כמה פנסיה צריכה להיות לכם בגיל 30? הטווח, החשבון והמנופים שמשנים הכל
צבירה של 70-150 אלף שקל היא הטווח הסביר למי שעבד ברציפות, וכל שקל שם שווה בקירוב פי 12 בפרישה - אבל שלוש שורות בדוח השנתי קובעות את הקצבה יותר מהיתרה עצמה
התשובה המספרית קודם: שכיר שעבד ברציפות מאמצע שנות ה-20 בשכר שהלך ועלה אמור להגיע לגיל 30 עם צבירה פנסיונית של כ-70 עד 150 אלף שקל. מי שהתחיל מאוחר יותר, החליף קריירה, למד תואר ארוך או עבד תקופות בלי הסדר פנסיוני - נמצא מתחת לזה, וזה המצב השכיח במסלול הישראלי. המספר החשוב באמת הוא אחר לגמרי, ותכף נגיע אליו: מה שקובע את הקצבה בגיל 67 הוא הרבה פחות היתרה של גיל 30, והרבה יותר שלוש הגדרות ששוכנות בדוח השנתי שרוב החוסכים משאירים סגור.
השאלות מהשטח ממחישות את הפיזור: בן 31 שעובד בהייטק מגיל 24 מגלה בדוח 190 אלף שקל ותוהה אם זה מספיק. בת 29 שעשתה שנות פרילנס בלי הפקדות רואה 28 אלף ונבהלת. שניהם, מסתבר, שואלים את השאלה הפחות חשובה.
נתחיל מהחשבון עצמו, כי הוא מסביר גם את הטווח וגם את הדרך לשפר אותו.איך נבנה הטווח, ולמה הצבירה של גיל 30 שווה פי 12 בפרישה
פנסיית החובה בישראל מפקידה כ-18.5%-20.8% מהשכר בכל חודש: כ-6% מהעובד, כ-6.5% מהמעסיק לתגמולים, והיתרה לרכיב הפיצויים - שגם הוא חלק מהחיסכון הפנסיוני לכל דבר, כל עוד השארתם אותו בקרן. על שכר של 10,000 שקל זו הפקדה כוללת של כ-1,900-2,000 שקל בחודש; על השכר הממוצע במשק, שנע ב-2026 סביב 14 אלף שקל, קרוב ל-2,800.
החובה חלה מ-2008 על כל השכירים, ומ-2017 גם על עצמאים - עובדה שרבים מהפרילנסרים הצעירים מגלים באיחור. עצמאי שדוחה את ההפקדות צובר פער כפול: גם החיסכון חסר, וגם הטבות המס על ההפקדה - שמחזירות בקירוב שליש מהסכום עד תקרות שנתיות - נשארות על השולחן. הוראת קבע צנועה לקרן פנסיה סוגרת את שתי הפרצות בבת אחת.
עכשיו החשבון: מי שהתחיל לעבוד בגיל 25 בשכר 9,000 שקל וטיפס עד 14 אלף בגיל 30 הפקיד במצטבר כ-115-135 אלף שקל בחמש שנים, והתשואה על השנים האלה מוסיפה עוד כמה אלפים עד עשרות אלפים, תלוי בשוק. כך נבנה טווח ה-70-150 אלף: הקצה התחתון שייך למי שהתחיל ב-27 או עבד בשכר נמוך יותר, והעליון למי שהתחיל מוקדם, הרוויח יפה או נהנה משנים טובות בשווקים.
הסיבה שהמספר הזה חשוב היא הזמן שעוד עומד לרשותו. צבירה של 100 אלף שקל בגיל 30, בתשואה שנתית ממוצעת של כ-7% - הממוצע ההיסטורי ארוך הטווח של מסלולים מנייתיים - צומחת עד גיל 67 לכ-1.2 מיליון שקל במונחים נומינליים, גם בלי שקל אחד נוסף של הפקדה. במילים מעשיות: כל שקל בקרן בגיל 30 שווה בקירוב פי 12 בפרישה, לפני התחשבות באינפלציה, וזו הסיבה שפערים קטנים עכשיו מתורגמים לפערי ענק בקצבה.
אותו חשבון, על כל הטווח: מי שעומד בגיל 30 על 20 אלף שקל מדבר על כ-240 אלף במונחי גיל 67 מהצבירה הקיימת בלבד; מי שעומד על 70 אלף - על כ-850 אלף; ומי שהגיע ל-150 אלף כבר החביא בקרן קרוב ל-1.8 מיליון עתידיים. ההפקדות של 37 השנים הבאות מצטרפות מעל כל אלה, ולכן גם הפסימיים שבטבלה רחוקים מאבדון - והאופטימיים רחוקים מפטור מעבודה.
ואיך מתרגמים צבירה לקצבה? כלל אצבע שימושי: מקדמי ההמרה בגיל הפרישה נעים סביב 200, כלומר כל 200 אלף שקל צבורים מייצרים בקירוב 1,000 שקל קצבה חודשית לכל החיים. חוסך שממשיך להפקיד ברציפות מגיל 30 על שכר ממוצע ומגיע לפרישה עם 2.5-3 מיליון שקל מדבר על קצבה של 12-15 אלף שקל בחודש, לפני מס והשלמות. מי שרוצה להבין כמה בדיוק צריך בשביל רמת החיים שהוא מדמיין - להרחבה: כמה כסף צריך כדי לפרוש עם 10, 15 או 20 אלף שקל בחודש
הסתייגות הוגנת אחת: כל המספרים כאן נומינליים, ואינפלציה - גם מתונה של 1.5% בשנה - שוחקת חלק מכוח הקנייה לאורך עשורים. במונחים ריאליים ההכפלה צנועה יותר, בסביבות פי 6, ועדיין מדובר במנוע החזק ביותר שיש לחוסך צעיר. התשואות עצמן משתנות בפראות משנה לשנה; הממוצע ארוך הטווח הוא הנחת עבודה סבירה, רחוק מהבטחה.
ומי שמגלה בדוח צבירה של 20 אלף בלבד, כי עבד לסירוגין או פתח את הקרן מאוחר - ההשלמה אפשרית ופשוטה יותר מכפי שנדמה: הגדלת הפקדה עצמאית לקרן, קרן השתלמות שעובדת במקביל, וחיסכון פרטי במסלול מנייתי. בגיל 30 יש עוד 37 שנות עבודה לפני הקרן, וכל שנה מוקדמת שווה כפליים משנה מאוחרת. להרחבה: קרן השתלמות: החיסכון הפטור ממס שרוב הציבור מפספס
ומילה על המס, להשלמת החשבון: הקצבה העתידית חייבת במס כהכנסה, אבל חלק ממנה פטור במסגרת הקצבה המזכה, ושיעור הפטור התרחב בהדרגה בשנים האחרונות. המשמעות לחוסך צעיר פשוטה - הנטו בפרישה גבוה מכפי שעולה מחישוב גס, ומי שנמנע ממשיכות פיצויים בדרך שומר על הפטור הזה שלם.
שלושת המנופים שמשנים את הקצבה יותר מהיתרה
המנוף הראשון הוא מסלול ההשקעה, והוא החזק מכולם. ההבדל בין מסלול שמניב בממוצע 7% למסלול סולידי שמניב 5.5%-6% נשמע קטן, ובחישוב של 37 שנה הוא מצטבר להבדל של עשרות אחוזים בצבירה הסופית - סדר גודל של מאות אלפי שקלים עד מעבר למיליון, תלוי בשכר. מאז רפורמת המסלולים, ברירת המחדל לצעירים היא מסלול תלוי גיל לבני 50 ומטה שמוטה מניות, וזה מתאים לרוב החוסכים בגיל 30. מה שדורש בדיקה הוא החריגים: מי שהצטרף לפני שנים ונשאר במסלול כללי ותיק, או מי שהועבר בטעות למסלול סולידי. שורה אחת בדוח השנתי עונה על זה.
למסלול מנייתי יש מחיר רגשי, וכדאי לתמחר אותו מראש: בשנה גרועה הקרן יכולה לרדת 15%-20%, והדוח השנתי ייראה מפחיד. לחוסך בן 30 ירידה כזאת היא בפועל הנחה על ההפקדות הבאות - הוא קונה יחידות באותו שוק במחיר נמוך יותר - והטעות הקלאסית היא בריחה למסלול סולידי אחרי הנפילה, מהלך שנועל את ההפסד ומפספס את ההתאוששות. מי שמפנים את זה בגיל 30 חסין לרוב הטעויות של שלושת העשורים הבאים.
המנוף השני הוא דמי הניהול. התקרה החוקית בקרן פנסיה חדשה עומדת על 6% מההפקדה ו-0.5% מהצבירה, וקרנות ברירת המחדל שזכו במכרזי המדינה גובות בקירוב 1% מההפקדה ו-0.2% מהצבירה. חוסך שמשלם קרוב לתקרה ועובר לתנאים תחרותיים חוסך לאורך הקריירה עשרות עד מאות אלפי שקלים - בלי לשנות שום דבר אחר בחיים שלו. המעבר בין קרנות הוא טופס דיגיטלי אחד, הוותק והכיסויים נשמרים, והצבירה עוברת בשלמותה בלי אירוע מס. זו כנראה השעה המשתלמת ביותר בכלכלת המשפחה הצעירה.
הערה חשובה לנשים צעירות: הפערים הפנסיוניים המגדריים בישראל גדולים, ורובם נבנה בדיוק בגילאים האלה - שכר נמוך יותר, חלקיות משרה וחודשי חל"ת אחרי לידות שבהם ההפקדות נעצרות. שני צעדים מצמצמים את רוב הנזק: לוודא שההפקדות ממשיכות בתקופת חופשת הלידה בתשלום, כפי שהחוק מחייב את המעסיק, ולשקול הפקדה עצמאית קטנה בחודשי חל"ת. עשרות שקלים בחודש בגיל 32 שווים אלפי שקלים בקצבה.
והמנוף השלישי הוא הרציפות, ושם נעשות הטעויות היקרות באמת. הראשונה: משיכת פיצויים בהחלפת עבודה. הכסף זמין, הפיתוי גדול, והמחיר עצום - משיכה של 30 אלף שקל בגיל 30 מוחקת מהקרן, לפי אותו חשבון של פי 12, כ-350 אלף שקל במונחי גיל 67, שהם כ-1,700 שקל קצבה חודשית לכל החיים. בנוסף היא גוררת מס מיידי ופוגעת בפטור העתידי על הקצבה. השנייה: חודשים בלי הפקדות בין עבודות, שמעבר לצבירה האבודה עלולים לנתק את הכיסוי הביטוחי - נכות ושאירים - בדיוק בתקופה שבה אין מעסיק מאחוריכם. הסדר ריסק זמני, בעלות של עשרות שקלים בחודש, שומר על הרצף עד המשרה הבאה.
שווה לומר מילה גם על מה שמחכה בהמשך הדרך, כי הוא נותן להחלטות של עכשיו את המשקל הנכון. בגיל 50 השאלות נהיות כבדות - מקדמים, קיבוע זכויות, פרישה מוקדמת - ומי שמגיע לשם עם קרן מסודרת, זולה ומנייתית עובר אותן בקלות יחסית. להרחבה: פנסיה בגיל 50: כל הכלים לפרישה בטוחה בלי להתרסק. ובקצה המסלול עומדת השאלה שכל החיסכון הזה נועד לענות עליה - איך הופכים צבירה למשכורת חודשית יציבה: איך הופכים תיק השקעות למשכורת חודשית - בלי שהכסף ייגמר באמצע?
ולפני התרגיל האחרון, כלי אחד שהופך את ההשוואה לפשוטה: פנסיה-נט, מערכת ההשוואה הרשמית של רשות שוק ההון. מזינים סוג קופה ומסלול ומקבלים את התשואות ואת דמי הניהול של כל הקרנות זו מול זו, על פני חמש שנים ויותר. ההסתכלות הנכונה היא ארוכה - שנה בודדת אומרת מעט מאוד - והנתונים שם עדכניים ובחינם.
ובחזרה להווה, תרגיל אחד של עשר דקות שסוגר את הכל: לפתוח את הדוח השנתי של הקרן - הוא מחכה באזור האישי - ולקרוא ארבע שורות. הצבירה הכוללת, לעומת הטווח שבפתיחה. מסלול ההשקעה, שאמור להיות תלוי גיל או מנייתי. דמי הניהול, מול רף ה-1% וה-0.2% של קרנות ברירת המחדל. והשכר המבוטח, שאמור להיות זהה לשכר בתלוש - אצל מי שמקבל עמלות, בונוסים או שעות נוספות זה הסעיף שדולף הכי הרבה כסף. חוסך בן 30 שארבע השורות האלה אצלו תקינות נמצא, כמעט בהגדרה, בעשירון העליון של ניהול הפנסיה - יהיה אשר יהיה הסכום שראה בשורה הראשונה.
