כל נהג יהפוך לטייס? טסלה המריאה, אבל הדרך למכונית מעופפת עוד ארוכה

כמעט כל מי שנתקע בפקק חשב פעם כמה נחמד היה להמריא מעל המכוניות ולהגיע הביתה בתוך דקות. אתמול בערב אילון מאסק סיפק הצצה לרעיון הזה, כשטסלה Tesla -1.29%   הציגה את הרודסטר החדשה, מכונית ספורט חשמלית שמסוגלת לקפוץ ולבצע תמרונים באוויר בעזרת מדחפי גז קר שפותחו יחד עם מהנדסי ספייס אקס. בהדגמה המכונית נסעה הפוכה על רמפה מיוחדת, התהפכה באוויר, התרוממה מעל כלי רכב אחרים ונחתה בשלום, בלי אדם במושב הנהג. ההדגמה מרשימה, אבל יש מרחק גדול בין מכונית שמבצעת תמרון של כמה שניות באוויר לבין רכב שממריא מהחניה בבוקר וטס למשרד. ובכל זאת, מאחורי ההופעה של מאסק עומדת תעשייה שלמה שכבר השקיעה מיליארדי דולרים בכלי טיס חדשים. חלקם קרובים להפעלה מסחרית, ובסין כבר טסים איתם נוסעים משלמים.

טסלה חשפה את הרודסטר המעופפת ומכוונת לתחילת ייצור ב-2028, כמעט תשע שנים אחרי שהציגה את הדגם לראשונה. את הקפיצות מאפשרות עשר פיות שמחוברות למכלי אוויר דחוס, ורק אחת משלוש הגרסאות, גרסת Rocket עם מושב יחיד, מתוארת כמכונית שיכולה לעוף. טסלה עצמה מציינת שהגרסה הזאת אינה מאושרת לנסיעה בכבישים ציבוריים, והמחיר עוד לא פורסם. מדובר בהדגמת יכולת הנדסית, ועדיין נדרשים אישורי בטיחות ותקינה לפני שימוש בכביש, ובוודאי לפני תמרונים חופשיים באוויר.

ההבחנה הזאת חשובה, כי בתעשייה מתפתחים למעשה שני סוגים שונים של כלים מעופפים. הראשון הוא מכונית שיודעת גם לנסוע בכביש וגם לטוס, כמו הליברטי של החברה ההולנדית פאל-וי. הרכב התלת-גלגלי הופך לכלי טיס בעזרת רוטור עליון ומדחף אחורי שנפתחים מתוך המרכב, אבל כדי להמריא הוא צריך מסלול, כך שבפועל הוא שילוב של מכונית ומטוס קל ולא כלי שממריא מהחניה.

בספטמבר קיבלה פאל-וי מסוכנות בטיחות התעופה האירופית (EASA) אישור כארגון ייצור, צעד שמאפשר לה לבנות את הליברטי בקנה מידה תעשייתי. אישור הדגם עצמו לטיסה עדיין בתהליך, והחברה מכוונת לקבל אותו ולהתחיל במסירות ב-2028. המחיר שפורסם בעבר לגרסה הבסיסית עמד על כ-300 אלף יורו. בארה"ב פועלת אלף אירונוטיקס, שמפתחת את Model A, מכונית דו-מושבית שממריאה אנכית. החברה קיבלה מרשות התעופה האמריקאית (FAA) היתר מיוחד לטיסות ניסוי מוגבלות, וביצעה ניסויים בשדות תעופה בקליפורניה. מחיר היעד הוא כ-300 אלף דולר, והחברה מדווחת על יותר מ-3,000 הזמנות מוקדמות, אבל המקדמות קטנות וניתנות להחזר.

כך נראית מונית אווירית בפעולה: המונית החשמלית של ג'ובי ממריאה אנכית ועוברת לטיסה רגילה בתערוכת האווירית של דובאי (וידאו: ערוץ היוטיוב הרשמי של ג'ובי אוויאיישן)

אבל הסיכוי הגדול יותר לראות כלים מעופפים בשימוש יומיומי בשנים הקרובות מגיע דווקא מכיוון אחר: המוניות האוויריות.

אלה כלי טיס חשמליים שממריאים ונוחתים אנכית כמו מסוק, אבל במקום רוטור אחד גדול הם משתמשים בכמה מנועים חשמליים ובמחשבי טיסה מתקדמים. בתעשייה הם מוכרים בשם eVTOL, ראשי תיבות באנגלית של כלי טיס חשמלי להמראה ונחיתה אנכית. רובם מתוכננים לטוס במסלולים קבועים בין שדות תעופה, מרכזי עסקים ותחנות המראה ייעודיות בעיר. במקום נסיעה של 45 דקות משדה התעופה למרכז העיר, אפשר יהיה לעשות את רוב הדרך בטיסה של כעשר דקות. רק צריך להוסיף לזה את ההגעה לתחנת ההמראה, ההמתנה והנסיעה מתחנת הנחיתה ליעד הסופי.

