כמה כסף צריך להיות לכם בגיל 70?
בגיל 70 השאלה משתנה: הקצבאות כבר זורמות, והבדיקה היא אם מה שנשאר בצד מספיק להמשך הדרך. הנוסחה המותאמת לגיל, שלוש דוגמאות מספריות, גודל עתודת הבריאות הנכון והמנופים שעוד עובדים
בגיל 70 השאלה הזאת נשמעת דומה לזו שנשאלת בגיל 65, ובפועל היא שאלה אחרת. הפרישה כבר מאחור אצל רוב האנשים, הקצבאות זורמות, וההחלטות הגדולות התקבלו. הבדיקה עכשיו פשוטה וממוקדת: האם מה שנשאר בצד, יחד עם ההכנסה הקבועה, מספיק להמשך הדרך - לשגרה, להנאות, ולתרחישים היקרים שהעשור הבא עלול להביא.
גם התשובה המספרית משתנה עם הגיל, לטובה. כשאופק התכנון מתקצר לסביב 20 שנה, אפשר למשוך מהתיק בקצב גבוה יותר מכלל ה-4% הקלאסי - סביב 4.5% עד 5% בשנה - ולכן במקום להכפיל את הפער החודשי ב-300, מכפילים אותו בסביב 250. כל שקל שחסך מי שהגיע לגיל הזה שווה יותר במונחי הכנסה חודשית, פשוט כי הוא נדרש לפחות שנים.
וכאן המקום לפרק חשש נפוץ: בגיל הזה מותר, ואף נכון, לאכול מהקרן. הכסף הזה נחסך בדיוק בשביל השנים האלה, ותוכנית שמבוססת כולה על חיים מהפירות בלבד גוזרת רמת חיים נמוכה מהנדרש. מי שרוצה להשאיר ירושה עושה את זה כהחלטה מסודרת - סכום או נכס מוגדרים מראש - במקום כתוצר לוואי של חיסכון יתר וויתורים מיותרים.
הנוסחה המלאה בשלושה צעדים: מודדים את ההוצאה החודשית בפועל - שלושה חודשי דפי בנק נותנים מספר אמין. מפחיתים ממנה את ההכנסה הקבועה: קצבת אזרח ותיק, קצבת פנסיה, שכר דירה אם יש. ואת הפער מכפילים ב-250. התוצאה היא התיק הנזיל שצריך שיהיה בצד, ואליו מוסיפים עתודת בריאות נפרדת, שעליה בהמשך.
נזכיר את מרכיבי ההכנסה של הגיל: קצבת אזרח ותיק עם ותק מלא עומדת ב-2026 על סביב 2,750 שקל ליחיד, וכ-5,500 שקל לזוג. מי שדחה את הקצבה בזמן שעבד אחרי גיל הפרישה מקבל תוספת של 5% לכל שנת דחייה - בגיל 70 זה כבר יתרון של עד סביב 15%. מגיל 70 הקצבה משולמת לכל אחד, בלי מבחן הכנסות, ולכן מי שטרם תבע אותה צריך לעשות זאת מיד. קצבת הפנסיה כבר נקבעה במעמד הפרישה, והיא צמודה ברובה למדד.
ועכשיו לדוגמאות. זוג ראשון: מוציא 12 אלף שקל בחודש, ומקבל קצבאות של 12 אלף - ביטוח לאומי 5,500 ושתי פנסיות שמשלימות 6,500. הפער אפס, והנוסחה נותנת אפס. מה שהזוג הזה צריך בצד הוא עתודת ביטחון בלבד: 300 עד 400 אלף שקל נזילים לתרחישי בריאות וטיפול. כל שקל מעבר לזה הוא כסף לאיכות חיים, לנכדים ולירושה.
זוג שני: מוציא 14 אלף שקל, מקבל 11 אלף. פער של 3,000 שקל בחודש, כפול 250 - תיק נדרש של סביב 750 אלף שקל, ובתוספת עתודת הבריאות מגיעים לסביב 1.1 מיליון שקל נכסים נזילים. זה המצב השכיח: הקצבאות מכסות את הבסיס, והתיק ממלא את ההפרש ואת שכבת הביטחון.
ופרופיל שלישי: אלמנה בת 70 שמוציאה 10 אלף שקל בחודש, עם קצבת אזרח ותיק, תוספת שאירים ופנסיית שאירים שמסתכמות ב-7,000 שקל. הפער 3,000 שקל, התיק הנדרש סביב 750 אלף, ועם עתודה מלאה - קרוב למיליון שקל. אצל יחידים עתודת הבריאות חשובה אף יותר, כי אין בן זוג שיכול לשאת חלק מהעומס ברגעים היקרים.
