איך מגיעים למיליון שקל מגיל 40: המספר החודשי, והמחיר של חמש שנות המתנה

בגיל 40 המיליון הראשון מפסיק להיות סיסמה ונהיה חשבון פשוט. מי שעובד מאז שנות ה-20 כבר צבר משהו בקרן הפנסיה, לרוב גם קרן השתלמות, ולפעמים תיק השקעות צנוע בצד. השאלה האמיתית מדויקת יותר ממה שהיא נשמעת: בהינתן מה שקיים היום, ובהינתן השנים שנשארו עד הפרישה, איזו הפרשה חודשית מביאה את הסכום לשבע ספרות.

שלושה משתנים קובעים את התשובה - הצבירה הקיימת, מספר השנים שנותרו, והתשואה הריאלית שמניחים. השלישי הוא היחיד שאין עליו שליטה, ודווקא בו מתפתה רוב הציבור להתעסק. שני הראשונים נמצאים בשליטה מלאה של החוסך, ושם נופלות ההחלטות שמזיזות את התוצאה באמת.

לפני החשבון עצמו כדאי להפריד בין שני מיליונים שונים לגמרי. יש מיליון פנסיוני, שנצבר כמעט אוטומטית מההפקדות מהשכר, ויש מיליון נזיל - כסף שאפשר להגיע אליו הרבה לפני גיל הפרישה. הראשון קרוב יותר ממה שנדמה. השני דורש החלטה אקטיבית וסכום חודשי קבוע.

הפנסיה כבר בדרך למיליון

השכר הממוצע במשק לפי סעיף 2 לחוק הביטוח הלאומי עומד על 13,769 שקלים בחודש החל מינואר 2026. ההפרשה הפנסיונית הכוללת של שכיר - חלק העובד, חלק המעסיק ורכיב הפיצויים - נעה סביב 18.5% מהשכר, כלומר כ-2,500 שקלים בחודש שנכנסים לקרן הפנסיה בלי שאיש מקבל על כך החלטה מחודשת.

שכיר בן 40 שהפריש ברציפות מגיל 25 מחזיק בדרך כלל צבירה פנסיונית בטווח של 250 עד 400 אלף שקל. אם הצבירה הזו ממשיכה לצמוח בתשואה ריאלית של כ-4% בשנה, ובמקביל נמשכות ההפקדות החודשיות, הסכום בגיל 67 עשוי לחצות את המיליון בנוחות - גם בלי שקל אחד מעבר לשגרה הקיימת. זו הסיבה שהמיליון הפנסיוני הוא פחות אתגר ויותר תוצאה של רציפות תעסוקתית.

הסתייגות אחת חשובה כאן, והיא מקור לבלבול חוזר. תחזית הקצבה שמופיעה בדוח השנתי של קרן הפנסיה מחושבת בהנחה שההפקדות נפסקות מהיום, כלומר בהנחה שההפקדות הבאות לחשבון ייעצרו. המספר הזה הוא רצפה, הערכה שמרנית במכוון, ורחוק מלהיות תחזית מלאה. מי שקורא אותו כאילו הוא כבר מגלם עוד 27 שנות עבודה מקבל הערכה נמוכה מדי, ולפעמים מסיק ממנה מסקנות חריפות מדי לגבי המצב שלו.

המיליון הנזיל: החשבון החודשי

המיליון שדורש החלטה אקטיבית הוא הכסף שאפשר להשתמש בו לפני גיל 67 - למימון לימודים של הילדים, לשדרוג דיור, לצמצום היקף העבודה בגיל 60, או פשוט כרזרבה שמאפשרת שינה טובה. הוא נבנה מחוץ לקרן הפנסיה, בעיקר בקרן השתלמות ובתיק השקעות אישי.

• בן 25 עם 30 אלף שקל: איפה זה ממקם אתכם?
• בן 40 עם 50 אלף שקל בלבד: כמה עוד אפשר לתקן?

