פרישה בגיל 60 במקום 67: כמה באמת עולה כל שנה מוקדמת

פרישה מוקדמת מוצגת לרוב כשאלה של אורח חיים, והיא בראש ובראשונה שאלה של חשבון. ההחלטה להפסיק לעבוד בגיל 60 במקום בגיל 67 משנה שלושה דברים בו זמנית, וכל אחד מהם נמדד בכסף.

הרקע להחלטה מגוון. חלק מגיעים אליה אחרי שנים בתפקיד תובעני, חלק בעקבות שינוי ארגוני שמציע תנאי פרישה, וחלק מבקשים שנים פנויות בזמן שהבריאות מאפשרת. כל אחת מהסיבות האלה לגיטימית, והחשבון שמלווה אותן זהה: כמה כסף יעמוד לרשות משק הבית בכל אחת מהשנים שאחרי, וכמה זמן הוא יחזיק.

הסעיף הראשון הוא ההפקדות שנעצרות. שיעורי ההפקדה לפנסיית חובה עומדים על 6% מהעובד, 6.5% מהמעסיק ו-8.33% לרכיב הפיצויים, כלומר כ-20.8% מהשכר. אצל שכיר עם ברוטו של 20 אלף שקל מדובר בכ-4,160 שקל בחודש, כמעט 50 אלף שקל בשנה שמפסיקים להיכנס לחשבון.

הסעיף השני הוא הכסף שנמשך במקומם. מי שפורש בגיל 60 מתחיל לממן את המחיה מהחיסכון שבע שנים מוקדם יותר. משק בית שמוציא 15 אלף שקל נטו בחודש מושך 180 אלף שקל בשנה מהצבירה, בדיוק בתקופה שבה היא אמורה היתה להמשיך לגדול.

הסעיף השלישי הוא התשואה שנעדרת משני הסעיפים הראשונים. כל שקל שהפסיק להיכנס וכל שקל שיצא מפסיקים לייצר תשואה עד סוף התקופה, וההשפעה המצטברת של שניהם גדולה מסכומם הישיר.

החשבון על דוגמה אחת

כדאי לקחת מקרה מוגדר. בן 60, שכר ברוטו של 20 אלף שקל, צבירה של 1.8 מיליון שקל בקרן הפנסיה, והוצאה חודשית של 15 אלף שקל נטו. בהנחת תשואה שנתית ממוצעת של 5% - הנחה בלבד, שהתשואה בפועל עשויה לחרוג ממנה לשני הכיוונים - אפשר להעמיד זה מול זה שני מסלולים.

במסלול הראשון הוא ממשיך לעבוד עד גיל 67. הצבירה הקיימת גדלה לכ-2.53 מיליון שקל, וההפקדות שממשיכות להיכנס מוסיפות כ-417 אלף שקל. סך הצבירה במועד הפרישה מגיע לכ-2.95 מיליון שקל, ובמקדם המרה של 200 מדובר בקצבה של כ-14,750 שקל בחודש.

• בן 50 עם 300 אלף שקל: איפה זה ממקם אתכם?
• בן 60 עם 700 אלף שקל: מה זה אומר על הפרישה?

במסלול השני הוא פורש בגיל 60. ההפקדות נעצרות, והמחיה מתחילה להימשך מהצבירה. אותם 1.8 מיליון שקל אמנם ממשיכים לצבור תשואה ומגיעים לכ-2.53 מיליון, ומהם נמשכים כ-1.5 מיליון שקל למחיה במשך שבע שנים. בגיל 67 נשארים בחשבון כ-1.03 מיליון שקל, שמתורגמים לקצבה של כ-5,140 שקל בחודש.

ההפרש בין שני המסלולים עומד על כ-1.92 מיליון שקל בצבירה, ועל כמעט 9,600 שקל בקצבה החודשית לכל החיים. מחולק לשבע שנים, כל שנה של פרישה מוקדמת בתנאים האלה עולה כ-274 אלף שקל. מתוכם כ-50 אלף הם הפקדות שנעצרו, כ-180 אלף הם משיכה למחיה, והיתר הוא התשואה שנעדרת משניהם.

החישוב הזה מניח מקדם המרה זהה בשני המסלולים, ובפועל המקדם בגיל 60 גבוה מזה שבגיל 67, כיוון שהקצבה אמורה להימשך על פני יותר שנים. השיעור המדויק נקבע בתקנון של כל קרן ולפי לוחות התמותה שבתוקף, והוא מגדיל את הפער בין שני המסלולים במקום לצמצם אותו. משיכת קצבה מקרן פנסיה אפשרית מגיל 60, בכפוף לתנאים שקבועים בתקנון.

