בן 30 עם 100 אלף שקל: הרבה או מעט?
לפי כלל האצבע, בגיל 30 אמורים להיות בין מחצית לשנת הכנסה ברוטו. למי שמרוויח את השכר הממוצע 100 אלף שקל נמצאים בתוך הטווח, בחלקו התחתון; למי שמרוויח 20 אלף בחודש זה כבר פיגור. וההרכב חשוב לא פחות - 100 אלף שכולם נעולים בפנסיה עד גיל 67 הם מצב אחר לגמרי
התשובה תלויה במשכורת. כלל האצבע מודד את גיל 30 במחצית עד שנה שלמה של הכנסה ברוטו. מי שמרוויח את השכר הממוצע, כ-14 אלף שקל בחודש, מכוון לטווח של 85 עד 170 אלף שקל - ו-100 אלף נמצאים בתוך הטווח, בחלקו התחתון. מי שמרוויח 20 אלף מכוון ל-120 עד 240 אלף, ועבורו אותם 100 אלף הם פיגור. מי שמרוויח 9,000 מכוון ל-55 עד 110 אלף, ועבורו זה כמעט ראש הטווח.
אותם 100 אלף שקל בדיוק, אם כן, יכולים להיות פיגור, מצב סביר או הישג יפה. זה ההיגיון שמאחורי מדידה במכפילי הכנסה: רמת החיים שתצטרך מימון בפרישה נגזרת מההכנסה, ולכן היעד גדל יחד איתה.
מה נכנס לספירה
בגיל 30 סופרים נכסים פיננסיים בלבד: קרן הפנסיה, קרן ההשתלמות, השקעות, פיקדונות ומזומן, פחות כל החובות. הון עצמי בדירה נכנס למשוואה בגילאים מאוחרים יותר, כשלרוב האנשים כבר יש אותו. המשמעות: מי שקנה דירה בגיל 29 ורוקן את כל החיסכונות על ההון העצמי יראה מספר נמוך מאוד בבדיקה הזו, וזה בסדר גמור.
וממה מורכבים ה-100 אלף
כאן מסתתרת השאלה החשובה יותר מהסכום. בן 30 שעבד ברציפות מאמצע שנות ה-20 אמור להחזיק בקרן הפנסיה לבד כ-70 עד 150 אלף שקל. כלומר, אם 100 אלף הם כל מה שיש, סביר מאוד שכמעט כולם נמצאים בפנסיה - כסף נעול עד גיל 67, שבשום מצב אי אפשר להישען עליו בפיטורים או במעבר קריירה.
לכן הבדיקה הנכונה בגיל הזה היא כפולה. ראשון, הסכום הכולל מול המשכורת. שני, כמה מתוך הסכום זמין היום. כרית ביטחון של שלושה עד שישה חודשי מחיה בחשבון נזיל היא הדבר הראשון שצריך לעמוד לפני כל השאר, והיא גם מה שמונע משיכת פיצויים או הלוואה יקרה ברגע קשה.
מה ה-100 אלף האלה שווים בפרישה
מגיל 30 נשארו 37 שנה עד גיל הפרישה. בתשואה שנתית ממוצעת של כ-7%, 100 אלף שקל היום הופכים לכ-1.2 מיליון שקל בגיל 67, בלי שקל נוסף של הפקדה. במונחים ריאליים, אחרי אינפלציה של 1.5% בשנה, מדובר בכ-600 אלף. זה היתרון היחיד שבן 30 מחזיק ובן 50 מחזיק ממנו הרבה פחות: זמן.
מה עושים עכשיו
מי שמתחת לטווח נמצא במצב שנסגר בקלות יחסית, ובמקרה הזה ההרגל חשוב מהסכום. הפקדה קבועה של אלף שקל בחודש מגיל 30 ועד הפרישה, באותה תשואה, מגיעה לכ-1.8 מיליון שקל. מי שבתוך הטווח או מעליו צריך לבדוק שני דברים בלבד: שמסלול ההשקעה בפנסיה מתאים לאופק של שלושים ושבע שנה ושהוא מחוץ למסלול הסולידי שנקבע בברירת מחדל, ושקרן ההשתלמות נשארת סגורה.
יש עוד מספר שכדאי להכיר בגיל הזה, והוא המינוס. חוב בעובר ושב או הלוואה בריבית דו-ספרתית מקזזים מהחיסכון פעמיים: פעם אחת בסכום עצמו, ופעם שנייה בפער בין הריבית שמשלמים לתשואה שמקבלים. בן 30 עם 100 אלף בצד ו-40 אלף בהלוואה חוץ בנקאית מחזיק בפועל 60 אלף, והם עולים לו יותר ממה שהחיסכון מייצר.
והמלכודת השכיחה בגיל הזה היא ההשוואה. בתחילת שנות ה-30 הפערים בין אנשים באותו גיל הם הגדולים ביותר בכל החיים: מי שהתחיל לעבוד ב-22, מי שסיים תואר שני ב-28, מי שעשה שנתיים בחו"ל ומי שפתח עסק. שלושת אלה יגיעו לגיל 40 קרובים זה לזה הרבה יותר מכפי שהם נראים היום, ולכן השוואה למי שיושב לידכם מודדת בעיקר את מועד ההתחלה.
להרחבה: כמה כסף צריך להיות לכם בגיל 30? וגם כמה פנסיה צריכה להיות לכם בגיל 30?. ועל העשור שלפני: החיים הכלכליים בשנות ה-20.