מי מוביל את המרוץ למונית האווירית

אחת החברות הבולטות בתחום היא ג'ובי אוויאיישן Joby Aviation 4.34%   האמריקאית, שמפתחת מונית אווירית חשמלית לטייס וארבעה נוסעים. לפי החברה, כלי הטיס יגיע למהירות של כ-320 קמ"ש ולטווח של כ-160 קילומטרים בטעינה. ג'ובי כבר צברה יותר מ-80 אלף קילומטרים של טיסות ניסוי, ונמצאת בשלב האחרון של תהליך ההסמכה מול ה-FAA, שבו טייסי הרשות עצמם בוחנים את כלי הטיס. בפברואר היא הכריזה עם אובר על שירות משותף שיאפשר להזמין טיסה ישירות מאפליקציית הנסיעות, ובספטמבר טסה בטקסס במסגרת תוכנית הניסוי של הממשל האמריקאי, שמאפשרת פעילות מוגבלת עוד לפני האישור הסופי.

ג'ובי כבר ביצעה טיסות הדגמה באזור ניו יורק, כחלק מההיערכות להפעלה מסחרית. גם ארצ'ר אוויאיישן Archer Aviation 4.91%   נמצאת במרוץ, עם המונית האווירית מידנייט, שגם היא מיועדת לטייס וארבעה נוסעים. ארצ'ר מתכננת אותה לקפיצות קצרות ורצופות של 30 עד 80 קילומטרים, במהירות שיוט של עד כ-240 קמ"ש. החברה השלימה שלושה מתוך ארבעה שלבי ההסמכה ב-FAA, ובמאי העבירה אותה רשות התעופה של איחוד האמירויות למסלול של הסמכה מוגבלת, שנועד לאפשר לה להתחיל לפעול באבו דאבי לפני האישור האמריקאי המלא. במקביל ארצ'ר משלבת במוניות האוויריות מערכות בינה מלאכותית של אנבידיה.

• טסלה חשפה רודסטר שעף: שלוש גרסאות, מקדמה של עד 250 אלף דולר וייצור ב-2028
• ברקליס: מיזוג בין טסלה לספייסX עשוי להגיע עוד לפני דצמבר

מידנייט של ארצ'ר בטיסה. נועדה לטייס וארבעה נוסעים, לקטעים קצרים ורצופים בתוך העיר ובינה לבין שדות התעופה (צילום: יח"צ ארצ'ר אוויאיישן)

באוגוסט הודיעה ארצ'ר על עסקה לרכישת שלוש חברות בנות של בואינג: ויסק, שמפתחת מונית אווירית אוטונומית וביצעה יותר מ-1,700 טיסות ניסוי בשישה דורות של כלי טיס, אינסיטו, שמייצרת רחפנים צבאיים, וסקייגריד, שפיתחה מערכת לניהול תנועה אווירית. העסקה כולה במניות, ובואינג אמורה לקבל קרוב לחמישית ממניות ארצ'ר ולהשקיע בה עד 55 מיליון דולר נוספים. ההשלמה צפויה עד סוף השנה, בכפוף לאישורי הרגולטורים, והיא נועדה לחזק את ארצ'ר בטיסה אוטונומית ובניהול המרחב האווירי. גם איב מוביליטי Eve 16.78%  , שבשליטת יצרנית המטוסים הברזילאית אמבראר Embraer-Empresa Brasileira De Aeronutica , מפתחת מונית חשמלית לטייס וארבעה נוסעים עם טווח של כ-100 קילומטרים. איב דחתה כמה פעמים את היעד שלה, וכעת היא מכוונת להסמכה ולתחילת הפעלה ב-2028. בספר ההזמנות שלה רשומים כ-2,700 כלי טיס, אבל רובם המוחלט מכתבי כוונות, ורק כמאה הזמנות מחייבות.

בסין ההתקדמות מוחשית יותר. איהאנג EHang Holdings 3.17%   קיבלה במרץ 2025 מרשות התעופה האזרחית הסינית את רישיונות המפעיל הראשונים להפעלת כלי הטיס האוטונומי EH216-S עם נוסעים בתשלום, באתרים מוגדרים בגואנגג'ואו ובהפיי. זה כלי קטן לשני נוסעים, בלי טייס בתא, שטס במסלולים קבועים מראש תחת פיקוח של מרכז שליטה קרקעי. הטווח המוצהר שלו הוא כ-30 קילומטרים והמהירות המרבית כ-130 קמ"ש.

