כמה צריך להרוויח בגיל 30, 40 ו-50? המספרים שמאחורי השכר הממוצע

אדם בן 38 שמרוויח 14 אלף שקל בחודש רואה כותרת על שכר ממוצע שחצה 15 אלף, ומסיק שהוא מפגר אחרי כולם. עובדת בת 53 עם 19 אלף שקל קוראת את אותה כותרת ומרגישה מצוין. שניהם משווים את עצמם למספר בעייתי, כזה שמעטים יחסית מרוויחים בפועל.

למה השכר הממוצע מטעה כמעט את כולם

בדוח השכר של המוסד לביטוח לאומי למחצית הראשונה של 2025, השכר החודשי הממוצע למועסק עמד על כ-15.1 אלף שקל. באותו דוח עצמו, השכר החציוני, זה שמחצית מהמועסקים מרוויחים פחות ממנו ומחצית יותר, עמד על כ-10.6 אלף שקל. הפער בין השניים מגיע לכ-43 אחוז.

הסיבה מתמטית. הממוצע נמשך כלפי מעלה על ידי הקצה העליון של ההתפלגות: מספר קטן יחסית של משתכרים גבוהים מאוד מרים אותו, בעוד החציון מתאר את מי שיושב באמצע ממש. מי שמשווה את משכורתו לממוצע משווה את עצמו למספר שמושפע במידה רבה ממנהלים בכירים ומשכר בענפים צרים.

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מוסיפים את הפיזור הענפי. ביוני 2026 עמד השכר הממוצע ברוטו למשרת שכיר של עובדים ישראלים על כ-15.2 אלף שקל, עלייה של כ-7.7 אחוז לעומת יוני 2025. בתוך אותו ממוצע, ענף ההייטק שילם כ-36.6 אלף שקל למשרה, וענף האירוח וההסעדה כ-6.5 אלף. פי חמישה וחצי הפרש, ממוצע אחד.

הפער המגדרי מוסיף שכבה. באותו דוח של ביטוח לאומי, השכר הממוצע לגבר עמד על כ-18.4 אלף שקל ולאישה על כ-11.9 אלף. בחציון הפער מצטמצם אך נשאר גדול: כ-12.7 אלף מול כ-9 אלף. אישה בת 45 שמודדת את עצמה מול הממוצע הכללי מודדת את עצמה מול מספר שמורכב ברובו משכר של גברים.

ויש מקור בלבול אחרון. ביטוח לאומי עובד עם הגדרה משלו לשכר הממוצע לצורך חישוב דמי ביטוח וגמלאות, והיא נמוכה מהמספר שמופיע בכותרות: סביב 13.3 עד 13.8 אלף שקל ב-2026, תלוי בסעיף החוק. מי שגוזר מכותרת עיתון מסקנה על גובה הקצבה העתידית שלו מגיע למספר שגוי.

להרחבה: בני 30, 40, 50 או 60 - כמה כסף כבר היה אמור להיות לכם?

מה קורה לשכר בכל עשור

דוח ביטוח לאומי מפרק את הנתונים לפי קבוצות גיל, וזה החתך השימושי ביותר למי שמנסה למקם את עצמו. במחצית הראשונה של 2025 המספרים נראו כך.

• השכר קפץ ל-15,218 שקל - אבל ביולי כבר הגיע תיקון חד
• 104 אלף שקל בחודש מול 17 אלף: דוח האוצר חושף פערים של פי 6 בשכר הרופאים - וגל פרישה בדרך

מתחת לגיל 20: ממוצע של כ-3 אלף שקל, חציון של כ-2.2 אלף. אלה בעיקר משרות חלקיות של בני נוער. בגילי 20 עד 29: ממוצע של כ-8.7 אלף שקל, חציון של כ-7.1 אלף. בגילי 30 עד 39: ממוצע של כ-16.1 אלף, חציון של כ-12.5 אלף. בגילי 40 עד 49: ממוצע של כ-19.6 אלף, חציון של כ-14.5 אלף. בגילי 50 עד 59: ממוצע של כ-20.3 אלף, וחציון של כ-14.2 אלף. מגיל 60 ומעלה: ממוצע של כ-14.7 אלף, חציון של כ-9.4 אלף.

