוטלה הגדולה של היום. היו לה 40% פחות סניפים מהיום, והיא התמודדה עם משבר אמון קשה בעקבות ליקויים תברואתיים שנמצאו במזון שלה. המשבר של שנת 2016 היה חמור במיוחד לאור תחלואות קשות שנגרמו ללקוחות החברה ב-15 מדינות שונות ברחבי ארה״ב. מכירות החברה צנחו בכ-13% לעומת שנת 2015, והצמיחה בהכנסות ממסעדות זהות (Same-Store Sales), אחת המטריקות החשובות ביותר בענף המסעדנות, הייתה שלילית - ירידה של כ-23%.

לתוך כל הבלגן הזה הגיע ניקול והחל לשקם את אמון הצרכנים, לשפר את מערכת התפעול של צ׳יפוטלה ולמצוא מחדש מנועי צמיחה. התוצאות הגיעו ומהר. בין השנים 2018 ל-2024 זינקו הכנסות Chipotle מכ-4.9 מיליארד דולר לכ-11.3 מיליארד דולר, בעוד מספר המסעדות גדל מכ-2,500 לכ-3,700. מטריקה חשובה נוספת בענף המסעדנות היא ההכנסה הממוצעת למסעדה (Average Unit Volume, או בקיצור AUV). החברה הצליחה להגדיל את ה-AUV שלה מכ-2 מיליון דולר לכ-3.2 מיליון דולר (וראו תרשים למטה), והרווח המדולל למניה גדל מכ-0.13 דולר למניה לכ-1.11 דולר למניה. צ׳יפוטלה הפכה לחברה יעילה יותר, ורווחית יותר. מניית צ׳יפוטלה עלתה במעל 770% בתקופת כהונתו של ניקול כמנכ״ל החברה לעומת תשואה של 118% של מדד ה-S&P 500. המהפך הושלם.

ניקול בנה לעצמו שם של כוכב עולה, וב-13 באוגוסט 2024 עונת המלפפונים בוול סטריט הפתיעה עם הידיעה לפיה סטארבקס הצליחה להחתים אליה את ניקול בן ה-50 לתפקיד המנכ״ל. תגובת השוק הייתה לא פחות ממדהימה: המניה של סטארבקס סיימה את יום המסחר בעלייה של כ-25%, מה שהיה יום המסחר הטוב ביותר בתולדות מניית החברה, שהוסיפה 21 מיליארד דולר לשווי שלה באותו יום. מניית צ׳יפוטלה לעומת זאת ירדה בכמעט 8% באותו יום ומחקה 6 מיליארד דולר מהשווי שלה.

כיאה לכוכב, חבילת התנאים של ניקול הייתה מרחיקת לכת: מעבר לשכר חודשי גבוה, ניקול קיבל מענק חתימה של 10 מיליון דולר במזומן, ועוד מניות בשווי של כ-75 מיליון דולר. סטארבקס אפילו לא דרשה מניקול לעבור למטה החברה בסיאטל, אלא נתנה לו את האפשרות להישאר בביתו שבקליפורניה ולהגיע עם מטוס פרטי למשרדים כשיש צורך בכך. כאשר אתה מוסיף 21 מיליארד דולר לשווי של חברה ביום אחד, אתה יכול גם לעבוד מהירח.

• הנאסד"ק מוביל את הירידות בוול סטריט; אנבידיה מאבדת 3%, אינטל וספייסX נחלשות 5%
• קרוב לשיא של 4 שנים: ה-PPI מזנק - ובוול סטריט מבינים שהפד' יצטרך שוב להעלות את הריבית

כצפוי, הציפיות מניקול בסטארבקס היו עצומות. ניקול השיק את תוכנית Back to Starbucks, שבמרכזה החזרת חוויית בית הקפה למרכז: שירות מהיר יותר, השקעה בעובדים, פישוט תהליכים ושיפור האווירה בסניפים. לאחר מספר רבעונים שבהם הצמיחה במכירות במסעדות זהות (Same-Store Sales) הייתה שלילית, הצליחה סטארבקס להפוך את הקערה ברבעון הרביעי של שנת 2025. מאז רשמה החברה שלושה רבעונים רצופים של צמיחה, שאף הולכת וצוברת תאוצה, וברבעון האחרון הגיעה ל-7.9%, ועוד בתקופה מאוד מאתגרת עבור ענף המסעדנות האמריקאי.

