התנגדו לפיצול הדירה של השכן, וישלמו על כך ביוקר

סיפור שממחיש עד כמה חתימה על התנגדות בוועדת תכנון ובנייה יכולה לחזור ולהטריד אתכם שנים אחר כך, הגיע להכרעתו של בית משפט השלום בכפר סבא. יזום ניהול וביצוע י.נ.ו.ב בניה ופיתוח תבעה 12 דיירים בבניין ברחוב השחר בהוד השרון, בטענה שהתנגדותם לפיצול דירה גרמה לה נזקים של יותר מ-2.3 מיליון שקל. השופט רונן פלג פסק בסופו של דבר לטובת הקבלן, אך רק כלפי חלק מהנתבעים.

הפרשה נולדה עוד ב-2013, כשהקבלן מכר לבני הזוג אופיר ונילי שחר דירת דופלקס בת שבעה חדרים בבניין. במקביל להסכם המכר, נחתם נספח מיוחד שבו הקבלן התחייב לפעול לפיצול הדירה לשתי דירות נפרדות בנות ארבעה חדרים כל אחת, ולהשיג את כל האישורים הדרושים תוך שנתיים בלבד. בהתאם לכך, כבר בשלב מוקדם בוצעו בדירה עבודות תשתית שהתאימו אותה לפיצול, עוד לפני שהתקבל היתר רשמי.

הבעיה החלה כשהקבלן פנה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בהוד השרון, וגילה שנדרשת הסכמה בכתב של כל בעלי הדירות בבניין. חלק מהדיירים אכן חתמו על הסכמה, אך אחרים התנגדו בתוקף. הוועדה המקומית, בישיבתה מינואר 2016, קבעה כי אין שום מניעה תכנונית לפיצול עצמו, אבל דחתה את הבקשה בכל זאת, משום שלא הושגו חתימות של כל בעלי הזכויות.

שבע שנים במקום כמה חודשים

מה שאמור היה להימשך שלושה-ארבעה חודשים, לפי הערכת הקבלן, נמשך בפועל כשבע שנים. רק לאחר שרוכשי הדירה עצמם הגישו תביעה נפרדת נגד המתנגדים, וקיבלו ב-2018 פסק דין שקבע כי ההתנגדות הפרה התחייבות חוזית מפורשת, התהליך התכנוני התחיל לזוז. אבל אז התברר שהוועדה דורשת להגיש את הבקשה מחדש, הפעם דרך מערכת דיגיטלית חדשה - מה שהוסיף עוד כשנתיים לעיכוב. ההיתר הסופי ניתן רק ביולי 2021, והדירות נמסרו לרוכשים באוקטובר של אותה השנה, כמעט שש שנים אחרי המועד המקורי. בזמן הזה, הקבלן נאלץ לשלם לרוכשי הדירה פיצוי כבד על האיחור, לשאת בהוצאות ארנונה ותחזוקה על נכס שלא היה בשימוש, ועוד. לכן הוא החליט לגלגל את החשבון אל הדיירים שהתנגדו.

בית המשפט בחן כל נתבע לגופו, ולא הסתפק בהחלטה גורפת. נקבע כי ארבעה מתוך 12 הנתבעים - שני דיירים ששלטו בדירה אחת, ועוד שני דיירים בודדים - אכן הפרו את התחייבותם החוזית שלא להתנגד לפיצול, ולכן חייבים לפצות את הקבלן. אחד מהם היה נתבע שסבל ממחלת נפש קשה, וכפי שקבע בית המשפט, אביו הוא שחתם בשמו על מסמכי ההתנגדות - קביעה שהספיקה כדי לחייב גם אותו.

לעומת זאת, זוג נתבעים אחר - רוכשי פנטהאוז בבניין - יצאו זכאים. הם נכחו בישיבת הוועדה ואפילו נרשמו בפרוטוקול כמתנגדים, אך השופט קיבל את גרסתם שהם מעולם לא הודיעו בפועל על התנגדות, ושנפלה טעות ברישום. השופט אף לא חסך ביקורת מהוועדה המקומית עצמה, וכתב שלא ברור "מדוע הוועדה זימנה לדיון לפניה דיירים מהבניין, ששמותיהם לא נכללו בהתנגדות שהוגשה לה". לדבריו, הזימון "הכשיל אותם, וגרם במישרין להגשת התביעה נגדם".

בית המשפט גם דחה חלק ניכר מרכיבי התביעה שהקבלן לא הצליח לבסס בראיות, ביניהם טענה לעלויות בנייה עודפות ולעלות אחריות בדק. לבסוף חויבו ארבעת הנתבעים שהפסידו לשלם לקבלן פיצוי עבור הפיצוי שהוא שילם לרוכשי הדירה, הוצאות ארנונה ועוד, בתוספת שכר טרחת עורך דין וריבית, כשלגבי אחד הנתבעים, שההתנגדות שלו נמשכה זמן קצר יחסית, נקבע שאחריותו מוגבלת ל-25% בלבד מהנזק. בסך הכל, מדובר בסכומים שמצטברים למאות אלפי שקלים, הרחק מהסכום המקורי שנתבע.