כמה פנסיה צריכה להיות לכם בגיל 35? הטווח, והמנוף שעובד הכי חזק בגיל הזה
צבירה של 230 עד 430 אלף שקל היא הטווח הסביר למי שעבד ברציפות. כל שקל שנמצא בקרן היום שווה בקירוב פי תשעה בגיל 67, וזו הסיבה שדווקא בגיל שבו המשכנתא והילדים דוחקים את החיסכון, הדחייה יקרה במיוחד
המספר קודם: שכיר בן 35 שעבד ברציפות מאמצע שנות ה-20 אמור להגיע לצבירה פנסיונית של כ-230 עד 430 אלף שקל. הקצה התחתון שייך למי שהתחיל מאוחר או הרוויח פחות, והעליון למי שהתחיל מוקדם, טיפס בשכר ונהנה משנים טובות בשווקים. מי שנמצא מתחת לטווח נמצא בחברה גדולה: הפסקות עבודה, שנות לימודים ותקופות פרילנס בלי הפקדות מוציאות עשרות אלפים מהחשבון.
הפער בין הקצוות מגיע מהשכר. ההפקדה החודשית עומדת על כ-18.5% עד 20.8% מהשכר, ולכן עובד על 12 אלף שקל מפקיד כ-2,300 בחודש, ומי שמרוויח 18 אלף מפקיד קרוב ל-3,500. על פני עשור זה הפרש של יותר מ-140 אלף שקל בהפקדות לבד, לפני תשואה.
הסיבה שגיל 35 חשוב היא הזמן שעומד לרשותו. 32 שנה מפרידות בינו לבין גיל הפרישה, ובתשואה שנתית ממוצעת של כ-7% כל שקל שנמצא היום בקרן שווה בקירוב פי תשעה בגיל 67. מי שעומד על 300 אלף שקל מדבר על כ-2.6 מיליון בפרישה מהצבירה הקיימת בלבד, בלי שקל נוסף של הפקדה. מי שעומד על 150 אלף - על כ-1.3 מיליון.
התרגום לקצבה פשוט: מקדמי ההמרה נעים סביב 200, כלומר כל 200 אלף שקל צבורים מייצרים בקירוב 1,000 שקל בחודש לכל החיים. חוסך שממשיך להפקיד ברציפות מגיל 35 על שכר ממוצע מגיע לפרישה עם 2.5 עד 3 מיליון שקל, שהם קצבה של 12 עד 15 אלף שקל בחודש לפני מס.
גיל 35 הוא גם הגיל שבו החיסכון הפנסיוני נדחק הכי חזק. משכנתא, גן, חוגים ורכב מתחרים על אותו תלוש, וההפקדה הפנסיונית נראית כמו הדבר היחיד שאפשר לדחות בלי מחיר מיידי. המחיר קיים, הוא פשוט מגיע בעוד שלושה עשורים ומוכפל בתשע.
עצמאיים בני 35 נמצאים בסיכון הגדול ביותר. חובת ההפקדה חלה עליהם מ-2017 בלבד, ורבים מהם צברו חלק קטן ממה שצבר שכיר בן גילם. הטבת המס על ההפקדה מחזירה בקירוב שליש מהסכום עד תקרות שנתיות, כך שדחיית ההפקדה מפסידה פעמיים: גם את החיסכון וגם את ההחזר.
שלושה מנופים עובדים טוב בגיל הזה. הראשון הוא מסלול ההשקעה: חוסך בן 35 שיושב במסלול סולידי מוותר על השנים שבהן דווקא כדאי לקחת סיכון. השני הוא דמי הניהול: הפרש של חצי אחוז על צבירה שתגיע למיליונים שווה מאות אלפי שקלים לאורך הדרך, והוא נתון למומחה. השלישי הוא קרן השתלמות, שעובדת במקביל ופטורה ממס במשיכה אחרי שש שנים.
הסתייגות אחת והוגנת: כל המספרים כאן נומינליים. אינפלציה של 1.5% בשנה מורידה את ההכפלה מפי תשעה לכפי חמישה וחצי במונחי כוח קנייה, והתשואות עצמן משתנות בפראות משנה לשנה. הממוצע ארוך הטווח הוא הנחת עבודה סבירה, רחוקה מהבטחה.
יש שכבה נוספת שקל לפספס: רכיב הפיצויים. כשליש מההפקדה החודשית הוא פיצויים, והוא חלק מהחיסכון הפנסיוני לכל דבר כל עוד הוא נשאר בקרן. מי שמשך את הפיצויים בכל מעבר עבודה מגלה בגיל 35 חור שקשה לסגור: 50 אלף שקל שנמשכו בגיל 28 היו שווים קרוב ל-700 אלף שקל בגיל 67.
ולמי שנמצא מתחת לטווח: הפער ניתן לסגירה, אבל הוא דורש החלטה ולא כוונה. הגדלה של 500 שקל בחודש להפקדה, מגיל 35 ועד הפרישה, מוסיפה בקירוב 700 אלף שקל לצבירה - כלומר כ-3,500 שקל בחודש בקצבה. זה בערך ההבדל בין פרישה שמתקיימת מהקצבה עצמה לבין פרישה שנשענת על מכירת הדירה או על עזרה מהילדים.
להרחבה: כמה כסף צריך להיות לכם בגיל 35? וגם כמה פנסיה צריכה להיות לכם בכל גיל?. התחנה הבאה בדרך: כמה פנסיה צריכה להיות לכם בגיל 40?.