בנוסף, ניקול הוביל שינוי אסטרטגי בפעילות החברה בסין, שם יש לחברה כ-8,000 סניפים. במרץ האחרון סטארבקס השלימה את מכירת רוב הפעילות שלה בסין לקרן פרייבט אקוויטי מקומית, וירדה לאחזקת מיעוט של 40%. המהלך הזה הכניס לקופתה של סטארבקס כ-2.5 מיליארד דולר ששימשו בין היתר לפירעון חלק מהחוב הגבוה של החברה, בדגש על סדרות אג״ח עם מח״מים ארוכים וקופונים גבוהים. עם זאת, מניית החברה כמעט ולא זזה מאז ניקול הוכרז כמנכ״ל החברה, ואם להיות כנים, אז למעשה חוותה תנודתיות די גבוהה בשנתיים וקצת האחרונות.

אי אפשר להתעלם מהעובדה שיתכן והמנכ״ל המצליח ראה את החברה הקודמת שלו עוברת תקופה לא טובה ולטש אליה עיניים. מניית צ׳יפוטלה ירדה ב-12 החודשים האחרונים במעל 20%, ושיעורי הצמיחה שלה רחוקים מלהזכיר את ימי הזוהר בתקופתו של ניקול. ועדיין, עולה השאלה, מה הייתה יכולה לחפש רשת של בתי קפה ברשת של אוכל מקסיקני? לא מעט אנליסטים שאלו בדיוק את השאלה הזאת, ולמען האמת די התקשו למצוא תשובה שתצדיק עסקה שכזאת. הרי מעבר לעובדה ששתי החברות מוכרות מזון ומשקאות, החפיפה התפעולית ביניהן מוגבלת למדי. סטארבקס מתמחה בעיקר במשקאות ובמוצרי מזון מוכנים, בעוד צ׳יפוטלה מתבססת על הכנת ארוחות טריות במקום, כך שגם האפשרות לחסוך בעלויות באמצעות איחוד שרשראות האספקה לא ממש ברורה. מנגד, יש מי שמצביעים על האפשרות ההגיונית שהייתה לשלב בין מועדוני הלקוחות, לחסוך בהוצאות המטה והשיווק, ובעיקר לנצל את הנוכחות הבינלאומית הרחבה של סטארבקס כדי להאיץ את התרחבותה של צ׳יפוטלה מחוץ לארה"ב (נזכיר, כ-97% מהסניפים של צ׳יפוטלה נמצאים בארה״ב). אבל מעבר לכך, אחת השאלות הבוערות והמעניינות ביותר היא האם סטארבקס הייתה בכלל מסוגלת להוציא לפועל את העסקה הזאת ברמה הפיננסית?

המיזוג הגדול ביותר בהיסטוריית ענף המסעדנות היה מצריך הנדסה פיננסית מורכבת

נתחיל עם הדברים הפשוטים. צ׳יפוטלה נסחרת כיום לפי שווי של כ-40 מיליארד דולר. סביר להניח שהצעה, אם הייתה מגיעה מכיוונה של סטארבקס, לא הייתה מתחת ל-50 מיליארד דולר, וגם זה היה יכול להיות תג מחיר די בעייתי לחברה שנסחרה לפני פחות משנתיים לפי שווי של כ-90 מיליארד דולר. אבל בואו נניח רגע שתג המחיר היה 50 מיליארד דולר לרשת המזון המקסיקני, מה שמשקף מחיר של 39.50 דולר למניית צ׳יפוטלה, פרמיה של 25% על מחיר הסגירה האחרון של המניה. נציג כעת מספר אפשרויות שסטארבקס הייתה יכולה לנקוט בהן על מנת לסגור את העסקה, ונניח ״עולם פשוט״, כלומר נתעלם ממה שמכונה Signaling (״איתות״) שהחלטה כזאת או אחרת של סטארבקס הייתה יכולה לגרום בשוק וכפועל יוצא להשפיע על מחיר המניה שלה.

האפשרות הראשונה שהייתה עומדת בפני סטארבקס הייתה לשלם את כל ה-50 מיליארד דולר לבעלי המניות של צ׳יפוטלה במזומן. הבעיה היא שנכון לסוף יוני, במאזנה של סטארבקס היו 3.6 מיליארד דולר בלבד. מהמאזן הנוכחי לא הייתה מגיעה הישועה, ולכן סטארבקס הייתה צריכה להנפיק חוב חדש בהיקף אדיר של קרוב ל-50 מיליארד דולר. אלא שזה לא היה כל כך פשוט. במאזנה של החברה יש כבר היום חוב של 22.4 מיליארד דולר, ודירוג האשראי של החברה בסוכנות הדירוג Moody’s עומד כיום על Baa1, כלומר 3 דרגות מעל דירוג ״זבל״, והאופק מוגדר בתור ״שלילי״, כלומר הכיוון יותר נוטה להורדת דירוג בעתיד ולא להשארתו על Baa1. יחס החוב ל-EBITDA (Debt/EBITDA) לפי סוכנות הדירוג עמד נכון לחודש מרץ האחרון על 3.3 (לפני מכירת הפעילות בסין), ואם לא יירד במהלך השנה הקרובה לאזור ה-3.0, החברה עשויה לספוג הורדת דירוג. Moody’s מראים את זה בצורה ברורה בדוח שלהם.

המכירה של הפעילות בסין והשימוש בתקבולים לפירעון חלק מהחוב הורידו בסבירות גבוהה את יחס החוב ל-EBITDA כבר מתחת ל-3.0, מה שמקבל תימוכין גם בדוח הדירוג של סוכנות דירוג אחרת, S&P, שמציינת לטובה את מהלכי הפחתת החוב של סטארבקס ומעריכה שיחס החוב ל-EBITDA של החברה עומד כרגע כבר על 2.6.

עכשיו נניח שסטארבקס הייתה מחליטה בכל זאת לממן את כל העסקה בהנפקת חוב חדש ונראה איך זה היה עשוי להשפיע על יחסי החוב של החברה. תוספת של חוב בהיקף של 50 מיליארד דולר לחוב קיים של כ-22.4 מיליארד דולר, לצד החוב הקיים של צ׳יפוטלה שעומד על כ-5.4 מיליארד דולר, הייתה מסתכמת לחוב של 77.8 מיליארד דולר אצל החברה החדשה והמאוחדת. במקביל, ציפיות האנליסטים הן שצ׳יפוטלה תייצר EBITDA בהיקף של 2.3 מיליארד דולר בשנת 2026, ואילו סטארבקס תייצר EBITDA של 7.9 מיליארד דולר, כלומר 10.2 מיליארד דולר ביחד. אנליסטים מעריכים שסינרגיות בין שתי החברות היו יכולות להגיע לחיסכון בעלויות של 300 מיליון דולר. נניח עכשיו שבריאן ניקול היה עושה קסמים והסינרגיות הללו היו מתממשות, ככה שה-EBITDA הכולל היה עומד על 10.5 מיליארד דולר. אנחנו עדיין היינו מוצאים את עצמנו עם יחס חוב ל-EBITDA של 7.4. עם יחס שכזה, קשה להאמין שדירוג האשראי של החברה המאוחדת לא היה יורד בחדות, ובסבירות גבוהה אפילו לדירוג ״זבל״, תרחיש שקשה לראות את הנהלת סטארבקס מקבלת.

אם כך, כאמור, סטארבקס כנראה הבינה שמימון העסקה באמצעות חוב בלבד איננו רלוונטי, וירדה ממנה.

