נתב"ג (רשתות)
נתב"ג (רשתות)

1.4 מיליון ישראלים יצאו לחו"ל בחודש אחד - ורק 117 אלף מבקרים נכנסו

היציאות של ישראלים חצו את הרמה שנרשמה באוגוסט שלפני המלחמה, בעוד התיירות הנכנסת עומדת על כ-38% ממה שהיה אז. הפער בין שני הכיוונים מתגלגל ישירות לגירעון במאזן התיירות

ענת גלעד |
נושאים בכתבה תיירות נתב"ג

1.4 מיליון ישראלים יצאו את הארץ בחודש שהסתיים, יותר מאשר באוגוסט שקדם למלחמה. באותו חודש עצמו נכנסו לישראל 117.6 אלף מבקרים, כ-38% מהמספר המקביל באוגוסט 2023.

1.2 מיליון מהיוצאים עשו זאת דרך האוויר, כ-190 אלף דרך מעברי היבשה וכ-12 אלף דרך הים. התעופה נושאת כמעט את כל הנפח, וזו הסיבה שכל שיבוש בנתב"ג מורגש מיד בכלל המערכת, בעוד המעברים היבשתיים מתפקדים כערוץ משני שמשרת בעיקר יעדים אזוריים.

מתחילת השנה יצאו את הארץ כ-6.07 מיליון ישראלים, לעומת כ-6.06 מיליון בתקופה המקבילה אשתקד. ההפרש המצטבר זעום, וזה בדיוק מה שהופך את נתון החודש האחרון למעניין: הקפיצה התרחשה בחודש בודד ובעיקר בשיא עונת החופשות, ולא כמגמה שנפרסה על פני השנה.

בצד הנכנס נרשמו מתחילת השנה 668.2 אלף כניסות מבקרים, לעומת 827.5 אלף בתקופה המקבילה ב-2025, ירידה של כ-19%. בעוד שהיציאות חזרו לרמות שלפני המלחמה, הכיוון ההפוך ממשיך להתרחק מהן.

115.9 אלף מהמבקרים בחודש האחרון הוגדרו תיירים, וכ-1,700 נוספים מבקרי יום. הרכב כזה מלמד שמי שכן מגיע נשאר ללינה, כלומר מדובר בעיקר בביקורי משפחה ובנסיעות מתוכננות מראש, ופחות בתיירות ספונטנית או בתיירות שיוט שנוהגת להזרים מבקרי יום בהיקפים גדולים.

ארצות הברית סיפקה 34.9% מהמבקרים, צרפת 13.1%, בריטניה 7.9% ורוסיה 4.8%. ריכוז כזה סביב ארבע מדינות, ובראשן שוק אחד שמספק יותר משליש מהתנועה, הופך את התיירות הנכנסת לרגישה במיוחד לשינוי בתפיסת הביטחון או במדיניות התעופה של חברה אמריקאית בודדת.

מאזן התיירות של ישראל נשען על ההפרש בין הכסף שישראלים מוציאים בחו"ל לבין הכסף שמבקרים מביאים לכאן. כשמיליון וארבע מאות אלף אנשים יוצאים ומאה ושבעה עשר אלף נכנסים, ההפרש הזה נפתח לרעת המשק המקומי, ומי שסופג אותו הם בעיקר בתי המלון, המסעדות, אתרי התיירות ומדריכי הטיולים שנשענים על לקוחות מחו"ל.

נתב"ג מתמודד במקביל עם עומס שיא בצד היוצא, ובחודש שעבר כבר נרשמו ימים של כ-100 אלף נוסעים, כפי שתואר בכתבה נתב"ג ביום חמישי: 100 אלף נוסעים, 6% מעל שיא יולי. חברות התעופה הישראליות נהנות מהתנועה הזו יותר מכולם, ואל על שולטת ביותר מחצי מהתעבורה בנתב"ג והרווח שלה הוכפל ממחישה עד כמה הביקוש ליציאה מתורגם לרווחיות.

המחיר שמשלמת המשפחה הישראלית על אותה יציאה עלה גם הוא, ונע בין כ-10,000 שקל ליעד קרוב ועד עשרות אלפים ליעדים רחוקים, כפי שמפורט בסקירה יוון ב-10,000 שקל, יפן ב-100 אלף: כמה עולה חופשה משפחתית בחו"ל. גם בתעריפים האלה הביקוש נשמר, מה שמסביר את היקף היציאות בחודש האחרון.

ענף המלונאות הישראלי נשען בשנים שלפני המלחמה על מיליוני מבקרים בשנה, וירידה של כ-19% בכניסות מתחילת השנה מתורגמת לאלפי חדרים ריקים בכל לילה. מלונות שנשענים על שוק מקומי בלבד מתקשים למלא חדרים בימי חול ובעונות הביניים, ושם נמדד הפער בין שני הכיוונים בהכנסות בפועל.

מבקר שמגיע לישראל מוציא כאן על לינה, הסעדה, תחבורה פנימית ואתרים, וההוצאה הזו נחשבת ליצוא שירותים לכל דבר. ישראלי שטס לחו"ל עושה את אותו דבר בכיוון ההפוך, ומעביר את ההוצאה למשק אחר. כשהיחס בין שני הזרמים נפתח כפי שהוא נפתח כעת, ההפרש נרשם בחשבון השוטף של המשק.

שוק צפון אמריקה, שמספק יותר משליש מהמבקרים, נשען במידה רבה על קווים ישירים ארוכי טווח. כל שינוי בהיצע הטיסות של חברה אמריקאית גדולה משנה מיד את זמינות המושבים ואת המחיר, ומשפיע על היקף התנועה הרבה יותר מקמפיין שיווקי. גיוון מקורות התיירות בין יבשות הוא הכלי המרכזי לצמצום התלות הזו לאורך זמן.

היחס בין יוצאים לנכנסים עומד כעת על כ-12 יוצאים לכל מבקר אחד, לעומת יחס של כ-4 לאחד באוגוסט 2023.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה