ביהמ"ש סירב להוציא אשה סיעודית מידי עמותה ולהעביר את הטיפול בה לילדיה

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה נדרש באחרונה להכריע בסאגה משפחתית מטרידה: בן ובת שביקשו למנות את עצמם לאפוטרופוסים על אמם הסיעודית, במקום עמותה חיצונית שמונתה למשימה כשנתיים קודם לכן. השופטת לירון זרבל-קדשאי דחתה את הבקשה, ופסק הדין שפרסמה חושף כיצד נראתה תקופה ארוכה בחייה של אשה קשישה שנותרה, לדבריה, "מופקרת".

הרקע להליך אינו שגרתי: מדובר בבקשה יזומה של המדינה. באת כוחה של היועצת המשפטית לממשלה פנתה לבית המשפט אחרי שהתקבל תסקיר שירותי רווחה על מצבה של האשה, ילידת 1946, גרושה ואם לשלושה, שאובחנה כסובלת מירידה קוגניטיבית שאינה מאפשרת לה לנהל את ענייניה. לפי המתואר בפסק הדין, בביקורי בית שנערכו עוד בסוף 2023 נמצא כי האשה חיה ללא מזון וכסף, ודיווחים מאוחרים יותר מצביעים על מצב שהחמיר והלך: שכנים, שוטר וכונן רווחה דיווחו כי "הבית הרוס, אין לה תרופות ואין לה מה לאכול". בביקור נוסף תוארה האשה כמוזנחת, מדיפה ריח רע ומבולבלת, כשהיא מספרת שבתה לקחה ממנה את הטלפון ואת הכסף, וכי היא "מרגישה מופקרת". שכנה אף סיפרה שבעבר הזעיקה משטרה אחרי ששמעה את הבת "מכה, צורחת ומקללת" את האם.

לנוכח הממצאים, ולאחר שניסיונות חוזרים ליצור קשר עם הבת לא צלחו, מינה בית המשפט באוגוסט 2024 את עמותת גג לנזקק ולחוסה כאפוטרופוס על האשה. הבת פתחה בהליך להחלפת המינוי כבר כחודש לאחר מכן, ובהמשך הצטרף אליה גם הבן, שגר בחו"ל, ושביקש למנות במקומה את עורכת הדין מטעמו.

בין לבין, מצבה הבריאותי של האם הידרדר עד כדי קטיעת גפה בעקבות פצעי לחץ - עובדה שהילדים ניסו לתלות בכשל של העמותה. אלא שהשופטת דחתה את הטענה בצורה ברורה: "אין בפניי כל ראיה כי ההחמרה במצבה של האם... נבעה כטענת הילדים מטיפול רפואי לקוי", נכתב בפסק הדין. בנוסף, הובהר כי פצעי הלחץ היו במצב מתקדם עוד לפני שהעמותה נכנסה לתמונה.

"אף לא אחד מילדיה דאג באופן רציף ואחראי למצבה"

פסק הדין מפרט שבעה דברים שהובילו את השופטת להשאיר את המינוי הקיים על כנו. הראשון שבהם הוא עצם הרקע להליך: "צבר הנסיבות שפורט בתסקירים לא יכול להותיר מקום לספק כי... אף לא אחד מילדיה דאג באופן רציף ואחראי למצבה". נדבך נוסף מתייחס להתנהלות הבת לאחר שהאם שובצה בבית אבות - היא הוציאה אותה משם על דעת עצמה, ללא תיאום עם העמותה ובלי לבדוק אם המקום החדש מתאים למצבה, מה שלדברי בית המשפט "מלמד לכל הפחות על שיקול דעת לקוי וחוסר אחריות".

השופטת לא חסכה ביקורת גם מהיחסים העכורים בין האח לאחות עצמם, שביניהם שרר נתק במשך שנים, והם האשימו זה את זה בטענות קשות במהלך ההליך, רק כדי להכריז בסופו על רצון לשתף פעולה ביניהם. "חוסר העקביות בעמדות הילדים והשינויים התכופים בעמדותיהם אינו תומך בקבלת הסעד המבוקש", קבעה השופטת.

נקודה מרכזית נוספת נגעה להצעת הבן למנות את עורכת דינו כאפוטרופוס מטעמו, בזמן שהוא עצמו ממשיך לגור בחו"ל. בית המשפט ראה בכך בעיה מובנית: "מאחר והבן הוא זה שיממן את עבודת באת כוחו, אין המדובר באפוטרופוס, אלא במי שנשכר על ידי הבן ונתון להנחיותיו". השופטת גם תהתה מה יקרה אם יתגלע סכסוך בין הבן לעורכת דינו - מי יישאר לדאוג לאם. מנגד, ציינה השופטת כי העמותה פועלת "באופן עקבי לטובת האם", עם ביקורים סדירים ומענה לצרכיה, כפי שעלה מדיווחי האפוטרופא לדין ומצוותי בתי האבות שבהם היא שהתה.

בקשות הבן, הבת ועורכת דינו להתמנות כאפוטרופוסים במקום העמותה, נדחו. עם זאת, השופטת חייבה את העמותה לפעול בשקיפות ולמסור לילדים עדכון רפואי אחת לשלושה חודשים, הורתה לפעול להשכרת דירת האם ולהסדרת חובותיה, ואף ביקשה מהאפוטרופא לדין לערוך ביקור פרונטלי בבית האבות, לנוכח טענות קשות של הבת לגבי אלימות שננקטה כלפי אמה. בשורה התחתונה, כתבה השופטת, "אין די ברצון, כנה ככל שיהיה", כדי לבטל מינוי קיים כשהעובדות בשטח מלמדות אחרת.