אדוארדו אלשטיין וההשקעה באיי פוקלנד; על המקורב של מיילי שיוצא נגדו

אדוארדו אלשטיין חוזר לכותרות. איש העסקים הארגנטינאי, שהיה במשך שנים בעל השליטה באי.די.בי ואחד האנשים המדוברים בשוק ההון, מחזיק כיום כ-2.3% בחברה בריטית שהפעילות המרכזית שלה נמצאת באיי פוקלנד, או מלווינס כפי שהם נקראים בארגנטינה.

נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי, שמקורב מאוד לאלשטיין, מחריף עכשיו את המאבק מול בריטניה סביב האיים ומאיים בצעדים כלכליים נגד חברות שפועלות שם. נאוויטס הישראלית נמצאת במרכז בגלל פרויקט הנפט הענק סי ליון. במקביל מתברר שאחד האנשים הקרובים למיילי מחזיק בעצמו מניות בחברה שפעילותה שזורה כמעט בכל תחום בחיים באיים. להרחבה:מיליי מחריף את העימות על פוקלנד - ונאוויטס במוקד

אלשטיין מסביר שההשקעה נועדה מבחינתו לעשות בדיוק את ההפך ממה שמבקריו טוענים: להכניס הון ארגנטינאי לתוך הכלכלה של האיים ולבנות השפעה דרך עסקים. בפוסט שפרסם בלינקדאין הוא כתב כי סבו יצחק האמין שחיבור כלכלי עמוק יותר בין ארגנטינה לאיים במאה הקודמת היה יכול אולי למנוע את מלחמת 1982. אלשטיין עצמו כתב על ניסיון ההשתלטות: "חשבתי שזו ההזדמנות שלנו", ובהמשך הוסיף כי "סוגיית מלווינס חשובה כל כך לכל הארגנטינים".

החברה שבה הוא מחזיק נקראת FIH, והיא מחזיקה בפוקלנד איילנדס קומפני, עסק שפועל באיים מאז אמצע המאה ה-19. זו חברה שקשה להשוות לעסק רגיל: היא מפעילה חנויות, סופרמרקטים, פעילות נדל"ן והשכרה, מכירת רכבים, ביטוח, תיירות, שילוח ושירותים לאוניות ולספינות קרוז. בשנה שהסתיימה במרץ 2026 ייצרה הפעילות באיים הכנסות של כ-21.3 מיליון ליש"ט, לעומת כ-17 מיליון ליש"ט שנה קודם.

אלשטיין התחיל לרכוש מניות כבר ב-2005 וב-2006. במשך שנים ההחזקה נשארה קטנה. ב-2017 נפתחה מבחינתו הזדמנות גדולה יותר, כשהחל מאבק על השליטה בחברה. הקרן שלו, דולפין, החזיקה אז כ-2.54% והודיעה שהיא בוחנת הצעת מזומן במחיר גבוה מהצעה של 300 פני למניה שהונחה על השולחן. הוא כמעט רכש את שליטה בחברה. 

מבחינתו זה היה מהלך עסקי עם משמעות לאומית: לקחת חברה שמחזיקה פעילות מרכזית באיים ולהכניס לתוכה בעל שליטה ארגנטינאי. המהלך נתקל בהתנגדות חריפה מצד האיים ומצד בריטניה. תרזה מיי, שכיהנה אז כראש ממשלת בריטניה, התייחסה גם היא לסוגיה. ההצעה נעצרה ואלשטיין נשאר עם החזקה קטנה. הוא כתב השבוע על הניסיון ההוא: "זה היה שווה את זה, גם אם נכשלתי".

הסיפור מקבל עכשיו משמעות חדשה בגלל מיילי. אלשטיין רחוק מלהיות עוד איש עסקים ארגנטינאי. הקשר ביניהם התחזק עוד לפני הבחירות של 2023. מיילי הציג את התוכנית הכלכלית שלו בפני אנשי עסקים באירוע במלון לאו לאו המזוהה עם קבוצת אלשטיין, ובהמשך הפך מלון ליברטדור שבשליטת קבוצת אירסה של אלשטיין לבסיס הקמפיין שלו. מיילי גם התגורר שם במשך תקופה סביב הבחירות ובתחילת כהונתו. הקשר בין השניים כולל גם את ההתקרבות של מיילי ליהדות ולחב"ד.

