
בן 60 עם 700 אלף שקל: מה זה אומר על הפרישה?
הטווח בגיל 60 הוא פי 7-8 מההכנסה השנתית, כלומר 1.2 עד 1.35 מיליון שקל למי שמרוויח שכר ממוצע. 700 אלף הם פער אמיתי, והם גם המצב השכיח בישראל מסיבה דורית. שבע שנות עבודה נוספות כמעט מכפילות את הקצבה, ודחייה עד 70 מוסיפה לה עוד שליש
נתחיל בישירות: זה פער. כלל האצבע מציב את גיל 60 על פי שבעה עד שמונה מההכנסה השנתית ברוטו. למי שמרוויח את השכר הממוצע, כ-175 אלף שקל בשנה, מדובר בטווח של 1.2 עד 1.35 מיליון שקל. 700 אלף הם כמעט מחצית מזה. עבור מי שמרוויח כ-8,000 שקל בחודש הסכום הזה דווקא יושב בתוך הטווח.
וזה גם המצב השכיח בישראל. בני 60 של היום היו בני 43 כשפנסיית חובה נכנסה לתוקף ב-2008. כל שנות העבודה שלפני כן היו תלויות במעסיק ובהסכם העבודה, ורבים הגיעו לגיל הזה עם עשור וחצי של הפקדות מסודרות בלבד. הפער הזה הוא דורי, ולא נכשלון אישי.
מה 700 אלף מייצרים בפועל
במקדם המרה שנע סביב 200, 700 אלף שקל מייצרים קצבה של כ-3,500 שקל בחודש. על זה מתווספת קצבת הזקנה מהביטוח הלאומי, שאצל מי שצבר מעט היא הופכת לרכיב משמעותי במיוחד בתקציב החודשי. המספר הזה מסביר למה הבדיקה הנכונה בגיל 60 היא מול ההוצאה החודשית הממשית, ולא מול טבלאות.
שבע השנים שנשארו
כאן נמצאת הבשורה הטובה. עבודה רציפה עד גיל 67 עושה שני דברים במקביל: ה-700 אלף הקיימים צומחים בתשואה שנתית ממוצעת של כ-7% לכ-1.12 מיליון, וההפקדות של שבע השנים מוסיפות עוד כ-285 אלף. התוצאה: כ-1.4 מיליון שקל בגיל 67, שהם קצבה של כ-7,000 שקל בחודש. שבע שנים כמעט מכפילות את הקצבה.
ומי שמוכן להמשיך עד 70 מגיע לכ-1.85 מיליון שקל, כלומר קצבה של כ-9,250 שקל. שלוש שנות עבודה נוספות מוסיפות כאן קרוב לשליש לקצבה החודשית, לכל החיים. זה המנוף החזק ביותר שעומד לרשות בן 60, והוא גם היחיד שנמצא לגמרי בשליטתו.
ארבעה דברים לעשות השנה
לאתר כסף שנשכח. רבים מבני 60 החליפו חמישה או שישה מקומות עבודה, ואחריהם נשארו קופות וביטוחי מנהלים קטנים שנשכחו. מערכת הר הכסף של משרד האוצר מאתרת אותם בדקות, והסכומים שמתגלים שם מגיעים לעתים לעשרות אלפי שקלים.
לבדוק את מסלול ההשקעה. הרבה בני 60 מועברים אוטומטית למסלול מותאם גיל סולידי, ובמצב של פער זה עשוי לעבוד נגדם. שבע שנים עד הפרישה, ועוד עשרים שנה של משיכה אחריה, הם אופק שעדיין מצדיק רכיב צמיחה.
להוריד דמי ניהול ולאחד חשבונות, ולבדוק את הדירה. עבור חלק גדול מבני 60 הדירה היא הנכס הגדול ביותר, ומעבר לדירה קטנה יותר בשלב מאוחר יותר משחרר הון שמגשר חלק גדול מהפער. זו החלטה שעדיף לבחון מראש ובנחת, ולא מתוך דחיפות בגיל 72.
ויש מנוף נוסף שקל להתעלם ממנו, כי הוא נשמע קטן: קרן השתלמות. מי שמחזיק קרן פעילה ונזילה יכול להשאיר אותה מושקעת במקום למשוך, והיא ממשיכה לצבור בפטור ממס. בשבע שנים זה הבדל של עשרות אלפי שקלים, בלי שום שינוי בהתנהלות היומיומית.
ומי שיש לו בן או בת זוג צריך לעשות את החשבון כמשק בית אחד. שתי קצבאות קטנות יחד מייצרות מצב שונה לגמרי משתי בדיקות נפרדות, וגם ההחלטה מי פורש מתי ומי ממשיך לעבוד עוד שנתיים נבחנת טוב יותר ברמת הבית מאשר ברמת האדם.
וכדאי לומר גם את מה שקשה לשמוע. פער של חצי מיליון שקל בגיל 60 קשה לסגור במלואו בשבע שנים, וכל הבטחה אחרת מוכרת אשליה. מה שכן אפשר הוא לצמצם אותו במידה משמעותית, ובמקביל להתאים את הציפיות מרמת החיים בפרישה. השילוב של שני אלה, ולא אחד מהם לבדו, הוא מה שעובד בפועל.
להרחבה: כמה כסף צריך להיות לכם בגיל 60? וגם כמה פנסיה צריכה להיות לכם בגיל 60?. ולמי שמזהה את הפער מוקדם יותר: גיל 50 עם פנסיה קטנה מדי.
- 1.עוז 05/09/2026 06:29הגב לתגובה זונכון מאוד מדינת ישראל נהפכה ממדינה שבפרישה גיל 67 ממשיכים לחיות בכבוד למדינה שאם רוצים להמשיך לחיות בכבוד צריך להמשיך לעבוד עד גיל 80 ואז לפרוש