רחפנים במקום מטרו: מינהל התכנון רוצה שתדלגו מעל הפקקים במונית מעופפת

אם נמאס לכם לעמוד שעות בפקק של ז'בוטינסקי או להמתין לקו האדום של הרכבת הקלה, למינהל התכנון יש פתרון בשבילכם: פשוט תמריאו. בעוד שמערכות התחבורה הקרקעיות של מדינת ישראל נאנקות תחת משקלם של פיתוח עירוני מואץ, תקציבים מקוצצים ובורות תשתית שלא נגמרים, המדינה החליטה לשאת עיניים למעלה. בימים אלה השיק מינהל התכנון מהלך לאומי חגיגי לגיבוש מסמך מדיניות ארצי להסדרת תשתיות רחפנים.

החזון הרשמי נשמע כמו תסריט הוליוודי: רשת תחבורה אווירית מתקדמת  (AAM - Advanced Air Mobility) שתסיט את הנוסעים והסחורות מהאספלט הפקוק אל המרחב האווירי. הרעיון הוא להפוך את השמיים של גוש דן לאוטוסטרדה של כלי טיס חשמליים בעלי יכולת המראה ונחיתה אנכית.  המטרה המוצהרת - הפחתת עומסים בדרכים ושדרוג הלוגיסטיקה הלאומית. על הנייר, המצגת נראית מבטיחה; במציאות המקומית, לא בטוח שכדאי לכם לחכות בנשימה עצורה ליום שבו תגיעו לעבודה בריחוף.

חשבונות שמיים: מנחתי בוטיק או מסופי ענק

במסגרת התוכנית השאפתנית, המדינה כבר מחלקת את השמיים והקרקע לקטגוריות בגדלים שונים, תוך שימוש במונחים ייעודיים:

משטחי נחיתה מקומיים - שטחים קטנים יחסית של 0.8 עד 1.5 דונם, שיפוזרו ברחבי הערים וישתלבו לעיתים על גגות של מגדלי משרדים במרכז.

נמלי רחפנים עירוניים - מתקנים בינוניים שישתרעו על פני 2.5 עד 7 דונם.

מסופי רחפנים מטרופוליניים - מרכזי ענק בשטח של 12 עד 27.5 דונם. אלו אמורים לתפקד כתחנות מרכזיות מעופפות, המחוברות למערכות הסעת המונים קרקעיות.

איפה בדיוק מתכננת המדינה למצוא 27 דונם פנויים וסטריליים במרכז תל אביב, רמת גן או ירושלים - ערים שבהן כל מטר רבוע מיועד למגדל מגורים או למשרדים ומחירו מגיע לשמיים? זו כבר שאלה שהמצגת פחות מתעכבת עליה. המסמך מבטיח לבחון מגוון סוגיות קריטיות כמו תשתיות חשמל, טעינה מהירה, רגולציה וניהול המרחב. אולם היכולת לחבר את מסופי הענק הללו לרשת החשמל המקרטעת של ישראל, שגם ככה מתקשה לתמוך באוטובוסים חשמליים, נשארת בגדר תעלומה אופטימית.

הרוח הישראלית: תלונות מהשכנים וחיל האוויר ברקע

כל מי שאי פעם ניסה לאשר הקמת קיוסק או להוסיף מרפסת בישראל יודע שהביורוקרטיה המקומית מסוגלת להתיש גם את היזם העקשן ביותר. כעת, נסו לדמיין מוסד תכנוני שצריך לאשר מנחת מסחרי לרחפני משלוחים כבדים מעל שכונת מגורים מבוקשת. מסמך המדיניות אומנם מבטיח לטפל בנושאי רעש, בטיחות והשפעות סביבתיות, אך בפועל, מלחמות השכנים וארגוני הסביבה נגד הזמזום הבלתי פוסק של מוניות האוויר מעל המרפסת שלהם צפויות לספק עבודה לעורכי דין בעשורים הקרובים.

מעבר להתנגדויות התושבים, המכשול הגדול ביותר הוא המאפיין הגיאוגרפי והביטחוני הייחודי של המדינה. המרחב האווירי של ישראל הוא מהצפופים והמדודים ביותר בעולם. השמיים פה אינם שוק חופשי; הם נכס אסטרטגי שנשלט ביד רמה על ידי חיל האוויר וצרכי מערכת הביטחון. הסטת תנועת סחורות ונוסעים לאוויר דורשת תיאום טכנולוגי וביטחוני ברמה כמעט בלתי אפשרית בזמן אמת, במיוחד בתקופות חירום. העובדה שלמוסדות התכנון כבר מגיעות בקשות ראשונות לאישור מנחתים מראה שיש יזמים שמאמינים בחזון, אך בין הגשת הבקשה לבין היתר בנייה בפועל מפריד ים של רגולציה ישראלית קשוחה.

• יו"ר רפאל שטייניץ: "פתרון לאיום הרחפנים עשוי להגיע בתוך חודשים"
• רפאל חושפת רחפן ליירוט רחפנים; האם זה הפתרון שכולם חיכו לו?

בין פיילוטים באמירויות למציאות באיילון

מנכ"ל מינהל התכנון, רפי אלמליח, משווה את ההיערכות הנוכחית למהפכת הרכבות הקלות והמטרו, ומסביר כי תפקיד המדינה הוא להכין את התשתיות מבעוד מועד כדי לאפשר חדשנות וצמיחה כלכלית. ההשוואה למטרו, פרויקט שסובל מעיכובים תשתיתיים, חילוקי דעות פוליטיים וגרירת רגליים תקציבית של שנים, אולי אינה המחמאה הכי גדולה שפרויקט הרחפנים יכול היה לבקש לעצמו.

מצד התעשייה, מנכ"ל  Cando Drones, יואלי אור, מציג קו אופטימי וטוען כי בניגוד לכבישים או מנהרות תת-קרקעיות יקרות, תנועת רחפנים משתמשת בתשתית טבעית קיימת - האוויר - ולכן מהווה מענה מהיר וחסכוני שכבר הוכח בפיילוטים בגרמניה, יפן ואיחוד האמירויות. הוא צודק בכך שהטכנולוגיה קיימת, אבל בגרמניה ובאיחוד האמירויות יש גם תחבורה ציבורית יעילה על הקרקע, משמעת אזרחית ותכנון ארוך טווח. בישראל, שבה נתיבי איילון כבר הוגדרו באופן תיאורטי כנתיבי טיסה פוטנציאליים, החשש הגדול הוא שרשת הרחפנים תלמד מהר מאוד את הרגלי התחבורה המקומיים, והפקק המוכר פשוט יעבור מהכביש אל השמיים.