אפשרות שנייה שהייתה לסטארבקס הייתה לשלם את מלוא התמורה של העסקה באמצעות הנפקת מניות, כלומר לתת לבעלי המניות של צ׳יפוטלה מניות של סטארבקס לפי יחס המרה מסוים. נניח שוב שבעלי המניות של צ׳יפוטלה היו מסכימים למכור את החברה לפי שווי של 50 מיליארד דולר, מה שהיה משקף מחיר של 39.50 דולר למניה אחת של צ׳יפוטלה, פרמיה של 25% על מחיר המניה הנוכחי. סטארבקס לעומת זאת נסחרת כיום לפי שווי של כ-103 מיליארד דולר, או 90.75 דולר למניה. במילים פשוטות, סטארבקס הייתה צריכה להנפיק 551 מיליון מניות חדשות ולתת לכל אחד מבעלי המניות של צ׳יפוטלה כ-0.435 מניות של סטארבקס. התוצאה של מהלך כזה הייתה שבעלי המניות של צ׳יפוטלה היו הופכים לבעלים של 33% מהחברה המאוחדת, ואילו בעלי המניות ״הותיקים״ של סטארבקס היו נשארים עם 67% בלבד. אומנם הם היו מחזיקים במניות של חברה גדולה יותר, אבל עדיין מדובר בדילול כבד.

סוגיה נוספת שהייתה מושפעת מהנפקת כל כך הרבה מניות היא סוגיית הדיבידנד. סטארבקס מחלקת לבעלי המניות שלה דיבידנד כל רבעון ברצף משנת 2010, וכבר במשך עשור מקפידה כל שנה אפילו להגדיל את הדיבידנד. ב-12 החודשים האחרונים החברה חילקה דיבידנדים בהיקף של 2.8 מיליארד דולר, אל מול תזרים חופשי (תזרים שוטף בניכוי השקעות הוניות) של 3.6 מיליארד דולר בלבד. כבר כמה שנים שהדיבידנד נוגס ברוב התזרים החופשי של החברה, והקפאה או ביטול שלו עשויים להיות אירוע מורכב מבחינת המסר שזה שולח לשוק, שנוטה להעניש חברות על מהלכים שכאלה. במידה והעסקה הייתה מבוצעת באמצעות הנפקת מניות בלבד, במקום לשלם כ-2.8 מיליארד דולר בשנה בתור דיבידנד, סטארבקס הייתה צריכה לשלם כ-4.2 מיליארד דולר בשנה, כאשר התזרים החופשי המאוחד צפוי לעמוד בסוף שנת 2026 על 5.5 מיליארד דולר בלבד, כלומר 76% מהתזרים החופשי של החברה המאוחדת היה משמש לתשלום דיבידנדים, וזה לפני שדיברנו על פירעון החוב שקיים גם ככה.

כמו כן, לפי כללי בורסת ה-NASDAQ, בה נסחרת סטארבקס, ברגע שחברה מנפיקה מניות בהיקף שגדול מ-20% מסך המניות הקיימות שלה לצורך רכישה של חברה אחרת, הדבר דורש אישור של בעלי המניות ולא של הדירקטוריון בלבד. במקרה דנן היה מדובר על הנפקה בהיקף של כמעט מחצית מכמות המניות הקיימת של סטארבקס, ולכן אם ההחלטה הייתה מגיעה לאספת בעלי המניות אפשר להניח שהיא הייתה נתקלת בלא מעט התנגדויות. כנראה שגם האפשרות של מימון העסקה בהנפקת מניות ירדה מן הפרק.

