יש לי 3 מיליון שקל - אפשר לפרוש?
ב-3 מיליון שקל השאלה כבר אינה אם אפשר לפרוש אלא איך לא לאבד את זה. הצבירה מייצרת כ-15,000 שקל בחודש ועם קצבת הזקנה מגיעים לכ-17,500 - מעל השכר הממוצע במשק ברוטו. אבל זה גם הסכום שבו מס הכנסה מתחיל לקחת נתח משמעותי, והמבנה שתבחרו שווה עשרות אלפי שקלים
מי שהגיע ל-3 מיליון שקל בגיל פרישה כבר לא שואל אם הוא יכול להפסיק לעבוד. הוא יכול. השאלה שמחליפה אותה מעניינת יותר: איך לא לאבד חלק גדול מזה למס, לאינפלציה ולעזרה לילדים - שלושת הדברים ששוחקים בפועל את הפרישה של מי שיש לו סכום כזה.
המספר החודשי
בגיל 67, במקדם המרה של סביב 200, 3 מיליון שקל מתורגמים לכ-15,000 שקל בחודש לכל החיים. קצבת הזקנה מוסיפה: 1,838 שקל בסיסי, ועם תוספת הוותק של 2% לכל שנת ביטוח מעל עשר, מי שעבד רוב חייו מגיע לכ-2,300 עד 2,500.
סך הכול כ-17,500 שקל בחודש ליחיד. זה מעל השכר הממוצע במשק, שעומד על כ-14.5 אלף שקל ברוטו, ובנטו הפער גדול עוד יותר. אצל זוג שלשניהם קצבת זקנה מדובר בכ-20,000 שקל בחודש.
אבל דווקא כאן מתחיל החלק שמפתיע אנשים.
המס מתחיל לקחת נתח
קצבה מקרן פנסיה היא הכנסה חייבת במס. יש פטור על חלק מהקצבה מגיל פרישה, במסגרת מה שמכונה קיבוע זכויות, אבל הפטור מוגבל בתקרה. קצבה של 15,000 שקל בחודש חורגת ממנה, ולכן חלק ניכר ממנה ממוסה כהכנסה רגילה.
המשמעות המעשית: ההפרש בין ברוטו לנטו, שכמעט לא הורגש כשהקצבה הייתה 5,000 שקל, נעשה משמעותי מאוד ב-15,000. פורש שלא הסדיר את קיבוע הזכויות מול רשות המסים עלול לשלם מס מיותר לאורך עשרים שנה, ומדובר בעשרות אלפי שקלים מצטברים - לפעמים יותר.
זו הסיבה שבסכומים האלה המבנה שבוחרים חשוב לא פחות מהסכום עצמו.
שלוש דרכים, שלוש תוצאות שונות
הראשונה היא להמיר את הכול לקצבה. 15,000 שקל מובטחים עד סוף החיים, בלי לחשוב על השוק ובלי לנהל כלום. החיסרון: הכסף מפסיק להיות נכס - הוא לא עובר ליורשים מעבר לתקופת ההבטחה שנקבעה בתקנון.
השנייה היא למשוך לבד. לפי כלל ה-4%, 3 מיליון שקל מייצרים כ-120 אלף שקל בשנה, כלומר 10,000 שקל בחודש. פחות מקצבה, אבל 10,000 שקל זה כבר סכום שאפשר לחיות ממנו, והקרן נשארת שלכם ועוברת הלאה. בסכומים קטנים יותר האפשרות הזאת לא ריאלית; ב-3 מיליון היא הופכת לתחרותית באמת.
השלישית, וזו שרוב יועצי הפרישה יציעו, היא לשלב. מקבעים קצבה שמכסה את ההוצאות הקבועות - נניח 10,000 שקל, שדורשים כ-2 מיליון - ומשאירים מיליון נזיל להשקעה, לעזרה לילדים ולמה שלא צפוי. כך מקבלים ביטחון על הבסיס וגמישות על השאר, וגם נשאר משהו להוריש.
לפרוש ב-60, ואפילו קודם
ב-3 מיליון שקל פרישה מוקדמת מפסיקה להיות תרגיל תיאורטי. בגיל 60 מקדם ההמרה גבוה יותר, בסביבות 230 עד 240, ולכן הצבירה מייצרת כ-12,500 עד 13,000 שקל בחודש - עוד לפני שקצבת הזקנה נכנסת בכלל. כשהיא מגיעה בגיל 67, הסכום עולה לכ-15,000.
