חיסכון ארוך טווח
חיסכון ארוך טווח

כמה כסף צריך להיות לכם בגיל 40? בדיקת אמצע הדרך

פי 3 מההכנסה השנתית ברוטו - סביב מיליון שקל למשק בית ממוצע - זה טווח ההתמצאות של גיל 40. איך הוא מתחלק בפועל, מה עושים אם חסר, ואילו ידיות סוגרות את הפער בחמש שנים

בן פלמון |

גיל 40 הוא תחנת הביניים הרשמית של החיים הכלכליים: מספיק רחוק מתחילת הדרך בשביל שיהיה מה למדוד, מספיק רחוק מהפרישה בשביל לתקן כמעט כל דבר. והמדידה עצמה פשוטה ממה שנדמה. כלל ההתמצאות המקובל מדבר על שווי נקי כולל של בקירוב פי 3 מההכנסה השנתית ברוטו בגיל 40 - תחנה בדרך לפי 6 בגיל 50 ולפי 8-10 סמוך לפרישה.

נתרגם לשקלים של 2026. השכר הממוצע במשק נע סביב 15-16 אלף שקל ברוטו בחודש, כלומר כ-190 אלף שקל בשנה, ולכן עובד ממוצע בן 40 מכוון לשווי נקי של 550-600 אלף שקל בקירוב. משק בית עם שני מפרנסים שמכניס 25-30 אלף שקל בחודש מכוון לטווח של 900 אלף עד 1.1 מיליון - זו "שאלת המיליון" המפורסמת של הגיל, והיא פחות מפחידה משהיא נשמעת, כי רוב הסכום מתחבא במקומות שקל לשכוח: בפנסיה ובקירות.

מה נכנס לחשבון? הכול, משני צידי המאזן: צבירות בקרנות הפנסיה של שני בני הזוג, קרנות השתלמות, קופות גמל להשקעה, תיק השקעות וחסכונות, וההון העצמי בדירה - שוויה פחות יתרת המשכנתה - בניכוי כל חוב אחר, מהלוואת רכב ועד מינוס מתגלגל. את החישוב הזה עושים פעם בשנה, באותו תאריך, ומשווים לשנה הקודמת; המגמה חשובה מהמספר הבודד.

להרחבה: כמה אתם באמת שווים? כך בונים מאזן משפחתי ומחשבים שווי נקי

ואיך הטווח הזה מתחלק בפועל? שכיר שהפריש כחוק - בין כ-18.5% ל-20.8% מהשכר כולל פיצויים - ברציפות מסוף שנות ה-20 מגיע לגיל 40 עם צבירה פנסיונית של בקירוב 250-400 אלף שקל ברמות שכר ממוצעות. קרן השתלמות עם הפרשה מלאה, שעברה את הגיל בלי משיכות, מוסיפה 200-250 אלף. מי ששמר על שני הצינורות האלה מלאים עומד כמעט בכל הטווח בלי מאמץ נוסף אחד - וזו בדיוק הסיבה שהטעויות הכואבות של העשורים הקודמים הן משיכת פיצויים בין עבודות ומשיכת השתלמות כל שש שנים.

בשביל לתת בשר לטווח, הנה חלוקה טיפוסית של משק בית בן 40 שעומד בו: 500-600 אלף שקל בשתי קרנות פנסיה, 250-300 אלף בשתי קרנות השתלמות, 100-200 אלף בהון עצמי שנצבר בדירה מעבר להון ההתחלתי, ועוד כמה עשרות אלפים נזילים בקרן כספית ובתיק השקעות. אף רכיב ברשימה דורש גאונות - הם דורשים בעיקר רציפות, וזה מה שהופך את הטווח לבר השגה גם למי שהתחיל צנוע.

מעבר לצבירה, הדוח השנתי של הפנסיה מציג בגיל 40 מספר שמתחיל להיות אמין: תחזית הקצבה החודשית בגיל 67. ההנחות שמאחוריו שמרניות - הפקדות רציפות ותשואה זהירה - ולכן קצבה חזויה שמתקרבת לשני שלישים מהשכר הנוכחי מעידה על מצב טוב. מי שרואה שם רבע מהשכר צריך לחפש את הדליפה: שנים בלי הפקדות, פיצויים שנמשכו בעבר, דמי ניהול גבוהים, או מסלול סולידי מדי שנגרר עוד מהעבודה הראשונה.