בהנחת תשואה ריאלית של 4% בשנה - הנחה שמרנית שמנטרלת אינפלציה ומבוססת על טווחים היסטוריים ארוכים במקום על הבטחה כלשהי - כך נראית ההפרשה החודשית הדרושה כדי להגיע למיליון שקל בגיל 67:

שתי מסקנות עולות מהטבלה. הראשונה נוגעת למחיר הזמן: הפער בין התחלה בגיל 40 להתחלה בגיל 45 עומד על כ-650 שקלים בחודש למי שמתחיל מאפס. חמש שנות המתנה מייקרות את אותו יעד עצמו בכשליש, וזה מחיר שמשולם בכל חודש במשך 22 שנה. השנייה נוגעת לכוח של צבירה קיימת: מי שכבר מחזיק 200 אלף שקל נזילים בגיל 40 מקצץ את ההפרשה הדרושה ביותר משני שלישים, מפני שהכסף הזה עובד 27 שנה שלמות ומכפיל את עצמו כמעט פי שלושה במונחים ריאליים.

שווה להסתכל גם על החלוקה בין הפקדות לתשואה. מי שמפריש 1,750 שקלים בחודש במשך 27 שנה מפקיד מכיסו כ-567 אלף שקל. היתרה, כ-433 אלף שקל, מגיעה מהתשואה המצטברת. ככל שמתחילים מוקדם יותר, החלק שהשוק תורם גדל והחלק שהכיס נושא מצטמצם - וזה בדיוק ההסבר הכלכלי לכך שגיל ההתחלה משפיע יותר מגובה ההפקדה.

הערה על מה שהמיליון הזה קונה. מיליון שקל בעוד 27 שנה במונחים נומינליים שווה הרבה פחות ממיליון שקל היום, ולכן כל החישוב כאן נעשה במונחים ריאליים - כלומר בכוח הקנייה של היום. מי שמעדיף לחשוב במספרים נומינליים צריך להוסיף את האינפלציה הצפויה, ואז היעד על הנייר גדל בהתאם. השיטה הריאלית נוחה יותר מפני שהיא שומרת על משמעות אחת ליעד לאורך כל התקופה.

מאיפה מגיעים 1,750 שקלים בחודש

עבור משק בית שמכניס 25 עד 30 אלף שקל ברוטו, ההפרשה הזו מהווה בערך 8% עד 10% מההכנסה נטו. זה סכום שנמצא בהישג יד עבור חלק מהמשפחות ורחוק מהישג יד עבור אחרות, והדרך המקובלת לגשר עליו היא הצמדה במקום צמצום. במקום לחתוך בהוצאה קיימת, מפנים לחיסכון חלק מכל עלייה בשכר: העלאה של אלף שקל שמתחלקת חצי לחיסכון וחצי לרמת החיים מעלה את ההפרשה בלי תחושת ויתור.

• בן 60 עם 700 אלף שקל: מה זה אומר על הפרישה?
• בן 30 עם 100 אלף שקל: הרבה או מעט?

מנגנון שני שעובד היטב הוא הוראת קבע ביום קבלת המשכורת. כסף שיוצא מהחשבון בתחילת החודש מפסיק להשתתף בהחלטות היומיומיות, ולפי הנתונים ההתנהגותיים הפער בין חיסכון מתוכנן לחיסכון בפועל מצטמצם משמעותית כשההעברה אוטומטית. אפשר לראות איך נראה המסלול הזה בהיקפים קטנים במדריך על ההשקעה הראשונה עם 500 שקל בחודש, שמתאר את אותה מכניקה בדיוק בסכומים נמוכים יותר.

איפה הכסף הזה יושב

קרן השתלמות היא הכלי הראשון שכדאי למצות, מפני שההטבה בה כפולה. לשכיר, ההפקדה נעשית משכר ברוטו של עד 15,712 שקלים בחודש - 188,544 שקלים בשנה נכון ל-2026 - בשיעור של עד 7.5% מהמעסיק ועד 2.5% מהעובד. הכסף הופך נזיל אחרי שש שנים מההפקדה הראשונה, והרווחים עליו פטורים ממס רווחי הון עד התקרה. עצמאי יכול להפקיד עד 4.5% מההכנסה הקובעת, ותקרת ההפקדה שנהנית מהפטור עומדת על 20,566 שקלים בשנה.

מעבר לקרן ההשתלמות, המסלול הרגיל הוא תיק השקעות בחשבון מסחר או קופת גמל להשקעה. שם הרווח הריאלי חייב במס בשיעור 25%, ולכן יעד של מיליון שקל בתיק חייב לקחת בחשבון שהסכום נטו נמוך מהמספר שמופיע במסך. מיליון שקל שבתוכו 400 אלף שקל רווח ריאלי מותיר בפועל כ-900 אלף שקל אחרי מס, וההפרש הזה שווה תכנון מראש.

