2,639 תיקים בשנה אחת: איך מגנים על הכסף של הורים מבוגרים

משטרת ישראל פתחה ב-2024 כ-2,639 תיקים בחשד להונאת קשישים, לעומת כ-2,082 בשנה שקדמה לה. זו עלייה של כ-27% בתוך שנה אחת, והמספר האמיתי גבוה יותר, כי חלק ניכר מהנפגעים נמנעים מלהתלונן מתוך מבוכה או חשש שיאבדו את העצמאות שלהם. הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל מצביע על אותה מגמה, ומציין שהנוכלים מתמקדים באוכלוסיות עם התמצאות דיגיטלית נמוכה.

מה השתנה בשיטות

הפיקוח על הבנקים ציין שהנוכלים החלו להשתמש בכלי בינה מלאכותית כדי להתחזות, כולל זיוף קול וזיוף וידאו. משמעות הדבר היא שהכלל הישן, לזהות את הרמאי לפי עברית משובשת או קול זר, הפסיק לעבוד.

היום שיחה יכולה להישמע בדיוק כמו הנכד, כולל טון הדיבור. שיטת ההתחזות הנפוצה משלבת לחץ זמן, סיפור מצוקה, ובקשה לשמור על סודיות מפני שאר בני המשפחה. שלושת המרכיבים האלה יחד הם הסימן המובהק ביותר לניסיון הונאה.

למה דווקא בגיל הזה

הסיבה אינה קשורה ליכולת השיפוט. אנשים בגיל השלישי מחזיקים לרוב את הצבירה הגדולה ביותר בחייהם: קצבה קבועה שנכנסת בכל חודש, פיצויים או היוון שהתקבלו בסכום אחד, ולעיתים דירה נקייה ממשכנתא. עבור נוכל זו מטרה עם יחס תשואה גבוה.

גורם שני הוא הזמינות. אדם שנמצא בבית במהלך היום עונה לטלפון, וזה מאפשר לנוכל לנהל שיחה ארוכה שבונה אמון. גורם שלישי הוא הפער הדיגיטלי: אפליקציה בנקאית שמתעדכנת פעם בכמה חודשים יוצרת חוסר ביטחון שהנוכל מנצל, כשהוא מציע לעזור.

ולבסוף הבדידות. חלק ניכר מהמקרים החמורים מתפתחים לאורך שבועות של שיחות יומיות, ולא בשיחה אחת. מי שמדבר עם הקורבן כל יום הופך לדמות מוכרת, וזה מה שמאפשר בסוף את הבקשה הגדולה.

חמישה תרחישים שחוזרים על עצמם

נציג מהבנק שמתקשר ומזהיר על פעילות חשודה בחשבון, ומבקש להעביר את הכסף לחשבון בטוח. בנק אמיתי לעולם אינו מבקש להעביר כסף לחשבון אחר בשיחת טלפון.

טכנאי מחשבים שמבקש התקנה של תוכנת שליטה מרחוק כדי לתקן תקלה או להחזיר כסף שנגבה בטעות. ברגע שהתוכנה מותקנת, החשבון פתוח בפניו.

הצעת השקעה עם תשואה גבוהה וקבועה, לרוב במטבעות דיגיטליים או במסחר במט"ח, שמלווה במלווה אישי צמוד בטלפון. הצמדות היתר הזו היא חלק מהשיטה.

להרחבה: החיים הכלכליים אחרי גיל 80: שמירה על העצמאות ועל הכסף

קרוב משפחה במצוקה שזקוק לכסף מיד ומבקש שלא לספר לאף אחד. כאן נכנס זיוף הקול.

חשבונית או קנס דחוף מגוף ממשלתי, עם קישור לתשלום מיידי וקנס שגדל בכל יום.

הגנות שאפשר להפעיל בבנק היום

אפשר להגדיר בבנק התראות על כל פעולה מעל סכום מסוים, ולקבל אותן בהודעה. אפשר להגביל העברות דיגיטליות לרשימת מוטבים מוכרים בלבד, כך שהעברה לחשבון חדש דורשת פעולה נוספת. אפשר לקבוע תקרה יומית נמוכה להעברות מקוונות.

אפשר גם למנות מיופה כוח לצפייה בלבד, בלי הרשאת פעולה. הסידור הזה מאפשר לבן משפחה לראות תנועות חריגות בזמן אמת בלי לקחת שליטה על הכסף, וזו נקודת האיזון שרוב המשפחות מחפשות.

ייפוי כוח מתמשך הוא כלי נפרד וחשוב יותר לטווח ארוך. הוא נערך אצל עורך דין שהוסמך לכך בעודו של האדם כשיר, והוא קובע מראש מי ינהל את ענייניו הכספיים אם יגיע יום שבו לא יוכל. ההסדר הזה מונע את המצב שבו המשפחה נאלצת לפנות לבית משפט למינוי אפוטרופוס.

מה עושים בשעות הראשונות

הזמן הוא המשתנה הקריטי. לפנות מיד לבנק ולבקש עצירה או ביטול של ההעברה, לפני שהכסף עובר הלאה בשרשרת חשבונות. במקביל להגיש תלונה במשטרה, כי מספר התיק נדרש לכל טיפול בהמשך.

לשנות סיסמאות ולנתק גישה מרחוק אם הותקנה תוכנה. לפנות לחברת האשראי בנפרד מהבנק. ולשמור כל צילום מסך, הודעה ומספר טלפון. גופים רבים מבקשים את התיעוד הזה בהמשך, ומי שמחק אותו מתקשה להוכיח.

ולבסוף, להימנע מהאשמה של הנפגע. מחקרי הפיקוח על הבנקים מראים שהבושה היא הסיבה המרכזית לאי דיווח, והשתיקה היא בדיוק מה שמאפשר לנוכל להמשיך לאותו קורבן פעם שנייה.

שיחה אחת שמונעת את רוב המקרים

הכלל הפשוט ביותר שמשפחות יכולות לקבוע מראש: שום העברת כסף לא נעשית באותה שיחה שבה היא התבקשה. מנתקים, מתקשרים חזרה למספר המוכר, ומוודאים.

הכלל השני: כל בקשה שמלווה בדרישה לסודיות מהמשפחה מסומנת מראש כחשודה. גוף לגיטימי לעולם אינו מבקש להסתיר פעולה כספית מבני הבית.

שתי המוסכמות האלה עולות עשר דקות שיחה, והן חוסמות את רוב התרחישים שמופיעים בתיקי המשטרה.

להרחבה: החיים הכלכליים בשנות ה-70: פחות לרדוף אחרי תשואה