תביעת ענק נגד הטייס נגמרה בלי אף מנצח

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה באחרונה תביעה של חברת התעופה ישראלית ק.א.ל - קווי תעופה למטען, שעוסקת בשינוע מטענים, נגד טייס שעבד אצלה פחות משנה וחצי. השופטת מיכל נעים דיבנר, ביחד עם נציגי הציבור שרה רומנקביץ ועדי כהן, קבעו כי אף שהחברה השקיעה משאבים משמעותיים בהכשרתו של הטייס, היא מעולם לא דאגה להחתים אותו על מסמך שמחייב אותו להשיב את הכסף אם יעזוב מוקדם. זה, כך נקבע, שינה הכל.

הטייס, ויטל גרדוס, התקבל לעבודה בחברה ביוני 2021, לאחר שפוטר מאל על עם פרוץ מגפת הקורונה. כדי לטוס במטוסי הדגל של החברה, הוא עבר הכשרה יקרה ומקיפה שנמשכה כחמישה חודשים וחצי - קורס קרקעי, אימוני סימולטור והכשרה בחו"ל. בסוף נובמבר 2021, ממש לקראת סיום ההכשרה, הוא התבקש לחתום על מסמך שכותרתו "התחייבות אישית כספית להשבת עלויות הכשרה", אבל הוא לא עשה זאת. הוא סיים את ההכשרה, הוסמך כקצין ראשון, ורק כחצי שנה אחרי שהתחיל לטוס בפועל, ביוני 2022, הודיע שהוא מתפטר. שלושה חודשים לאחר מכן, כשההודעה המוקדמת נכנסה לתוקף, הוא כבר עבד באל על.

החברה טענה שגם בלי חתימה נפרדת, ההתחייבות להשבת עלויות ההכשרה קיימת במסגרת סעיף 36 להסכם הקיבוצי שחל על יחסי העבודה, ושהטייס - שהוא איש מקצוע מנוסה, נשוי לעורכת דין ואף התייעץ עם ועד העובדים - ידע היטב מה צפוי לו. אבל בית הדין לא קיבל את הטענה. הוא קבע שיש לקרוא את סעיף 36 ביחד עם הסעיף שאחריו, סעיף 37, שקובע במפורש שלפני תחילת ההכשרה על הטייס לחתום על "התחייבות אישית כספית מפורטת". מכיוון שהחתימה הזו היא חלק מהמנגנון שיוצר את החיוב, והיא מעולם לא בוצעה, לא נוצר חיוב אישי ומחייב כלפי גרדוס.

בית הדין אף ציין פרט תמוה: מנהלת משאבי האנוש של ק.א.ל העידה בחקירתה שבאותה התקופה כלל לא היה קיים כתב התחייבות בחברה. גם ברשימת הנספחים שנשלחה לטייס עם תחילת עבודתו הוזכר מסמך "התחייבות בגין הכשרה", אבל הוא מעולם לא צורף ולא נחתם. בית הדין לא התעלם מכך שגרדוס ידע באופן כללי שההכשרה כרוכה בעלויות ושקיים הסדר השבה במקרים מסוימים, אך קבע באופן ברור כי, "ידיעה אינה זהה להתחייבות". לדבריו, יש הבדל בין ידיעה כללית על ציפיית המעסיק, לבין נטילת חיוב כספי קונקרטי - ובעניין הזה ההסכם הקיבוצי עצמו קבע איך בדיוק צריך לעגן את ההתחייבות, והחברה פשוט לא עמדה בכך. בית הדין אף חשף פרט מעניין מתוך העדויות: עורכי הדין של החברה עצמה הזהירו אותה בזמן אמת ש"חשוב מאוד" שהטייסים יחתמו על כתב התחייבות - עצה שכנראה לא יושמה במקרה הזה.

גם התביעה הנגדית נדחתה

גרדוס מצדו הגיש תביעה נגדית, ודרש להשלים לו הפרשי שכר בטענה שהחברה האריכה את ההכשרה שלו שלא לצורך ובכך גרמה לו לאבד מחצית מהשכר לתקופה ארוכה מדי. גם כאן הוא יצא בידיים ריקות - בית הדין קבע שלא הוצגה שום ראיה קונקרטית לכך שההכשרה שלו נמשכה יותר מהסביר, ושמדובר בעניין מקצועי שנתון לשיקול דעתו של המעסיק. גם הטענה שהחברה לא השיבה לו את מלוא שכרו האחרון נדחתה - בית הדין ערך השוואה מדוקדקת בין תלושי השכר, וקבע שהחברה שילמה לו בדיוק את מה שהגיע לו, ושגרדוס פשוט בלבל בין סכום ברוטו לנטו.

לגבי עבודתו המקבילה של גרדוס באל על עוד לפני שסיים רשמית את עבודתו בק.א.ל, בית הדין כן קבע שמדובר בהפרה טכנית של ההסכם הקיבוצי, משום שהוא לא קיבל אישור בכתב מראש. אבל מכיוון שהטייס הראשי של החברה ידע על כך ולא התנגד, ומכיוון שלא הוכח כל נזק, ההפרה הוגדרה "ברף הנמוך" ולא הצדיקה שום פיצוי.

בסופו של דבר, שתי התביעות - זו של החברה וזו של הטייס - נדחו במלואן. מכיוון שהחברה היא שיזמה את ההליך, היא חויבה לשלם לגרדוס הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.