הקפיצה החדה מתרחשת בין שנות ה-20 לשנות ה-30. החציון כמעט מכפיל את עצמו, מכ-7.1 אלף לכ-12.5 אלף. זה העשור שבו נסגרים לימודים, נצבר ותק ראשון ומתקבלת קידום ראשונה משמעותית. מי שבן 32 ומרוויח 9,000 שקל יושב מתחת לחציון של קבוצת הגיל שלו, וכדאי שיכיר את המספר, מפני שזה בדיוק העשור שבו נותר מרווח נוח לשנות מסלול, מקצוע או מעסיק.

למי שנמצא בעשור הראשון יש מסקנה מעשית אחת. ההפרש בין חציון של כ-7.1 אלף שקל בשנות ה-20 לחציון של כ-12.5 אלף בשנות ה-30 מגיע ברובו מהחלטות שנעשות בין גיל 24 לגיל 31: איזה מקצוע, איזה ענף, וכמה מעברים בין מעסיקים. ההשפעה של אותן החלטות על ההכנסה המצטברת לאורך ארבעים שנות עבודה גדולה בהרבה מההשפעה של שיעור החיסכון באותן שנים עצמן, פשוט מפני שהסכומים בעשור הזה עדיין קטנים.

המעבר לשנות ה-40 מתון בהרבה: החציון עולה בכ-16 אחוז. והמעבר לשנות ה-50 נעדר לגמרי. החציון בגילי 50 עד 59 נמוך במקצת מזה שבגילי 40 עד 49, למרות שהממוצע דווקא ממשיך לעלות.

זו העובדה החשובה בטבלה, והיא מפתיעה רבים. התחושה הרווחת היא שהשכר ממשיך לטפס עד הפרישה. בפועל, אצל מרבית השכירים כוח ההשתכרות מגיע לרמתו סביב אמצע שנות ה-40 ונשאר שם. הממוצע ממשיך לעלות מפני שהקצה העליון ממשיך לגדול, אבל מי שיושב באמצע עומד במקום.

• בן 40 עם 50 אלף שקל בלבד: כמה עוד אפשר לתקן?
• בן 50 עם 300 אלף שקל: איפה זה ממקם אתכם?

שווה לשים לב גם לפער בין הממוצע לחציון בתוך כל קבוצת גיל. בגילי 20 עד 29 הוא כ-22 אחוז. בגילי 30 עד 39 הוא מטפס לכ-29 אחוז, בגילי 40 עד 49 לכ-36 אחוז, ובגילי 60 ומעלה לכ-56 אחוז. ככל שהגיל עולה ההתפלגות נפרשת: חלק ממשיכים לטפס בחדות, וחלק נשארים במקום או יורדים. בגיל 25 מרבית בני הגיל נמצאים באותו אזור. בגיל 55 הפיזור עצום, וההשוואה לקבוצת הגיל מאבדת הרבה מהמשמעות שלה.

מגיל 60 המגמה מתהפכת בבירור. החציון נופל בכשליש לעומת קבוצת ה-50 עד 59. חלק מהירידה מגיע ממעבר למשרות חלקיות, חלק מיציאה מוקדמת משוק העבודה, וחלק מירידה בשכר בתפקידים חדשים. המשמעות המעשית: חלון ההשתכרות הגבוה של מרבית האנשים נפתח סביב גיל 38 ונסגר סביב גיל 58. עשרים שנה, שבהן נבנית מרבית הצבירה של חיים שלמים.

מול הנתונים האלה עומדת ההוצאה. מחיר דירה ממוצע בישראל נע סביב 2.3 מיליון שקל בקירוב לפי סקר מחירי הדירות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כשהפער בין הפריפריה למרכז מגיע לפי שלושה ויותר. שכיר שנמצא בחציון, עם כ-10.6 אלף שקל ברוטו, מסתכל על כ-18 שנות שכר ברוטו מלאות עבור דירה ממוצעת. זוג של שני מפרנסים בחציון מגיע לכ-9 שנים. זה ההסבר המספרי לכך שהון עצמי לדירה בישראל מגיע ברוב המקרים משני מפרנסים, מסיוע משפחתי, או משניהם יחד.