וכרגיל, הסתייגות שחייבת להיאמר: אלה טווחי התמצאות. מי שקנה דירה לפני שנתיים ורוקן את הנזילות, מי שסיים דוקטורט בגיל 33, מי שעלה לארץ באמצע הדרך או עבר גירושים - יעמוד במקום אחר מסיבות ברורות. הטווח שימושי כמצפן, והמסקנה ממנו היא תמיד תוכנית קדימה במקום ציון לאחור.

למה גיל 40 הוא אמצע הדרך שקובע הכי הרבה

הנה החשבון שהופך את הגיל הזה לקריטי: עד גיל 67 נשארו 27 שנים, ובתשואה שנתית ממוצעת של כ-7% - הממוצע ההיסטורי ארוך הטווח של שוקי המניות - כסף מכפיל את עצמו בקירוב פי 6 בתקופה כזאת. כל שקל שכבר צבור בגיל 40 שווה שישה שקלים בפרישה בלי לעשות דבר; כל שקל שיחסך מהיום והלאה יעבוד פחות זמן. מי שצבר מיליון בגיל 40 השלים, במובן מסוים, את רוב העבודה - הזמן יעשה את השאר.

אותו חשבון עובד גם על הפקדות שוטפות: 2,000 שקל בחודש שמתחילים בגיל 40 מצטברים עד 67 לכ-1.9 מיליון שקל בקירוב. אותם 2,000 שמתחילים בגיל 50 נעצרים מתחת ל-800 אלף. עשר שנות דחייה עולות יותר ממיליון שקל, ולכן ההחלטה החשובה ביותר שאפשר לקבל בגיל 40 היא ההחלטה המשעממת: הוראת קבע, ביום המשכורת, לאפיק מושקע.

ולאן כל זה אמור להוביל? כלל האצבע לפרישה מדבר על צבירה של בקירוב 300 חודשי הוצאה - הביטוי המעשי של כלל ה-4% למשיכה שנתית מתיק בלי לכלות אותו. משפחה שמתכננת לחיות על 20 אלף שקל בחודש מכוונת לסביבות 6 מיליון שקל בגיל הפרישה, מכל המקורות יחד ולפני קצבת אזרח ותיק. במונחי גיל 40 המשמעות מעודדת: מי שנמצא בטווח ההתמצאות - סביב מיליון למשק בית ממוצע - ומתמיד בהפקדות, נמצא על מסלול שמגיע לשם בעיקר בכוח הריבית דריבית.

להרחבה: כמה כסף צריך כדי לפרוש עם 10, 15 או 20 אלף שקל בחודש

מתחת לטווח או מעליו - תוכנית פעולה לחמש השנים הקרובות

מי שמתחת לטווח - וזו קבוצה גדולה, במיוחד אחרי רכישת דירה - מחזיק עדיין את הקלף החזק ביותר: שנות ההשתכרות הגבוהות של העשור. תוכנית סגירת פער סבירה נשענת על שלוש ידיות במקביל. הראשונה: שיעור חיסכון של 20% מהנטו, אוטומטי. משק בית שמכניס 28 אלף נטו וחוסך 5,500 בחודש מוסיף לשווי הנקי כ-450 אלף שקל בחמש שנים עוד לפני תשואה, וקרוב ל-600 אלף איתה - מספיק בשביל לעבור מפי 1.5 לפי 3 מההכנסה השנתית.

הידית השנייה היא ההכנסה עצמה. בעשור של שיא ההשתכרות, העלאת שכר של 3,000 שקל בחודש שווה לאורך 25 השנים הבאות, כולל ההפרשות הפנסיוניות, יותר ממיליון שקל. משא ומתן, החלפת מעסיק או קפיצה תפקידית מזיזים את המחוג יותר מכל שינוי בתיק - וזה נכון שבעתיים למי ששכרו נשחק מתחת למקובל בשוק.

קיראו עוד ב"מדריכים"

והידית השלישית היא ניקוי המערכת מדליפות: דמי ניהול גבוהים בפנסיה (מעל כ-0.2% מצבירה או כ-2% מהפקדות - שווה שיחת מיקוח), מסלול השקעה סולידי מדי לגיל (בגיל 40 מסלול מנייתי או תלוי גיל הגיוני לרוב החוסכים), חובות יקרים של 8%-11% שרצים במקביל לפיקדונות, וביטוחים כפולים. אצל משפחות רבות הניקוי הזה לבדו משחרר 1,000-2,000 שקל בחודש שעוברים ישר לצד של החיסכון.