מעבר לגודל הפער, למועד תחילת המשיכה יש משמעות בפני עצמה. תיק שמתחיל להימשך בגיל 60 חשוף לרצף תשואות שלילי בשנים הראשונות, ומשיכה קבועה מתוך תיק שיורד מקבעת הפסד ומקטינה את הבסיס שממנו תיווצר התשואה הבאה. אותה ירידה עצמה, אילו היתה מגיעה בזמן שהתיק עדיין צובר, היתה נמחקת עם הזמן.

שינוי בהנחות משנה את התוצאה. בתשואה שנתית ממוצעת של 4% במקום 5%, הפער בין שני המסלולים מצטמצם, כיוון שהתשואה שנעדרת קטנה יותר. בתשואה של 6% הפער גדל. זאת הסיבה שכדאי לבחון את ההחלטה בכמה תרחישים במקום להישען על מספר יחיד, ובעיקר לבדוק מה קורה לתוכנית בתרחיש שבו השוק יורד בשנתיים הראשונות שאחרי הפרישה.

• בן 40 עם 50 אלף שקל בלבד: כמה עוד אפשר לתקן?
• בן 30 עם 100 אלף שקל: הרבה או מעט?

שני הגילים שמתבלבלים ביניהם

אחד הבלבולים הנפוצים בתכנון פרישה נוגע לשני מספרים שונים לחלוטין. גיל הפרישה הוא הגיל שבו אפשר להפסיק לעבוד ולהתחיל לקבל קצבה, והוא עומד על 67 לגברים. אצל נשים הוא עולה בהדרגה מ-62 ל-65 לפי שנת הלידה: ילידות 1962 פורשות בגיל 63, ילידות 1964 בגיל 63 ושישה חודשים, ילידות 1966 בגיל 64, וילידות 1970 ואילך בגיל 65.

גיל הזכאות לקצבת אזרח ותיק הוא מספר אחר לגמרי. הוא עומד על 70 לגברים ולנשים כאחד, ובגיל הזה הקצבה משולמת בלי תלות בהכנסה. בין גיל הפרישה לגיל 70 הזכאות נבחנת מול מבחן הכנסות מעבודה: יחיד מקבל קצבה מלאה בהכנסה מעבודה של עד כ-10,113 שקל בחודש וקצבה חלקית עד כ-14,402 שקל, ומי שיש לו בן או בת זוג מקבל קצבה מלאה עד כ-13,484 שקל וקצבה חלקית עד כ-20,082 שקל.

הכנסה מפנסיה נמצאת מחוץ למבחן הזה, ולכן מי שפרש מוקדם ומקבל קצבה מקרן הפנסיה שומר על זכאותו לקצבת אזרח ותיק כשיגיע לגיל הפרישה. מנגד, מי שממשיך לעבוד ודוחה את הקצבה בגלל הכנסה מעבודה זכאי לתוספת דחייה של 5% מהקצבה לכל שנת דחייה, עד תקרה של 25%.

המשמעות למי ששוקל פרישה בגיל 60 ברורה: בשבע השנים שעד גיל הפרישה הוא מממן את עצמו לבדו. הקצבה הבסיסית ליחיד עומדת ב-2026 על 1,838 שקל, ועם תוספת ותק ביטוחי מלאה על כ-2,757 שקל, אבל היא מתחילה להיכנס בגיל הפרישה, ולפני כן היא נעדרת מהתקציב לחלוטין.

מה ממשיך להיגבות אחרי שהמשכורת נעצרת

הפסקת העבודה מפסיקה את המשכורת, ומשאירה כמה תשלומים במקומם. מי שהפסיק לעבוד נדרש לדווח למוסד לביטוח לאומי על מעמדו ולשלם דמי ביטוח בעצמו. ב-2026 מדובר בכ-266 שקל בחודש, מתוכם כ-143 שקל דמי ביטוח לאומי והיתר דמי ביטוח בריאות. מי שמקבל פנסיה מוקדמת משלם דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות מהפנסיה עצמה, בשיעור שנגזר מגובה התשלום.