להרחבה: החיים הכלכליים בשנות ה-40: העשור שבו בונים הון אמיתי

הברוטו מטעה, הנטו הוא הסיפור

שתי העלאות באותו גודל שוות סכומים שונים לגמרי, תלוי היכן יושב השכר על סולם המס.

מדרגות מס ההכנסה החודשיות ב-2026: 10 אחוז על החלק שעד כ-7,010 שקל, 14 אחוז עד כ-10,060, 20 אחוז עד כ-19,000, 31 אחוז עד כ-25,100, 35 אחוז עד כ-46,690, ו-47 אחוז מעל. מי שהכנסתו השנתית עוברת כ-721 אלף שקל משלם גם מס יסף של 3 אחוז. מעל המס יושבים דמי ביטוח לאומי ומס בריאות: חלקו של העובד עומד ב-2026 על כ-4.3 אחוז מהשכר שעד 7,703 שקל בחודש, וכ-12.2 אחוז על החלק שמעליו.

החיבור מסביר הרבה. עובד שמרוויח 20 אלף שקל ומקבל העלאה של 1,000 שקל ברוטו רואה מזה כ-570 שקל בנטו, מפני שהוא נמצא במדרגה שולית של 31 אחוז ומעליה כ-12 אחוז ביטוח לאומי ובריאות. אותה העלאה בדיוק, אצל מי שמרוויח 9,000 שקל, שווה כ-740 שקל בנטו. השכר הכפול מקבל תוספת קטנה יותר בכסף אמיתי.

אותו חשבון שולי חוזר בכל החלטה על עבודה נוספת. עובד עם 22 אלף שקל ברוטו ששוקל משרה נוספת של 4,000 שקל בחודש מסתכל על תוספת נטו של כ-2,270 שקל, לפני עלות הזמן והנסיעות. עובד עם 8,000 שקל ברוטו שמוסיף את אותם 4,000 מקבל כ-2,840 שקל. ההפרש נובע כולו ממיקום על סולם המדרגות, ולכן שווה לעשות את החשבון הזה לפני שמחליטים.

מכאן נובע דבר שרבים מפספסים: ככל שהשכר גבוה יותר, הטבה פטורה ממס שווה יותר מהעלאה נומינלית. הפקדה לפנסיה של שכיר עומדת על כ-18.5 עד 20.8 אחוז מהשכר, כולל רכיב הפיצויים. קרן השתלמות מוסיפה 7.5 אחוז מהמעסיק ו-2.5 אחוז מהעובד, והרווחים בה פטורים ממס רווח הון עד תקרת שכר חודשי של כ-15,712 שקל ב-2026.

עובד ששכרו 15 אלף שקל וקרן ההשתלמות שלו פעילה מקבל כ-1,125 שקל בכל חודש מהמעסיק לתוך מכשיר פטור. במונחי ברוטו, אצל מי שנמצא במדרגת 20 אחוז ומשלם גם 12 אחוז ביטוח לאומי ובריאות, זו תוספת שקולה של כ-1,650 שקל ברוטו. מי שמוותר בשקט על קרן השתלמות מוותר על יותר ממה שהיה מעז לבקש במשא ומתן על שכר.

עצמאי ושכיר: אותו מספר, משמעות אחרת

שכיר שמרוויח 20 אלף שקל ברוטו מקבל, מעבר לשכר עצמו, הפקדה פנסיונית של המעסיק, רכיב פיצויים, לעיתים קרן השתלמות, ימי חופשה ומחלה, ודמי אבטלה במקרה של פיטורים. עצמאי שמושך 20 אלף שקל בחודש מהעסק אחראי בעצמו לכל אלה.

דמי הביטוח הלאומי של עצמאי ב-2026 עומדים על כ-7.7 אחוז על ההכנסה שעד 7,703 שקל בחודש, וכ-18 אחוז על החלק שמעליו, עד תקרה של כ-51,910 שקל. גם חוק פנסיה חובה חל עליו. תקרת ההפקדה המוטבת שלו לקרן השתלמות עומדת ב-2026 על כ-20.5 אלף שקל בשנה, והרווחים עליה פטורים ממס רווח הון ריאלי.

