דרש 5,900 שקל על מקרר פגום - למה קיבל הרבה פחות?
איחור באספקה של המוצר, סירוב לפנות את המקרר הישן ופגמים במוצר החדש - זה מה שקרה כשההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב הראה שלא כל טענה שווה כסף
מקרר חדש שהגיע עם שריטות, סירוב לפנות את הישן ותיאום אספקה שהתנהל, לטענת הלקוח, כמו אולטימטום ולא כמו שירות - כל אלה הובילו לקוח לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, כשהוא דורש פיצוי של 5,900 שקל. בסוף הדרך הוא אמנם זכה בחלק מתביעתו, אבל הסכום שהוא יקבל בסופו של דבר רחוק מאוד מזה שביקש, ופסק הדין חושף למה.
הכל התחיל ברכישת מקרר ב-22 בינואר, שסופק שלושה ימים לאחר מכן. לפי גרסת התובע, אדם שלא תואם עמו טווח שעות מסודר מראש - הוא קיבל התראה של חצי שעה בלבד באותו היום, מה שלטענתו אילץ אותו להפסיק טיפול רפואי יקר. בנוסף, כך הוא טען, השליח סירב הן להתקין את המקרר החדש והן לפנות את הישן, מה שהוביל אותו, אדם נכה שמתגורר בדירת חדר, לשלם מכיסו 1,200 שקל עבור פינוי פרטי ומיידי. לכל אלה התווסף פגם נוסף: המקרר החדש הגיע, לדבריו, עם שריטות ומכות.
מנגד, החברה טענה שהתביעה מופרזת. לגרסתה, אי-פינוי המקרר הישן נבע מגורמים שלא היו תלויים בה, אך היא פעלה מיד למצוא פתרון, בעוד שהלקוח בחר להזמין פינוי פרטי יקר מבלי להמתין. לגבי התיאום של המשלוח, לטענתה הלקוח הסכים לקבל את המקרר בפועל ולא ביקש לתאם מועד אחר. לגבי הפגם, היא טענה שהציעה לו לפנים משורת הדין החלפה מלאה של המוצר, אך הוא סירב והעדיף להגיש "תביעה כספית חסרת בסיס".
השופטת: "לא ראיתי לדחות את התביעה רק מטעם זה"
עוד לפני שנכנסה לגוף המחלוקת, הרשמת הבכירה נעמה ניר התעכבה על נקודה מעניינת: הקבלה שצורפה לכתב התביעה היתה רשומה על שם אחר לגמרי - לא על שם התובע. גם תעודת המשלוח נשאה את אותו שם זר. במקרים אחרים זה היה עלול להפיל את התביעה כולה, אבל כאן החברה עצמה חסכה מהתובע את הבעיה - היא הודתה שקיבלה את התשלום וסיפקה את המקרר לביתו, ובכך "הודתה בעצם קיום העסקה".
בכל הנוגע לפינוי המקרר הישן, התמונה התהפכה לרעת התובע. הוא עצמו אישר בפרוטוקול הדיון שהחברה היתה מוכנה לפנות את המקרר בתוך 24 עד 48 שעות, אך הוא בחר להזדרז ולשלם על פינוי פרטי עוד באותו הערב. הבעיה: הוא לא הציג שום חשבונית שמוכיחה שאכן שילם 1,200 שקל, ולפי התמונות שהוגשו מדובר היה, כלשונה, ב"מקרר קטן וצר... כזה הממוקם מתחת לשיש המטבח". התוצאה: אין פיצוי עבור הרכיב הזה.
גם טענת האיחור בתיאום לא התקבלה. הרשמת הבהירה שסעיף 18א לחוק הגנת הצרכן מקנה פיצוי של 600-300 שקל, אבל רק כשיש איחור בפועל באספקה - ולא היה כאן אחד כזה. מה שהיה, לפי הגדרתה, הוא בעיית תיאום: השליח הודיע שהוא מגיע בתוך חצי שעה, והתובע הסכים לכך "מטעמיו". "התובע היה יכול להגיד כי אינו יכול לקבל את המקרר ולתאם מועד אחר, אך זאת לא נעשה", היא כתבה, והוסיפה שלא הוצגה שום ראיה לביטול טיפול רפואי או לנזק כלשהו שנגרם בפועל.
ובכל זאת, הרשמת לא נשארה אדישה להתנהלות החברה. היא כתבה במפורש: "אין לקבל התנהלות הנתבעת אשר השליח מטעמה אינו מפנה פסולת אלקטרונית ומעמיד את הלקוח בפני עובדה" שהוא מגיע עם המוצר תוך חצי שעה. לדבריה, גם אם החברה לקחה בסוף אחריות על מחדלי השליח, "אין מקום כי מחדלים אלה יקרו מלכתחילה".
ביטול העסקה ופיצוי חלקי
בסיכומו של דבר, קבעה הרשמת כי החברה סיפקה מקרר פגום, ושהשליח מטעמה גרם לתובע "נזק ועגמת נפש", גם אם לא הוכחו הסכומים שנתבעו. פסק הדין הורה על ביטול העסקה במלואה: החברה תשיב לתובע בתוך 14 יום את מלוא שווי המקרר, 600 שקל, בצירוף ריבית מיום העסקה, ובתוך שבוע נוסף מכך תפנה את המקרר מביתו על חשבונה. בנוסף, בעקבות התנהלות השליח נפסק לתובע פיצוי של 500 שקל, וכן הוצאות משפט בסכום של 300 שקל.
בשורה התחתונה, במקום 5,900 שקל שדרש התובע, הוא זכה בכ-1,400 שקל בלבד - תזכורת לכך שגם בתביעות קטנות, בלי חשבוניות ובלי ראיות, גם סיפור אמין לא תמיד מתורגם לפיצוי מלא.