מקור: כלל 5635 של בורסת ה-NASDAQ

האפשרות השלישית הייתה שילוב של מזומן והנפקת מניות, לצד ככל הנראה גם מכירה של רוב פעילות החברה ביפן, כפי שמעריכים חלק מהאנליסטים בשוק. באירוע שכזה, סביר להניח שהקו המנחה, או מה שנקרא ״ה-Goal Seek״ בעולמות האקסל של בנקאי ההשקעות, היה גיוס חוב שמאפשר לחברה לשמור קודם כל על ״דירוג ההשקעה״ שלה (Investment Grade). נעשה חישוב סנדלרים פשוט. אמרנו קודם שאפשר היה לצפות מהחברה החדשה והמאוחדת לייצר 10.5 מיליארד דולר ב-EBITDA. יחס חוב ל-EBITDA של 3.5, שאמור לאפשר לחברה לשמור על דירוג השקעה All Else Equal, אומר שהחברה המאוחדת הייתה יכולה להחזיק במאזנה חוב של 36.7 מיליארד דולר. מאחר ושתי החברות כבר מביאות איתן חוב של 27.8 מיליארד דולר, פירושו של דבר שסטארבקס הייתה יכולה לגייס רק עוד 8.9 מיליארד דולר בחוב. בנוסף לכך נניח שהחברה הייתה אפילו משתמשת ב-2 מיליארד דולר במזומן שיש לה כבר בקופה, ושהיא הייתה מוכרת את הפעילות ביפן בסכום של כ-3 מיליארד דולר כפי שאנליסטים מעריכים שהיא יכולה לעשות. זה מביא אותנו לסך מזומן של 13.9 מיליארד דולר, ולכן סטארבקס הייתה צריכה להנפיק עוד 36.1 מיליארד דולר במניות. אחסוך לכם את החישובים, ואסכם שכל בעל מניות של צ׳יפוטלה היה מקבל 11 דולר במזומן פלוס 0.31 מניות של סטארבקס, והבעלות על החברה המאוחדת הייתה מתחלקת ל-26% לבעלי המניות של צ׳יפוטלה ול-74% לבעלי המניות ״הותיקים״ של סטארבקס.

תשלום הדיבידנד השנתי של הישות המאוחדת היה עומד על 3.8 מיליארד דולר במקום 2.8 מיליארד דולר, קרי על 69% מהתזרים החופשי המאוחד. גם האפשרות הזאת הייתה מורכבת לעיכול אצל בעלי המניות של סטארבקס, והייתה דורשת את אישורם לביצוע המהלך.

כפי שאתם מבינים, עסקת מיזוג בין סטארבקס לבין צ׳יפוטלה לא הייתה פשוטה לא ברמה התפעולית ובטח לא ברמה הפיננסית. למעשה, אפשר להניח שהמכשול הפיננסי הוא זה שעמד לנגד עיני סטארבקס כבר בשלב הגישושים, וגרם לה לסגת במהרה מהרעיון. הרי אם בריאן ניקול היה מחליט שהוא הולך בכל הכוח על איחוד עם החברה שהפכה אותו לסופרסטאר, הוא היה צריך להוכיח שהוא לא רק סופרסטאר בכל הנוגע לאוכל מקסיקני ובתי קפה, אלא גם אשף פיננסי מדופלם, שיודע לג׳נגל בין סוכנויות הדירוג, בעלי המניות, ושוק החוב. מה שבטוח הוא שאי אפשר לאכול את הבוריטו ולהשאיר אותו שלם. במידה והיו מחליטים להגיש הצעה רשמית לצ׳יפוטלה, ניקול היה צריך לקבל החלטה: לסכן את דירוג האשראי? לדלל את בעלי המניות הקיימים? להקפיא את תשלום הדיבידנד? להסתכן בכך שהסינרגיות בין רשת בתי קפה לבין מסעדות מקסיקניות פשוט לא יתממשו? כרגע לפחות נראה שניקול שם את הנוסטלגיה בצד, וימשיך להתמקד בצמיחתה של סטארבקס ובהבראת המאזן שלה.

--

גילוי נאות: לכותב אין עניין במניות המוזכרות לעיל. האמור בטור משקף את דעתו האישית של הכותב ומובא למטרות מידע וניתוח בלבד. אין באמור משום ייעוץ השקעות, המלצה או תחליף לייעוץ המתחשב בנתוניו ובצרכיו האישיים של כל אדם.