החישוב המקורב פשוט. עלות המעסיק על שכיר גבוהה מהברוטו בכ-28 עד 32 אחוז, בין הפקדות סוציאליות לחלק המעסיק בביטוח לאומי. משמעות הדבר שעצמאי שמושך 20 אלף שקל בחודש עומד, בהשוואה הוגנת, מול שכיר עם ברוטו של כ-15 עד 16 אלף שקל. עצמאי שמודד את עצמו מול החציון של קבוצת הגיל שלו צריך להוריד מהמספר שלו נתח משמעותי לפני ההשוואה, אחרת הוא מודד תפוחים מול תפוזים.

להרחבה: אחד שכיר ואחד עצמאי - כך מנהלים נכון את הכסף המשפחתי

מה עושים כשהשכר נעצר

הנתונים אומרים שאצל מרבית האנשים העלייה בשכר נבלמת סביב אמצע שנות ה-40. מי שמגיע לגיל הזה ומגלה שהמשכורת שלו כבר שנתיים באותו מקום מסתכל על תופעה סטטיסטית רגילה, ולאו דווקא על כישלון אישי. מכאן נפתחות שלוש דרכים, וכולן דורשות החלטה אקטיבית.

הראשונה היא לשנות את הרכב החבילה במקום את גובהה. לבקש קרן השתלמות אם עדיין אין, להעלות את הפקדת המעסיק לפנסיה מ-6.5 אחוז ל-7.5 אחוז, לוודא שההפקדה מחושבת על מלוא השכר ובכלל זה על רכיבים שנוטים להישאר בחוץ. אלה סכומים שנכנסים למכשירים עם הטבת מס, ולכן שווים יותר מתוספת ברוטו באותו גודל.

השנייה היא לתרגם ותק לתמחור מחדש. עובד בן 47 עם עשרים שנות ניסיון בענף מחזיק נכס שקשה להחליף, והוא מתומחר בחסר דווקא במקום שבו הוא יושב שנים. שוק העבודה מתמחר מחדש בעיקר במעבר, והמעבר נעשה קשה יותר ככל שהגיל עולה. מי שמזהה את הבלימה בגיל 45 נמצא בעמדה טובה בהרבה ממי שמזהה אותה בגיל 57.

השלישית היא להעביר את הציפייה מהשכר אל ההון. סביב גיל 45, אצל מי שכבר צבר משהו, הכסף מתחיל לעבוד קשה יותר מבעליו. תיק של 800 אלף שקל בתשואה מנייתית ארוכת טווח של כ-7 אחוז בממוצע רב-שנתי מייצר כ-56 אלף שקל בשנה, כ-4,600 שקל בחודש, עם תנודתיות גדולה בין שנה לשנה. תוספת שכר של 4,600 שקל בחודש היא מהלך נדיר בגיל הזה. תשואה כזו על תיק קיים היא ברירת המחדל של שוק תקין לאורך זמן.

להרחבה: כמה צריך לחסוך בכל חודש, בכל גיל? המספרים המלאים לפי עשור

וכאן מגיע המספר שקובע יותר מהשכר עצמו. לפי כלל 4 האחוזים למשיכה בפרישה, כל שקל של הוצאה חודשית קבועה דורש כ-300 שקל של הון צבור. משפחה שמוציאה 18 אלף שקל בחודש זקוקה לכ-5.4 מיליון שקל, בניכוי מה שקצבת אזרח ותיק והפנסיה יכסו. מי שמרוויח 25 אלף ומוציא 24 אלף רחוק מהיעד הזה הרבה יותר ממי שמרוויח 15 אלף ומוציא 11 אלף, למרות שהראשון נמצא הרבה מעל החציון של קבוצת הגיל שלו והשני סביבו.

להרחבה: כמה כסף צריך להיות לכם בכל גיל? המדריך הכלכלי המלא מגיל 20 ועד 80 פלוס