• כ-31 אלף רכבי טויוטה ראב4 נקראים לתיקון בגלל חשש לאובדן כוח בנסיעה
• מאזדה משדרגת את ה-CX-30 עם יותר אבזור ובטיחות

ה-EH216-S של איהאנג טס בלי טייס, עם שני נוסעים, במסלול שנקבע מראש (צילום: יח"צ איהאנג)

בשלב הזה מדובר בעיקר בטיסות תיירות ובמסלולים מוגבלים מאוד: רק באור יום ובמזג אוויר נוח, מעל אזורים דלילים, כשההמראה והנחיתה באותה נקודה. מעבר לרשת תחבורה עירונית שמסיעה אלפי אנשים ביום ידרוש תשתיות ואישורים נוספים.

גם דובאי מתקדמת מהר. ג'ובי מחזיקה שם בזכות בלעדית להפעלת מוניות אוויריות לשש שנים, והיא כבר מבצעת טיסות מאוישות באמירות, כולל טיסה מנקודה לנקודה שנחתה בנמל התעופה אל מכתום. תחנות המראה ונחיתה נבנות בנמל התעופה הבינלאומי של דובאי, ליד דובאי מול, במלון אטלנטיס דה רויאל ובאוניברסיטה האמריקאית בדובאי. בקו הדגל, משדה התעופה לאי המלאכותי פאלם ג'ומיירה, הטיסה אמורה להימשך כעשר דקות, לעומת כ-45 דקות בנסיעה. היעד הוא להטיס נוסעים ראשונים עד סוף 2026, אבל ההשקה תהיה הדרגתית: קודם טיסות ניסוי, אחר כך טיסות עם נוסעים שאינם משלמים, ורק בסוף שירות מסחרי מלא.

ג'ובי בטיסת ניסוי מעל דובאי, שם היא מתכננת להשיק את השירות המסחרי הראשון שלה (צילום: יח"צ ג'ובי אוויאיישן)

כך נראים הכלים המרכזיים

הנתונים לפי היצרניות, ועשויים להשתנות עד ההסמכה

למה המכונית המעופפת היא אתגר הרבה יותר גדול ממכונית רגילה?

הבעיה המרכזית היא שבאוויר כל תקלה רצינית יכולה להפוך מהר מאוד לאירוע בטיחותי. מכונית שנתקעת יכולה לעצור בצד הדרך. כלי טיס חייב להמשיך לפעול בבטחה, למצוא מקום לנחות או להפעיל מערכות גיבוי שיביאו אותו לקרקע.

לכן היצרניות משלבות כמה מנועים, מחשבי טיסה עצמאיים, חיישנים ומערכות כפולות. גם הסוללות הן אתגר: המראה אנכית צורכת הרבה אנרגיה, במיוחד עם כמה נוסעים על הסיפון. הטווח בפועל מושפע ממשקל הנוסעים, ממזג האוויר ומהחובה לשמור עתודת אנרגיה למקרי חירום, ולכן הוא קצר בדרך כלל מהמספר המוצהר.

יש גם שאלת הרעש. הכלים החשמליים שקטים יותר ממסוקים, אבל כשמאות מהם ימריאו וינחתו מעל שכונות מגורים, גם רעש חלש יחסית עלול להפוך למטרד. רוחות חזקות, גשם, ראות מוגבלת ומגדלים גבוהים מוסיפים עוד מגבלות.

והשמיים עצמם צפופים יותר משנדמה. מעל ערים גדולות כבר טסים מטוסים, מסוקים ורחפנים. כדי להוסיף אליהם אלפי מוניות אוויריות צריך מערכת שתנהל מסלולים, מרחקים, גבהים, זמני המראה ונחיתה ומצבי חירום. בדיוק בגלל זה ארצ'ר רוצה את סקייגריד, וג'ובי ואחרות עובדות עם הרשויות על נתיבים ייעודיים.

הרגולטורים כבר זזים. באוקטובר 2024 פרסמה ה-FAA כללים להסמכת טייסים ולהפעלה של כלי טיס מהסוג החדש, ולדבריה זו הקטגוריה החדשה הראשונה של כלי טיס מאז המסוקים בשנות ה-40. באירופה השלימה EASA מסגרת רגולציה ייעודית להפעלת כלים כאלה עם טייס, שכוללת דרישות בטיחות, הכשרת טייסים והפעלה מסחרית.

אבל אישור לכלי הטיס עצמו הוא רק שלב אחד. היצרן צריך להוכיח שהדגם בטוח ושהוא יודע לייצר אותו באופן אחיד, המפעיל צריך רישיון, הטייסים חייבים הסמכה, ותחנות ההמראה והנחיתה צריכות לעמוד בדרישות משלהן. הרגולטורים בוחנים גם איך הכלים החדשים ישתלבו במרחב האווירי הקיים.