לצד זה נעצרות הפקדות שקל להתעלם מהן. קרן ההשתלמות מפסיקה לקבל הפקדות, ואצל שכיר עם שכר של 15,712 שקל ומעלה מדובר בכ-1,570 שקל בחודש שנעלמים מהחיסכון. רכיב הפיצויים מפסיק להיצבר, וכיסויי הביטוח בקרן הפנסיה משנים את מעמדם כשההפקדות פוסקות - עניין שכדאי לברר מול הקרן לפני ההחלטה ולפי התקנון שחל על החשבון.

נושא נוסף שנוטה להישכח הוא המס. קצבה חודשית מקרן פנסיה חייבת במס הכנסה, והפטור על חלק מהקצבה מותנה בהליך של קיבוע זכויות שנעשה בגיל הפרישה. מי שפורש מוקדם ומתחיל למשוך לפני כן נדרש לבדוק את מעמדו מול פקיד השומה, כיוון שהתכנון בשלב הזה משפיע על גובה המס לאורך כל שנות הקצבה.

גם ביטוחי הבריאות משתנים. פוליסות קבוצתיות שמסופקות דרך מקום העבודה מסתיימות עם סיום ההעסקה, והמעבר לפוליסה פרטית בגיל 60 יקר יותר מהמעבר באותם תנאים בגיל 40. ההפרש הזה מצטרף להוצאה החודשית בדיוק כשההכנסה נעצרת, והוא נוטה להיעדר מהחישוב הראשוני.

מתי החשבון עדיין מסתדר

המספרים למעלה מתארים מקרה שבו הפרישה ממומנת כולה מהחיסכון הפנסיוני. יש מצבים שבהם הם נראים אחרת. הראשון הוא הכנסה חלופית: עבודה חלקית, ייעוץ או השכרת נכס שמכסים חלק מההוצאה מקטינים דרמטית את המשיכה מהצבירה. הכנסה של 8,000 שקל בחודש מורידה את המשיכה השנתית מ-180 אלף לכ-84 אלף שקל, וכמעט חוצה את המחיר של כל שנה מוקדמת.

המצב השני הוא צבירה שגדולה משמעותית מהיעד. מי שהגיע לגיל 60 עם סכום שמכסה את ההוצאה הצפויה בביטחון, כולל מרווח לשנים חלשות בשוק, משלם את המחיר מתוך עודף במקום מתוך הבסיס. הבדיקה מתחילה בהשוואה בין הצבירה הקיימת ליעד שמתאים לגיל, כפי שמפורט במדריך על מה שעוד אפשר לתקן בשנות ה-50.

המצב השלישי הוא הוצאה נמוכה. משק בית שסיים את המשכנתה, שהילדים בו עצמאיים ושהוצאתו החודשית עומדת על 9,000 שקל במקום 15 אלף, מושך 108 אלף שקל בשנה במקום 180 אלף. אותה צבירה מחזיקה שנים רבות יותר, והמחיר של כל שנה מוקדמת יורד בהתאם. הורדת ההוצאה הקבועה היא בעצם המנוף החזק ביותר בהחלטה הזאת.

המצב הרביעי הוא בריאות. מי שמצבו הרפואי מגביל את המשך העבודה בוחן את החשבון מזווית אחרת לגמרי, ואצלו השאלה עוברת מהאם לכמה - כלומר איך מותחים את הצבירה הקיימת על פני יותר שנים, ואיזה חלק ממנה נשאר מושקע בזמן שהמשיכה כבר החלה.

המצב החמישי הוא תיאום בין בני הזוג. אצל זוגות רבים אחד פורש מוקדם והשני ממשיך לעבוד, ואז המשכורת שנשארת מכסה חלק מההוצאה השוטפת ומקטינה את המשיכה מהצבירה. ההפרש בגיל הפרישה בין גבר לאישה יוצר ממילא פער של כמה שנים, וכדאי לבנות סביבו את הלוח במקום להתייחס לשתי הפרישות כאירוע אחד.

הבדיקה שמתאימה לפני החלטה כזאת מתחילה בשלושה נתונים: ההוצאה החודשית האמיתית לפי שנה שלמה של חיובים במקום לפי הערכה, הצבירה בכל החשבונות יחד לפי דוח המסלקה הפנסיונית, והגיל שבו כל אחד מבני הזוג מגיע לגיל הפרישה. אחריהם אפשר לבנות את הטבלה של השנים שבין הפרישה בפועל לגיל הפרישה החוקי ולראות מה נשאר בחשבון בסופן, וזאת אחת התחנות הכלכליות שדורשות החלטה מסודרת.