לשכת המענק של משרד האוצר הפכה ל"מערת פריצים"
הנשיא יצחק אולשן על מעלליהם של יעקב סכר וחבריו: "מעילה שעוד לא הייתה כמוה בארץ ושבזמן התגלותה עבר זעזוע בציבור"
היסטוריה "מערת פריצים". לכך הפכה לשכת המענק של משרד האוצר בתל אביב בשל מעלליהם של יעקב סכר וחבריו - אמר נשיא בית המשפט העליון, יצחק אולשן, בפסק דינו בשנת 1961. הללו ביצעו "מעילה שעוד לא הייתה כמוה בארץ ושבזמן התגלותה עבר זעזוע בציבור, מבחינת חומרתה, אף בהשוואה עם מעילות אחרות שנתגלו בזמנים שונים פה ושם".
בית המשפט המחוזי בתל אביב סיכם את מעלליהם שנמשכו שלוש שנים: "הנאשם היה מנהל ראשי של הנהלת חשבונות במחלקה של מלוות חוץ והייתה לו זכות חתימה מסוג א'. במשך תקופה ארוכה הוא היה בקשר פלילי עם פקידים נמוכים ממנו במחלקה וגם עם אנשים מבחוץ ועל ידי זיופים של שיקים ומסמכים אחרים, ניהול חשבונות כוזבים, גניבות וטענות שווא, הוצא על ידי חבר המרעים הנ"ל לא פחות מ-110,000 לירות. ממדי השחיתות שנתגלו כאן הם מחרידים ממש".
כתב האישום נגד סכר כלל 97 אישומים. תחילה הוא כפר בכל, אך בהמשך המשפט הודה ב-40 אישומים שהעונש המצטבר עליהם היה למעלה מ-300 שנות מאסר. לאחר הודאתו של סכר, הוצגו לבית המשפט ראיות בנוגע למצבו הרפואי: הוא היה חולה לב מאז 1954 והרופאים פירטו בפני בית המשפט את עתידו הצפוי. רק בשל סיבה זו הסתפק המחוזי בארבע שנות מאסר, ועל קולת העונש ערערה המדינה לבית המשפט העליון.
המצב הבריאותי מול חומרת המעשים
אולשן פתח באומרו, כי מצבו הבריאותי של אסיר הוא עניין לסוהרים ולא לשופטים. עם זאת, יש מספר תקדימים לכך שבית המשפט הביא בחשבון שיקול זה בעת גזירת העונש. בית המשפט העליון כבר פסק, הזכיר אולשן, כי השאלה היא באיזו מידה על בית המשפט להתחשב בכך, וכי הדבר ייקבע בהתאם לעבירה וחומרתה ועד כמה יש להחמיר בעונש לצורכי הרתעה. יש גם מקרים בהם בית המשפט יסרב להתחשב במצב הבריאות ויותיר זאת למופקדים על כך לאחר גזירת העונש.
האם בית המשפט המחוזי העניק את המשקל הנכון למחלתו של סכר אל מול חומרת מעשיו ("החומרה היוצאת מן הכלל של המזימות שבוצעו במקרה שלפנינו" שעליה אין צורך להרחיב, בלשונו של אולשן), כאשר הסתפק בארבע שנות מאסר?
אחד מעוזריו של סכר, אשר ברח מהארץ וחזר אליה מרצונו, ואשר הודה מיד בראשית משפטו ב-23 אישומים, נדון לחמש שנות מאסר. "במקרים אחרים בעבר, כשהעניין היה במעילות בחומרה הרבה פחותה ובממדים הרבה יותר קטנים מהמקרה שלפנינו, הוטל עונש של ארבע שנות מאסר, וזה לפני שנים אחדות, כשבתי המשפט רק התחילו להחמיר בעונשים.
העונש הוכפל לשמונה שנות מאסר
"זאת ועוד, כשהמשיב התחיל לבצע את המזימות שלו, בהיותו פקיד בכיר במחלקה של משרד האוצר, הוא כבר ידע שמצב הבריאות שלו אינו תקין. ואפילו היה הוא אדם אופטימי ביותר, ודאי שיכול היה להעלות על דעתו שהאופטימיות שלו אפשר שלא תהיה מוצדקת ושבסופו של דבר הוא ייתפס. על אף שידע על מצב בריאותו הוא בכל זאת נטל על עצמו את הסיכון. ואין זה קל לאדם כזה לאחר שנתפס כזה לאחר שנתפס לבקש התחשבות יתרה במצב בריאותו הלקוי.
"יתרה מזאת: אין זה מן הנמנע שבין עבריינים בכוח מצויים אנשים במצב בריאות לקוי. אף מבחינת הרתעתם, ההפרזה בהתחשבות בנימוק הזה כשיקול להמתקת הדין עשויה לשמש כגורם מעודד ולא מרתיע.
"לכן סבורים אנו שצדק היועץ המשפטי בהגישו את הערעור הזה. ואנו סבורים שעם התחשבותו בחומר ההוכחות בנוגע למצב בריאותו הלקוי של המשיב צריך היה בית המשפט המחוזי להטיל עליו לפחות עונש של שמונה שנות מאסר. עלינו להוסיף שלא התעלמנו מהתעודות הרפואיות, שהוגשו היום בהסכמת בא כוח המערער, המעידות על מצבו של המשיב בבית הסוהר". ואכן, בית המשפט העליון הכפיל את עונשו של סבר לשמונה שנות מאסר.
לעיון נוסף: איתמר לוין, ערעור פלילי (בשיתוף לשכת עורכי הדין), עמ' 68-67.