ברמה הבינלאומית, ארגון התעופה האזרחית הבינלאומי ICAO מקדם כללים משותפים, כדי שבעתיד כלי טיס שאושר במדינה אחת יוכל לפעול גם באחרות לפי אותן דרישות בטיחות. בינתיים כל מדינה מתקדמת בקצב שלה, ואישור במדינה אחת מחייב הליך הכרה נפרד בכל מדינה נוספת.

יש כאן גם שאלה כלכלית. מונית אווירית עם ארבעה נוסעים וטייס צריכה לממן את כלי הטיס, הסוללות, התחזוקה, הביטוח, הצוות ותחנות ההמראה. גם כשהיא עומדת בטעינה או מחכה למזג אוויר מתאים, ההוצאות ממשיכות לרוץ. חברות המוניות המעופפות עדיין משקיעות סכומי עתק בפיתוח ובהסמכה, ומגייסות הון כדי להגיע לפעילות מסחרית רחבה. בשלב הראשון השירות צפוי לפנות בעיקר לאנשי עסקים וללקוחות שמוכנים לשלם יותר כדי לחסוך זמן, בדומה לשירותי המסוקים הקיימים. ג'ובי, למשל, אמרה שבדובאי מחיר טיסה יהיה דומה לנסיעה ברכב יוקרה של אובר.

ומה לגבי האפשרות שכל נהג יהפוך לטייס? בטווח הקרוב, הטסה של כלי טיס פרטי תחייב הכשרה ורישיון לפי סוג הכלי והמדינה. החברות דווקא מנסות לחסוך מהנוסע את הצורך לדעת להטיס: חלקן מתחילות עם טייס מקצועי, ואחרות, כמו איהאנג, בנו מראש על טיסה אוטונומית במסלולים מוגדרים. בעלים של מכונית מעופפת יצטרך לעמוד בדרישות של עולם התעופה, למצוא מקום מוסדר להמראה ולהתחשב במרחב האווירי ובמזג האוויר. נוסע במונית אווירית יזמין טיסה, יגיע לתחנה ויעלה לכלי שמפעיל טייס מקצועי או מערכת אוטונומית מאושרת.

גם חברה ישראלית נמצאת בתמונה. אייר, שמפתחת את AIR ONE, הציגה ביולי בתערוכת התעופה באושקוש שבארה"ב גרסה משודרגת של כלי טיס חשמלי אישי לשני אנשים, עם מנועים, סוללות ותא טייס חדשים. הגרסה נועדה לטיסות ניסוי עם טייס, שמתוכננות בהמשך השנה, והחברה נערכת לייצור בפלורידה ומדווחת על כ-2,900 הזמנות מוקדמות. כאן הרעיון הוא דווקא שהבעלים יטיסו בעצמם, בעזרת מערכות בקרה ממוחשבות שאמורות לפשט את ההטסה, והשימוש המסחרי תלוי בהשלמת הליכי הרישוי.

שאלות ותשובות על מוניות מעופפות

מתי יהיו מוניות מעופפות?

בסין כבר טסים נוסעים משלמים בטיסות תיירות קצרות ומוגבלות. בדובאי ג'ובי מכוונת לנוסעים ראשונים עד סוף 2026, וארצ'ר נערכת לאבו דאבי. בארה"ב ובאירופה השירות המסחרי תלוי בהשלמת ההסמכות, ורוב היצרניות מדברות על השנים הקרובות, כשהלוחות הזמנים נדחו כבר כמה פעמים בעבר.

כמה עולה טיסה במונית אווירית?

בהתחלה המחיר יהיה גבוה. ג'ובי מדברת על מחיר דומה לנסיעת יוקרה של אובר בדובאי, ובאיהאנג העריכו שבעתיד טיסה תעלה כ-200 עד 300 יואן, כ-30 עד 40 דולר. מי שרוצה כלי משלו צריך להיערך למאות אלפי דולרים: כ-300 אלף דולר למכונית של אלף ומקדמה של עד 250 אלף דולר לרודסטר של טסלה.

צריך רישיון טיס כדי לטוס במונית אווירית?

לא. במונית אווירית הנוסע לא מטיס, ואת הכלי מפעיל טייס מוסמך או מערכת אוטונומית מאושרת. מי שירצה להטיס כלי פרטי, כמו הליברטי של פאל-וי או AIR ONE, יצטרך רישיון והכשרה לפי סוג הכלי והמדינה.

מה ההבדל בין מכונית מעופפת למונית אווירית?

מכונית מעופפת נוסעת בכביש וגם טסה, ולפעמים צריכה מסלול המראה. מונית אווירית לא נוסעת בכביש בכלל: היא ממריאה ונוחתת אנכית בתחנות ייעודיות, טסה במסלולים קבועים ומופעלת בידי חברה, כמו שירות הסעות.