מדד עזר מהיר לכל שלושת הפרופילים הוא יחס הכיסוי: איזה חלק מההוצאה הקבועה מכוסה בהכנסה הקבועה. יחס של 90% ומעלה מעיד על מבנה יציב שבו התיק משמש לתוספות ולעתודות; יחס נמוך מ-70% מעביר עומס כבד אל התיק, ואז גם גודלו וגם המבנה שלו הופכים קריטיים.
שני דגשים על מה שנכנס לחישוב. דירת המגורים בחוץ - היא בית, והכנסתה למספרים מייצרת אשליית עושר. וההוצאה שנמדדת צריכה לשקף את החיים האמיתיים, כולל מה שנעים לשכוח: מתנות לנכדים, נסיעה שנתית, רכב שיוחלף פעם או פעמיים בעשור הקרוב. תקציב שנראה טוב על הנייר ומתעלם מההוצאות האלה מתבדה בתוך שנתיים.
ובצד הנכסים נכנס גם כסף פנסיוני שטרם הומר לקצבה: יתרות בקופות גמל, קרן השתלמות ותיקה וגמל להשקעה נספרות כחלק מהתיק הנזיל לצורך הנוסחה, שהרי אפשר למשוך אותן. קרן ההשתלמות אף ממשיכה לצבור תשואה פטורה ממס כל עוד נשארת, ולכן היא מועמדת טבעית להיות המקור הראשון למשיכות.
ולמה עתודת בריאות גדולה מזו שמקובלת בגיל 65? כי בעשור הזה התרחישים מתקרבים. עזרה קבועה בבית עולה אלפי שקלים בחודש, מטפל זר עם מגורים עולה למשפחה סביב 8,000 עד 11,000 שקל בחודש, ומחלקה סיעודית פרטית 12 עד 25 אלף. מנגד עומדות הזכויות - גמלת סיעוד מביטוח לאומי, קוד משרד הבריאות שמוזיל מוסד ציבורי לאלפי שקלים לפי הכנסות, וביטוח סיעודי פרטי למי שיש - והעתודה נועדה לגשר על מה שביניהן ועל תקופות ההמתנה.
חשוב להדגיש: העתודה הזאת נועדה לשבת בנפרד מהתיק שמייצר את ההכנסה השוטפת, בכלים נזילים לגמרי, וההגדרה שלה מראש משחררת את שאר הכסף לעבוד בשקט. משפחה שיודעת שיש 350 אלף שקל זמינים לכל תרחיש רפואי מקבלת החלטות רגועות יותר - גם בשוק סוער וגם מול הצעות מפתות למיניהן.
אם המספרים צפופים
מי שהריץ את החישוב וגילה פער גדול מהתיק שיש לו, מחזיק גם בגיל 70 בכמה מנופים אמיתיים. הראשון והחזק: צד ההוצאות. כל 1,000 שקל שיורדים מההוצאה החודשית מקטינים את התיק הנדרש ב-250 אלף שקל. המהלך המשמעותי ביותר הוא כמעט תמיד הדיור - מעבר מדירה גדולה לדירה קטנה ונוחה יותר משחרר מאות אלפי שקלים ומוזיל את האחזקה השוטפת בבת אחת. אחריו מגיעים ניקוי ביטוחים כפולים, מנויים נשכחים והלוואות יקרות שנגררות.
המנוף השני: מיצוי זכויות והטבות. תביעת קצבת אזרח ותיק למי שטרם תבע, בדיקת זכאות להשלמת הכנסה ולהנחת ארנונה, החזר מס על ריבית פיקדונות לבני גיל פרישה, והנחות אזרח ותיק בתרופות ובתחבורה. אצל משקי בית עם הכנסה נמוכה, מיצוי מלא של הזכויות שווה מאות שקלים בחודש - שהם, במונחי הנוסחה, כמו תיק נוסף של עשרות ומאות אלפי שקלים.
המנוף השלישי: הכנסה קטנה וגמישה. עבודה חלקית, ייעוץ, השכרת חדר או יחידה - כל 1,500 שקל בחודש של הכנסה כזאת מקטינים את הנטל על התיק כמו 375 אלף שקל של חיסכון. בגיל 70 מדובר בבחירה ולא בהכרח, ולעיתים היא משרתת גם את הכיס וגם את שמחת החיים.
ואצל זוגות עם הפרש גילים יש מנוף מובנה: בן או בת הזוג הצעירים שעדיין עובדים. ההכנסה השוטפת שלהם דוחה את המשיכות מהתיק, ההפקדות הפנסיוניות שלהם ממשיכות לצבור, והפרישה המדורגת של שניים פורסת את המעבר על פני כמה שנים נוחות יותר.
ומה מומלץ להשאיר בצד: ניסיונות לסגור את הפער בתשואה. תיק אגרסיבי בגיל 70 חשוף לרצף שנים רעות בלי שנות תיקון, והצעות השקעה עם תשואות מובטחות גבוהות מכוונות בדיוק לגיל הזה. גם המשכנתא ההפוכה, שמוצעת בשיווק נמרץ, היא כלי יקר שנבחן אחרי כל השאר, בשקיפות מלאה מול המשפחה.
להרחבה: כמה כסף צריך כדי לפרוש עם 10, 15 או 20 אלף שקל בחודש
אם יש עודף - איך מחזיקים אותו נכון
מי שנמצא מעל המספרים זקוק בעיקר למבנה נכון. הבסיס: כרית נזילה של שנתיים עד שלוש שנות משיכה בכלים סולידיים לגמרי - קרן כספית, פיקדונות קצרים, מק"מ - שמניבים היום, עם ריבית בנק ישראל על 3.25%, סביב 3% עד 4% בשנה. הכרית הזאת היא מה שמאפשר לתיק לעבור שוק יורד בלי מכירות בהפסד.
את גודל הכרית גוזרים מהמשיכה בפועל: זוג שמושך מהתיק 3,000 שקל בחודש זקוק לכרית של 70 עד 110 אלף שקל, ומי שמושך 8,000 שקל - לסביב 200 עד 290 אלף. השאר מושקע לטווח הארוך יותר, כל חלק לפי הייעוד שלו.
להרחבה: פיקדון, קרן כספית או מק״מ: איפה מחזיקים כסף בריבית 3.5%?
מעל הכרית, התיק ממשיך לעבוד: רכיב צמיחה של 20% עד 30% מניות שומר על כוח הקנייה לאורך שני עשורים, והיתרה ברכיב סולידי רחב. ואת המשיכות מסדרים כהעברה חודשית קבועה לעובר ושב - משכורת מהחסכונות - במקום משיכות מזדמנות. הסדר הזה שומר על משמעת, חוסך מס מיותר ומקל על המעקב.
לסדר הזה מצטרפים שני צעדים משלימים. פישוט: איחוד קופות וחשבונות מפוזרים לגוף אחד או שניים מוזיל דמי ניהול ומקל על השליטה, והצבירה הגדולה היא קלף מיקוח להוזלה נוספת - על תיק של 1.5 מיליון שקל, חצי אחוז פחות בעלויות שווה 7,500 שקל בשנה. ומס: רווחים בתיק ממוסים ב-25% ריאלי במימוש, ולכן סדר משיכות נכון - קודם המקורות הפטורים, אחר כך החייבים - מוסיף לתיק שנות חיים.
להרחבה: איך הופכים תיק השקעות למשכורת חודשית - בלי שהכסף ייגמר באמצע?
ושימו לב לדלף הקטן והקבוע: יתרות גדולות בעובר ושב. אצל רבים בגיל הזה שוכבים שם עשרות ומאות אלפי שקלים בריבית אפסית, מתוך הרגל והעדפת זמינות. קרן כספית נותנת את אותה זמינות כמעט - יום עסקים אחד - עם ריבית של אלפי שקלים בשנה על אותם סכומים.
להרחבה: כמה כסף להשאיר בעו״ש? 92% מהיתרות לא מקבלות שקל ריבית
עודף אמיתי - כזה שעובר את מבחן העתודות ותרחיש הטיפול הממושך - פותח את השאלות הנעימות: כמה לתת לילדים ולנכדים עכשיו, כשזה שווה להם הכי הרבה, וכמה להשאיר. הכלל שעובד: נותנים מהעודף, בהדרגה, עם תיעוד בכתב ואיזון בין הילדים. והחישוב עצמו - הוצאה, פחות הכנסה קבועה, כפול 250 - רץ מחדש פעם בשנה. עשר דקות בשנה, וכל החלטה כספית גדולה של המשפחה נשענת על מספרים במקום על תחושות.