דמי הניהול הם המשתנה השקט בכל התרגיל. הפרש של חצי אחוז בדמי ניהול לאורך 27 שנה מוריד את הצבירה הסופית בעשרות אלפי שקלים, וההפרש נצבר בלי שהוא מופיע אי פעם כהוצאה בחשבון הבנק. בדיקה שנתית של דמי הניהול בקרן ההשתלמות, בקרן הפנסיה ובתיק ההשקעות היא מהפעולות הזולות ביותר שאפשר לעשות, והיא לרוב מסתכמת בשיחת טלפון אחת.

הסיכונים שמפילים את התוכנית

הסיכון הראשון הוא זחילת רמת החיים. בשנות ה-40 ההכנסה בדרך כלל עולה, ואיתה עולות ההוצאות הקבועות - רכב גדול יותר, חוגים לילדים, נופש שנתי. הפרשה חודשית שנקבעה בגיל 40 ונשארת קבועה בשקלים עד גיל 50 מאבדת מערכה הריאלי בשיעור האינפלציה המצטברת. הצמדה שנתית של ההפרשה שומרת על היעד בלי דרמה.

הסיכון השני הוא ריכוז יתר בנדל"ן. משפחה שכל ההון שלה נמצא בדירת המגורים ובמשכנתא מחזיקה נכס יחיד, בלתי נזיל, החשוף לשוק אחד ולריבית אחת. המיליון הנזיל נועד בדיוק לאזן את החשיפה הזו, ולכן הוא נבנה במקביל להחזר המשכנתא במקום אחריו.

הסיכון השלישי הוא משיכה מוקדמת. קרן השתלמות שנמשכת בכל פעם שהיא הופכת נזילה מאבדת בדיוק את מה שהופך אותה לכלי חזק - הוותק והזמן. אותם 100 אלף שקל שנמשכו בגיל 46 היו עשויים להיות כ-260 אלף שקל בגיל 67 בתשואה ריאלית של 4%, וההפרש הזה גדול בהרבה מהשימוש שנעשה בכסף באותו רגע.

מה כדאי לבדוק השנה

שלוש בדיקות מסדרות את המצב. הראשונה: כמה בדיוק יש היום בכל אחד מהחשבונות - קרן פנסיה, קרן השתלמות, גמל להשקעה ותיק פרטי. המסלקה הפנסיונית מרכזת את זה בדוח אחד, וההפתעה השכיחה היא חשבונות ישנים ממעסיקים קודמים שנשכחו ושצברו דמי ניהול גבוהים לאורך שנים.

השנייה: מה שיעור החיסכון בפועל מתוך ההכנסה נטו, מעבר להפרשה הפנסיונית האוטומטית. הפער בין מה שאנשים מעריכים שהם חוסכים לבין מה שיוצא בפועל מהחשבון נוטה להיות גדול, ושלושה חודשי מעקב מגלים אותו במהירות.

השלישית: האם מסלול ההשקעה מתאים לטווח. בגיל 40 נותרו 27 שנה עד הפרישה, וזה טווח שמצדיק חשיפה מנייתית גבוהה יחסית. מסלול סולידי מדי בגיל הזה עשוי לעלות מאות אלפי שקלים בצבירה הסופית, וזו טעות שנוטה להתגלות בשלב שבו קשה כבר לתקן אותה.

בדיקה רביעית שכדאי לצרף: מה קורה ליעד אם גיל הפרישה בפועל שונה מהמתוכנן. מי שממשיך לעבוד עד גיל 70 מרוויח שלוש שנים נוספות של צבירה ותשואה, ובתשואה ריאלית של 4% התוספת הזו לבדה מגדילה תיק של מיליון שקל בכ-125 אלף שקל, וזאת בלי הפקדה נוספת אחת. בכיוון ההפוך, פרישה מוקדמת בגיל 62 מקצרת את התקופה בחמש שנים ומחייבת הפרשה חודשית גבוהה בהרבה. ההחלטה על מועד הפרישה משפיעה על המספר הסופי במידה דומה לגובה ההפקדה החודשית.