ויש עוד יעד שנכנס לתוקף בעשור הזה: לימודים לילדים. הורה לילד בן 8 שפותח חיסכון ייעודי של 500-600 שקל בחודש במסלול מנייתי מגיע לגיל הצבא של הילד עם קרוב ל-100 אלף שקל - תואר שלם בלי הלוואות ובלי לפרק את הפנסיה באמצע. ההפרדה של הכסף הזה מהחיסכון הכללי חשובה: כשהמטרה מוגדרת, היד רועדת פחות בירידות והכסף מגיע לייעודו.

מקור שמאיץ את הדרך אצל רבים בגיל הזה הוא כסף חד-פעמי: בונוסים, מניות שהבשילו, ירושה חלקית. הכלל השימושי - להחליט מראש, לפני שהכסף נוחת, איזה אחוז ממנו הולך לחיסכון (70%-80% הם יעד סביר) ואיזה לחגיגה. סכום חד-פעמי של 100 אלף שקל שמושקע בגיל 40 שווה בקירוב 600 אלף בפרישה; ההחלטה המוקדמת מונעת ממנו להתאדות בשיפוץ.

ובצד כל התוכניות - נזילות. משפחה בגיל 40 צריכה 3-6 חודשי הוצאות זמינים בקרן כספית או בפיקדון יומי, ומדרגות נזילות מסודרות מעליהם: כסף לשנה הקרובה באפיקים קצרים, כסף לחמש שנים באפיקים בינוניים, והשאר עובד לטווח ארוך. הסולם הזה הוא מה שמאפשר להחזיק מסלולים מנייתיים בלי למכור בפאניקה בירידה הראשונה - כי הכסף הקרוב מסודר.

להרחבה: מה זה סולם נזילות ואיך בונים אחד למשפחה? המדריך שיחסוך לכם ריבית אבודה

שאלה שחוזרת בכל בית בגיל הזה: יש עודף חודשי - להאיץ את סילוק המשכנתה או להשקיע? עם ריבית בנק ישראל על 3.25%, פריים של 4.75% ומסלולי משכנתה סביב 4%-5%, מול תוחלת של כ-7% במניות לפני מס - החשבון קרוב, וההכרעה תלויה בריבית הספציפית שלכם, באופק ובעצבים. מה שבטוח: שני הכיוונים טובים לאין ערוך מהשארת הכסף בעו"ש.

להרחבה: יש לכם 200 אלף שקל פנויים - לסגור משכנתה או לשים את הכסף בפיקדון?

ומי שמעל הטווח? קודם כל בדיקת איכות: כמה מהעודף נזיל ומפוזר, וכמה יושב בנכס אחד או במניה אחת של המעסיק. הון של מעל מיליון שקל נזיל מתחיל להצדיק גם פיזור בין גופים - כמה בנקים ובתי השקעות - וגם מחשבה מסודרת על מדרגות המס: ב-2026 כל שקל מעל 19,000 שקל בחודש ממוסה ב-31% ומעלה, מה שהופך את מיצוי האפיקים הפטורים והמוטבים - קרן השתלמות עד התקרה, קופת גמל להשקעה עד התקרה השנתית - לצעד הראשון לפני כל השקעה חייבת.

להרחבה: מיליון, 3 מיליון או 10 מיליון שקל - האם כדאי לפזר את הכסף בין כמה בנקים ובתי השקעות?

עוד שאלה שנפתחת אצל המקדימים: פרישה מוקדמת. מי שמגיע לגיל 40 עם פי 4-5 מההכנסה השנתית יכול להתחיל לבנות תרחיש של יציאה מהמרוץ בגיל 55-58. זה דורש בעיקר הגדלה של החלק הנזיל בהון, כי הכסף הפנסיוני נפתח מאוחר יותר, ותכנון נפרד של שנות הגשר. גם מי שבסוף יעבוד עד 67 מרוויח מהתרגיל: תוכנית שמכוונת ל-55 יוצרת שוליים רחבים מאוד ל-67.

למעשה, ההבדל בין מי שיגיע לגיל 50 עם פי 6 מההכנסה לבין מי שיישאר מאחור מוכרע פחות בתשואות ויותר בהרגלים: הפקדה אוטומטית שגדלה עם השכר, יד שנמנעת מקרן ההשתלמות, מעקב שנתי אחד קבוע, וסירוב עיקש לתת לרמת החיים לטפס באותו קצב של ההכנסה. גיל 40 הוא בדיוק הרגע שבו ההרגלים האלה עוד מספיקים לעשות מיליונים - תרתי משמע.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה