לפדות קרן השתלמות או להשאיר אותה מושקעת? החשבון שרוב החוסכים מדלגים עליו
אחרי שש שנים הכסף בקרן ההשתלמות הופך נזיל, וההודעה מהגוף המנהל מרגישה כמו הזמנה למשוך. אלא שזהו אפיק החיסכון היחיד שהרווחים בו פטורים ממס רווחי הון עד התקרה, וכל משיכה מוותרת על ההטבה קדימה. מתי המשיכה מוצדקת, כמה שווה הוויתור בשקלים, ומהי הדרך לקבל מזומן בלי לסגור את הקרן
בשלב מסוים מגיעה ההודעה: הכספים בקרן ההשתלמות נזילים וניתנים למשיכה. אצל רבים היא מתפרשת כהזמנה, ולפעמים גם כהזדמנות לסגור חוב או לממן נסיעה. ההחלטה הזו נראית קטנה ברגע שבו היא מתקבלת, והיא מסתבר שאחת המשמעותיות ביותר בתיק החיסכון של משק בית ישראלי.
הסיבה פשוטה. קרן השתלמות היא אפיק החיסכון היחיד בישראל שבו הרווחים פטורים ממס רווחי הון עד תקרת ההפקדה המוטבת, ובמקביל ההפקדה עצמה נהנית מהטבה במס הכנסה. שילוב כזה קיים במקום אחד בלבד, ומשיכה מוותרת עליו לגבי הכסף שנמשך, קדימה ולתמיד.
מכאן שהשאלה הנכונה עוסקת פחות בשאלה אם מותר למשוך, ויותר בשאלה מה מחיר המשיכה לעומת התועלת שמפיקים ממנה באותו רגע. לרוב אפשר לכמת את שני הצדדים בשקלים, וכשעושים את זה התשובה מתבהרת מהר.
מרכז המידע - קרן השתלמות והחיסכון לטווח בינוני
ההחלטה על קרן ההשתלמות משתנה לפי הגיל ולפי מה שכבר נצבר בשאר האפיקים. המדריכים הבאים מציגים את שיעור החיסכון החודשי המתאים לכל עשור, את התיקונים שעוד אפשריים בעשור שלפני הפרישה, ואת התחנות הכלכליות שבהן נדרש דווקא כסף נזיל. יחד הם עוזרים לקבוע אם הקרן הזו מיועדת לשימוש קרוב או לפרישה.
מה בדיוק הופך נזיל, ומתי
הכספים בקרן השתלמות הופכים נזילים ומותרים למשיכה בפטור ממס בתום שש שנים ממועד ההפקדה הראשונה. קיימים שני מסלולים מקוצרים: אחרי שלוש שנים אפשר למשוך למטרת השתלמות מקצועית בהצגת אסמכתאות, ואחרי שלוש שנים אפשר למשוך לכל מטרה אם החוסך כבר הגיע לגיל פרישה.
לשכיר, ההפקדה מתבצעת משכר ברוטו של עד 15,712 שקלים בחודש, שהם 188,544 שקלים בשנה נכון לשנת 2026. המעסיק מפקיד עד 7.5% מהשכר והעובד עד 2.5%, כשחלק המעסיק מוגבל לפי שלושה לכל היותר מחלקו של העובד. בשכר שמגיע לתקרה מדובר בכ-1,571 שקלים בחודש, כלומר קרוב ל-18,900 שקלים בשנה שנכנסים לקרן.
עצמאי פועל במנגנון אחר. הוא רשאי להפקיד עד 4.5% מההכנסה הקובעת שלו, ותקרת ההפקדה שנהנית מהפטור ממס רווחי הון עומדת על 20,566 שקלים בשנה בשנת 2026. הפקדה מעבר לתקרות האלה מותרת, אך הרווחים שנצברים על החלק העודף חייבים במס רווחי הון בשיעור 25%, בדיוק כמו בתיק השקעות רגיל.
חשוב להבחין בין נזילות לבין חובה לפעול. הכסף שהפך נזיל ממשיך ליהנות מהפטור כל עוד הוא נשאר בקרן, וללא הגבלת זמן. חוסך יכול להשאיר סכום שהפך נזיל בגיל 35 בתוך הקרן עד גיל 67, ובכל אותן שנים הרווחים עליו נצברים בפטור מלא.
הבהרה שמסייעת להבין את מניין הוותק: שש השנים נספרות ממועד ההפקדה הראשונה לקרן, ומרגע שהקרן הפכה נזילה גם ההפקדות שנוספות אליה מאוחר יותר זמינות למשיכה. אין צורך להמתין שש שנים נוספות על כל הפקדה חדשה, וזו אחת הסיבות המרכזיות לשמור על קרן ותיקה במקום לפתוח חדשה.
כמה שווה ההטבה בשקלים
הדרך הפשוטה לכמת את הוויתור היא להשוות את אותו סכום בשני מסלולים. קרן השתלמות עם יתרה של 150 אלף שקל שנשארת מושקעת עוד 15 שנה בתשואה ריאלית של 4% בשנה מגיעה לכ-270 אלף שקל. הרווח שנצבר, כ-120 אלף שקל, נמשך בפטור מלא ממס.
אותם 150 אלף שקל שנמשכו והועברו לתיק השקעות פרטי יגיעו לאותו סכום ברוטו, אך הרווח יחויב במס בשיעור 25%. המשמעות היא תשלום של כ-30 אלף שקל לרשות המסים, שנחסך לחלוטין אצל מי שהשאיר את הכסף במקומו. במונחים אחרים, הפטור לבדו שווה כאן כחמישית מהרווח.
ההטבה השנייה מגיעה עוד לפני התשואה. חלק המעסיק, עד 7.5% מהשכר, נחשב הפקדה שפטורה ממס הכנסה בידי העובד בגבול התקרה. עבור עובד שנמצא במדרגת מס שולי גבוהה, זו תוספת שכר שמגיעה אליו במלואה במקום להצטמצם במס. שילוב שתי ההטבות הוא הסיבה שקרן השתלמות נחשבת לאפיק החיסכון המשתלם ביותר עבור שכיר בישראל.
יש גם השפעה שמצטברת מעבר לחישוב הבודד. חוסך שמשאיר בקרן 150 אלף שקל וממשיך להפקיד אליה כ-1,500 שקלים בחודש מגיע אחרי 15 שנה לסכום שקרוב ל-640 אלף שקל בתשואה ריאלית של 4%, כשכל הרווח בתוכו פטור ממס. אותו חוסך שמושך את היתרה ומתחיל את הצבירה מאפס מגיע לכ-370 אלף שקל בלבד. הפער, כ-270 אלף שקל, נובע כמעט כולו מהבסיס שנמחק בהתחלה ומהשנים שבהן הוא היה אמור לעבוד.
מתי המשיכה מוצדקת בכל זאת
יש מצבים שבהם החשבון מתהפך. הבולט שבהם הוא חוב יקר. מסגרת אשראי בבנק או הלוואה צרכנית נושאות ריבית שנתית שנעה לרוב בין 8% ל-14%, ולעיתים יותר. כשמצד אחד עומדת עלות חוב דו ספרתית ומצד שני תשואה ריאלית צפויה של כ-4%, סילוק החוב מייצר תשואה ודאית גבוהה יותר מכל אפיק השקעה, וההטבה הפטורה ממס מפסיקה להיות שיקול מכריע.
מצב שני הוא היעדר קרן חירום. משפחה שאין לה רזרבה נזילה לשלושה עד שישה חודשי הוצאות חשופה לכך שכל אירוע - פיטורים, תיקון גדול, הוצאה רפואית - ייפתר באמצעות אשראי יקר. במקרה כזה, משיכה חלקית שמייצרת רזרבה עדיפה על החזקת חיסכון פטור ממס לצד חוב שנושא ריבית.
מצב שלישי הוא מטרה שהכסף נועד לה מלכתחילה: הון עצמי לדירה, מימון לימודים, או גישור על תקופת מעבר בין עבודות. קרן השתלמות היא הכלי הטבעי למטרות בטווח של חמש עד עשר שנים, וכשהמטרה מגיעה, השימוש בכסף הוא בדיוק מה שתוכנן.
לצד אלה קיימת דרך ביניים שרבים מדלגים עליה: הלוואה כנגד קרן ההשתלמות. הגופים המנהלים מציעים הלוואות בתנאים שנשענים על היתרה הצבורה, והריבית בהן נמוכה בדרך כלל מזו של אשראי צרכני. הקרן ממשיכה להיות מושקעת וליהנות מהפטור, והחוסך מקבל את המזומן שהוא צריך. עבור צורך זמני, זהו לרוב הפתרון שמשמר את ההטבה.
שווה לדעת שהמשיכה יכולה להיות חלקית. חוסך שזקוק ל-40 אלף שקל רשאי למשוך את הסכום הזה בלבד ולהשאיר את היתרה מושקעת, בלי לסגור את הקרן ובלי לאבד את הוותק שנצבר בה. רבים מניחים שמדובר בהחלטה של הכול או כלום, ומושכים את מלוא היתרה כשהצורך האמיתי מסתכם בחלק קטן ממנה.
הוותק, והטעויות שחוזרות
הטעות הראשונה היא משיכה אוטומטית בכל פעם שהקרן הופכת נזילה. חוסך שמושך כל שש שנים מתחיל את מניין הוותק מחדש, ובפועל מחזיק לעולם קרן צעירה עם יתרה נמוכה. אותו חוסך היה מגיע לגיל הפרישה עם סכום גדול בהרבה אילו השאיר את הקרן לצבור, מפני שהתשואה על סכום גדול עולה על התשואה על סכומים קטנים שמתאפסים שוב ושוב.
הטעות השנייה היא סגירת הקרן בעת החלפת מקום עבודה. במעבר בין מעסיקים אפשר להעביר את הקרן הקיימת ולהמשיך להפקיד אליה, ובכך לשמר את הוותק שנצבר. סגירה ופתיחה של קרן חדשה מאפסות את מניין השש שנים, וזו החלטה שנעשית לעיתים קרובות מתוך היעדר מידע יותר מאשר מתוך בחירה.
הטעות השלישית נוגעת למסלול ההשקעה. קרן השתלמות שנועדה לשמש כרזרבה בעוד שנתיים מתאימה למסלול סולידי, ואילו קרן שמיועדת להצטרף לחיסכון הפנסיוני מתאימה למסלול עם חשיפה מנייתית גבוהה. חוסכים רבים מחזיקים את שתיהן באותו מסלול ברירת מחדל, בלי התאמה לטווח. הרחבה על התאמת רמת הסיכון לטווח מופיעה במדריך על כמה סיכון נכון לקחת בהשקעות בכל גיל.
מה כדאי לבדוק לפני ההחלטה
הבדיקה הראשונה היא מיפוי החובות. כדאי לרשום כל חוב קיים לצד הריבית שהוא נושא. חוב בריבית שעולה על 6% עד 7% ריאלית הופך את המשיכה לכדאית מבחינה חשבונאית, וחוב זול יותר, כמו משכנתא, בדרך כלל משאיר את היתרון אצל הקרן.
הבדיקה השנייה היא הגדרת ייעוד. שווה לקבוע מראש לאיזו מטרה מיועדת הקרן ומתי היא תידרש, ולרשום את זה במקום שחוזרים אליו. הגדרה כזו מונעת את המשיכה האימפולסיבית שמגיעה כשההודעה על הנזילות נוחתת בתיבת הדואר.
הבדיקה השלישית היא דמי הניהול והוותק. כדאי לוודא כמה משלמים על הקרן, ומתי בדיוק מסתיים מניין שש השנים בכל אחת מהקרנות שקיימות בבעלות משק הבית. במעבר בין גופים מנהלים אפשר לשמר את הוותק, ובלבד שמבצעים העברה במקום משיכה ופתיחה מחדש.
הבדיקה הרביעית נוגעת לתקרה. מי שמשתכר מעל 15,712 שקלים בחודש ומפקיד לפי מלוא השכר צובר בקרן שני סוגי כספים: חלק שנהנה מהפטור וחלק שהרווחים עליו חייבים במס רווחי הון בשיעור 25%. כדאי לברר מול הגוף המנהל מהו ההרכב בפועל, מפני שהוא משנה את החשבון של המשיכה. אצל מי שחלק גדול מהיתרה חייב במס ממילא, עלות הוויתור נמוכה יותר.
