פקקים הם אחת הבעיות הכלכליות הכבדות של המשק הישראלי, ועלות הזמן האבוד והדלק הנשרף בהם נאמדת במיליארדי שקלים בשנה. ריכוז התעסוקה בגוש דן, קצב גידול צי הרכב והפער בין קצב פיתוח התשתיות לקצב גידול האוכלוסייה מייצרים עומסי תנועה כרוניים בכבישים המרכזיים.
בין הפתרונות שמקודמים נמנים תמחור דינמי בנתיב המהיר בכביש נתיבי איילון, הרחבת תחבורה ציבורית מסילתית, מיסוי גודש ואפילו בחינה של מוניות מעופפות
במסדרונות אוויר עירוניים. אירועים גדולים וסגירות כבישים לצורכי עבודות תשתית מחדדים את רגישות המערכת. עבור העסקים מדובר בעלות ישירה של איחורי הגעה, בשחיקת פרודוקטיביות ובעלויות לוגיסטיקה גבוהות יותר.
הרכבת הקלה עדיין מקרטעת ומערכות התחבורה הקרקעיות תקועות עמוק באדמה, אבל המדינה כבר משיקה חזון לאומי למנחתי רחפנים ומוניות אוויר; למה המילים הגדולות לא יצליחו להסתיר מרחב אווירי צפוף, צבא ששולט ברקיע ומלחמות שכנים על רעש? מבחן מציאות למיזם התחבורה החדש
- האם הפקקים יעברו מהכבישים לשמיים?
