בן 50 עם 300 אלף שקל: איפה זה ממקם אתכם?
הטווח בגיל 50 הוא פי 5 עד 7 מההכנסה השנתית, כלומר 900 אלף עד 1.2 מיליון שקל לשכר ממוצע, כולל ההון העצמי בדירה. 300 אלף הם שליש מהקצה התחתון, והם מעידים כמעט תמיד על דבר אחד - אין דירה, וזה משנה את כל החשבון
כלל האצבע מציב את גיל 50 על פי חמישה עד שבעה מההכנסה השנתית ברוטו, כשהמדידה כוללת גם את ההון העצמי בדירה. למי שמרוויח שכר בסביבת הממוצע מדובר ב-900 אלף עד 1.2 מיליון שקל. 300 אלף הם שליש מהקצה התחתון, וזה פער אמיתי.
אבל המספר הזה מספר גם משהו אחר, והוא החלק החשוב באמת. המדידה בגיל 50 כוללת הון עצמי בדירה, ואצל משק בית טיפוסי זה הרכיב הגדול אחרי הפנסיה. מי שעומד על 300 אלף סה"כ הוא כמעט תמיד שוכר, ולא בעל דירה. זה משנה את כל החשבון.
למה שוכר צריך יותר
בעל דירה שמסיים לשלם משכנתא לפני הפרישה מוריד מהתקציב החודשי את הסעיף הגדול ביותר. שוכר ממשיך לשלם אותו גם אחרי 67, והסכום עולה עם השנים. שכר דירה של 5,000 שקל בחודש דורש קצבה גבוהה ב-5,000 שקל, ובמקדם המרה שנע סביב 200 זה מיליון שקל נוספים שצריך לצבור. לכן היעד של שוכר בן 50 גבוה מהטווח הרגיל, ואינו נמוך ממנו.
מה 17 השנים שנשארו עושות
וכאן מגיע החלק שמפתיע את רוב האנשים. 300 אלף שנשארים מושקעים 17 שנה בתשואה שנתית ממוצעת של כ-7% הופכים לכ-950 אלף שקל. ההפקדות הפנסיוניות של אותן 17 שנים, על שכר ממוצע, מוסיפות עוד כ-1.1 מיליון. הסך הכול בגיל 67 מגיע לכ-2 מיליון שקל, שהם קצבה של כ-10 אלף שקל בחודש לפני קצבת הזקנה.
זה ההבדל הגדול בין גיל 50 לגיל 60. שבע שנים מצמצמות פער; 17 שנים סוגרות אותו ברובו. המשמעות המעשית היא שמי שמגלה את הפער בגיל 50 עדיין נמצא במשחק, והנושא הוא האם מתחילים עכשיו או בעוד חמש שנים.
שלושה מהלכים לגיל הזה
הראשון והחשוב ביותר: להגדיל את ההפקדה החודשית מעבר לחובה. תוספת של 1,500 שקל בחודש מגיל 50 ועד 67 מוסיפה כ-600 אלף שקל לצבירה, כלומר כ-3,000 שקל בחודש לקצבה. זה המנוף היחיד שנמצא לגמרי בשליטה שלכם.
השני: מסלול ההשקעה. בגיל 50 נשארו 17 שנות צבירה ועוד עשרים שנה של משיכה אחריהן, כלומר אופק של קרוב לארבעים שנה. מסלול סולידי באופק כזה עולה מאות אלפי שקלים לאורך הדרך. להרחבה: מתחילים להשקיע בגיל 50.
השלישי, והוא הקשה ביותר: להחליט במפורש מה קורה עם הדיור. שוכר בן 50 עומד בפני שתי דרכים: לנסות לרכוש דירה עם משכנתא שתיגמר סביב גיל הפרישה, או לוותר על זה ולבנות תיק גדול יותר שיממן גם את השכירות. שתי הדרכים עובדות, ומה שעובד פחות טוב הוא לדחות את ההכרעה לגיל 58.
ועוד דבר שכדאי לבדוק בגיל הזה: האם הפער נובע משנות שלא הופקדו בהן כספים, או ממשיכות שנעשו בדרך. במקרה הראשון שווה לבדוק במערכת הר הכסף אם נשארו קופות שנשכחו, ובמקרה השני לוודא שההרגל עצמו נפסק, מפני שמשיכה אחת נוספת בגיל 52 עולה הרבה יותר ממה שנראה באותו רגע.
יש מקרה נוסף שמסתתר מאחורי 300 אלף בגיל 50: מי שחזר לישראל אחרי שנים בחו"ל, ומי שעבד שנים ארוכות כעצמאי בלי הפקדות. שתי הקבוצות מגיעות לגיל הזה עם צבירה קטנה ועם כושר השתכרות טוב, וזה שילוב שעובד היטב עם השנים שנשארו. הפער נראה גדול, והוא נסגר בעיקר בעזרת ההכנסה הנוכחית ופחות בעזרת מה שהיה בעבר.
ומשפט אחד על מה שכדאי להימנע ממנו. כשמזהים פער בגיל 50 יש פיתוי לסגור אותו מהר, דרך אפיקים אגרסיביים או דרך הצעות שמבטיחות תשואות חריגות. שבע עשרה שנה הן מספיק זמן כדי שהריבית דריבית תעשה את העבודה בכלים רגילים, ולכן דווקא כאן כדאי לשמור על שעמום.
להרחבה: כמה כסף צריך להיות לכם בגיל 50? וגם כמה פנסיה צריכה להיות לכם בגיל 50?.