אפילו פרישה ב-55 נכנסת לדיון, אם כי שם החשבון קשה יותר: המקדם עולה עוד, יש שתים עשרה שנים בלי קצבת זקנה, וצריך לממן ביטוח בריאות ואובדן כושר עבודה באופן פרטי. מי ששוקל את זה צריך לבדוק גם מה קורה לרצף הזכויות ולפיצויים אם עוזבים לפני הגיל שבו החוק מיטיב.
ויש כאן שיקול שלא מספרי: פרישה ב-55 או ב-60 היא לא רק שאלה כספית. שלושים שנה בלי מסגרת הן דבר אחר לגמרי מעשרים.
הסיעוד: ההוצאה שמשנה את כל התמונה
בסכום הזה יש נקודה עיוורת מסוכנת. מי שיש לו 3 מיליון שקל לא זכאי לרוב הסיוע הציבורי, אבל גם לא באמת ערוך לעלות של טיפול סיעודי ממושך. מטפל צמוד או מקום במוסד הם סדר גודל אחר לחלוטין מכל שאר ההוצאות, ובקלות אוכלים את הקצבה החודשית כולה - ואז מתחילים לאכול את הקרן.
ביטוח סיעודי שנרכש בגיל 60 עולה הרבה פחות מאותו ביטוח בגיל 70, ובגיל מסוים כבר לא ניתן לרכוש אותו כלל. מי שמתכנן פרישה עם 3 מיליון שקל צריך להחליט מראש אם הוא מבטח את הסיכון הזה או מקצה לו סכום מהחיסכון - ולא להשאיר אותו פתוח.
וכדאי לזכור שהסיכון הזה כפול אצל זוג. ההסתברות שלפחות אחד משניהם יזדקק לטיפול ממושך גבוהה בהרבה מההסתברות אצל יחיד, וההוצאה של האחד מגיעה בדיוק כשההכנסה של השני עדיין צריכה לכסות את החיים הרגילים.
הסכנה האמיתית: הילדים
הדבר ששוחק תוכניות פרישה בסדר הגודל הזה יותר מהמס ויותר מהשוק הוא העברת כסף לדור הבא, וזה קורה כמעט תמיד בלי החלטה מסודרת.
שווה לתמחר את זה בדיוק. סיוע של 500 אלף שקל להון עצמי מוריד מהקצבה החודשית כ-2,500 שקל - לכל החיים. שני ילדים שכל אחד מקבל חצי מיליון מורידים 5,000 שקל בחודש, כלומר שליש מהקצבה. פורש שהתכוון לחיות מ-17,500 מוצא את עצמו עם 12,500, ולרוב הוא מגלה את זה בדיעבד.
אין בזה טעות. יש בזה החלטה שצריך לקבל לפני שמקבעים את הקצבה ולא אחריה, ועדיף לקבוע סכום מוגדר מראש לכל ילד מאשר להיגרר לסדרת בקשות שכל אחת מהן נשמעת סבירה בפני עצמה.
ומה עם האינפלציה
קצבה מקרן פנסיה מתעדכנת, אבל לא בהכרח באותו קצב שבו עולות ההוצאות שרלוונטיות לפורש - ובעיקר בריאות. פורש בן 67 מתכנן לתקופה של 20 עד 25 שנה, ובטווח כזה גם אינפלציה מתונה שוחקת כוח קנייה בעשרות אחוזים.
זו אחת הסיבות המרכזיות להשאיר חלק מהכסף מושקע ולא להמיר את הכול לקצבה קבועה. החלק שנשאר בשוק הוא ההגנה על כוח הקנייה בשנים המאוחרות, כשההוצאה הרפואית גדלה בדיוק כשהקצבה כבר לא מספיקה.
בשורה אחת
3 מיליון שקל מספיקים לפרישה נוחה בגיל 67 כמעט בכל תרחיש, וגם לפרישה בגיל 60 אם אין משכנתא. הם מספיקים גם לשכירות, בניגוד לסכומים הנמוכים יותר. מה שיקבע כמה מהם באמת יישאר אצלכם הוא לא השוק אלא שלוש החלטות: מתי מסדירים את קיבוע הזכויות, איך מפצלים בין קצבה לנזילות, וכמה מראש מחליטים לתת לילדים.
לעומק: יש לי 2 מיליון שקל - אפשר לפרוש, יש לי מיליון שקל וזכויות אזרחים ותיקים ב-2026.