בישראל מכירים אותו בעיקר מאי.די.בי

עבור משקיעים בישראל, אלשטיין מזוהה קודם כל עם אחת הסאגות הגדולות שהיו בבורסה המקומית.

הוא הגיע לישראל ב-2012, בשלב שבו נוחי דנקנר כבר חיפש כסף כדי לייצב את פירמידת אי.די.בי. אלשטיין השקיע תחילה 25 מיליון דולר בגנדן, החברה הפרטית שדרכה החזיק דנקנר בשליטה בקבוצה, וקיבל קרוב ל-10%. ההסכם נתן לו אפשרות להגדיל את ההשקעה עד 100 מיליון דולר ולהגיע לכ-31% מגנדן.

כך התחילה הכניסה של אלשטיין להשקעה בישראל, עם 25 מיליון דולר בגנדן

אבל החיבור לדנקנר התפרק יחד עם המשבר בקבוצה. אלשטיין עבר לצד השני, התחבר למוטי בן משה ובסוף 2013 השניים זכו בהסדר החוב של אי.די.בי. במאי 2014 הועברו לשניים 53.3% ממניות אי.די.בי פיתוח בחלקים שווים. בכך הסתיים עידן דנקנר ונפתח עידן אלשטיין ובן משה.

אי.די.בי של אותם ימים הייתה אימפריה. דרך הקבוצה עברו החזקות בשופרסל, סלקום, כלל ביטוח, נכסים ובניין, דיסקונט השקעות, אלרון וחברות נוספות. מהר מאוד התחילו חיכוכים בין אלשטיין לבן משה. בהנפקת זכויות ב-2015 אלשטיין הגדיל את חלקו לכ-50%, בזמן שבן משה דולל לכ-16%, ובהמשך אלשטיין הפך לבעל הבית המרכזי.

הכסף המשיך להיכנס. פעם הזרמת הון, פעם הנפקת זכויות ועוד כסף מהחברות שבשליטתו בארגנטינה. לאורך כשש וחצי שנים הזרימו אלשטיין והחברות שלו לאי.די.בי סכום שהתקרב ל-3 מיליארד שקל. בשוק הישראלי עקבו אז כמעט מדי שבוע אחרי השאלה כמה כסף נוסף יגיע מארגנטינה.

אלשטיין עצמו דיבר על ישראל בצורה כמעט רגשית. בראיון ב-2019 הוא אמר: "התקופה הטובה ביותר של חיי החלה כאשר השקעתי בישראל", והוסיף שההשקעה בארץ הייתה עבורו חלום ישן.

אבל הסוף היה קשה. ב-2020 אי.די.בי כבר נשאה חוב של יותר מ-2 מיליארד שקל למחזיקי האג"ח, עם שווי נכסי נקי שלילי ומשבר אמון עמוק מול הנושים. ההצעות של אלשטיין להזרמת כסף נוסף נדחו, ובספטמבר 2020 בית המשפט קבע שהחברה נמצאת בחדלות פירעון ומינה לה נאמן. ההשקעה של כ-3 מיליארד שקל ירדה ברובה לטמיון.

כך הסתיים עידן אלשטיין באי.די.בי והשליטה בדסק"ש יצאה מידיו

עכשיו, שש שנים אחרי הקריסה בישראל, אלשטיין שוב מוצא את עצמו בתוך סיפור שמעניין גם את המשקיע הישראלי. הפעם מדובר בנאוויטס. שותפות הנפט מחזיקה 65% בפרויקט סי ליון ורוקהופר הבריטית מחזיקה 35%. תקציב השלב הראשון מגיע לכ-1.8 מיליארד דולר, וחלקה של נאוויטס בהשקעה הוא כ-1.17 מיליארד דולר. הפרויקט כולל לחלקה של נאוויטס כ-216 מיליון חביות שוות נפט בעתודות 2P וכ-603 מיליון חביות במשאבים מותנים 2C. ההפקה מתוכננת להתחיל במרץ 2028.

מיליי מחריף את העימות על פוקלנד - ונאוויטס נמצאת במוקד

האיום של ארגנטינה מכוון בין היתר לספקים, דירקטורים, בעלי מניות וחברות שנותנות שירות לפרויקט. מבחינת נאוויטס, הסיכון המרכזי נמצא ביכולת של בואנוס איירס לגרום לחברות בינלאומיות לבחור בין פעילות בארגנטינה לבין עבודה בסי ליון.