ההכנסות הקטנות של המדינה: גז, ריבית, אגרות ודיבידנדים

בתקציב 2026 מתוכננות הכנסות מדינה בהיקף של 850.59 מיליארד שקל. שלוש השורות הראשונות בטבלה, מס הכנסה, מלוות פנים ומע"מ, מסבירות כמעט 70% מהסכום. מתחת להן, אחרי הכנסות ההון, נפרש זנב ארוך של סעיפים קטנים: ריבית, תמלוגים, אגרות, מכס, דיבידנדים ודמי שימוש בנכסים. יחד הם מסתכמים בכ-19.3 מיליארד שקל, כ-2.3% מסך ההכנסות, פחות ממה שמס הכנסה מכניס בחודש ממוצע. כל שורה כאן היא חלון לנכס שהמדינה מחזיקה או לכוח שהיא מפעילה.

התמלוגים: 12.5% מפתח הבאר, וההיטל שלא נכנס לתקציב

הסעיף שנקרא "תמלוגים מאוצרות טבע" מתוכנן ב-2026 על 2.736 מיליארד שקל. חוק הנפט קובע תמלוג בשיעור 12.5% משווי הגז או הנפט בפתח הבאר, לפני ניכוי הוצאות הפקה, מרגע שהמאגר מתחיל לייצר. זהו תשלום על עצם ההפקה מנכס ציבורי, והוא נגבה גם בשנה שבה השותפות מפסידה.

לצדו פועל היטל רווחי יתר, פרי המלצות ועדת ששינסקי משנת 2010. ההיטל מופעל רק אחרי שהשותפות החזירה את מלוא ההשקעה בתוספת 50%, שיעורו הראשוני 20% והוא מטפס עד 50% ככל שהרווחיות עולה. ההבדל המעשי גדול: התמלוג נגבה מהפדיון, ההיטל נגבה מהרווח העודף. הבדל שני חשוב עוד יותר לקורא התקציב: כספי ההיטל אינם מופיעים בשום שורת הכנסה. הם זורמים לקרן לאזרחי ישראל, קרן העושר הריבונית שמנוהלת בבנק ישראל.

הקרן החלה לפעול ביוני 2022 והחוק מחייב אותה להשקיע את נכסיה בנכסים פיננסיים מחוץ לישראל בלבד. בסוף 2025 היא ניהלה כ-2.79 מיליארד דולר, כ-8.8 מיליארד שקל, אחרי תשואה דולרית נומינלית של 18.4% ותשואה ריאלית של 15.4%. באותה שנה הופקדו בה כ-350.7 מיליון דולר מגביית ההיטל, והיא העבירה לתקציב המדינה כ-51.7 מיליון דולר בלבד. בעשור הראשון לפעילותה ההעברה השנתית מוגבלת ל-3.5% מהנכסים, ורק לאחר מכן היא נקבעת לפי התשואה הריאלית הממוצעת. כלומר הכסף הגדול מהגז נצבר ולא מתפזר, וזרזיף חוזר לתקציב השוטף.

נתוני משרד האנרגיה והתשתיות מראים ירידה בגבייה: תמלוגי גז ונפט הסתכמו ב-1.96 מיליארד שקל ב-2025 לעומת כ-2.31 מיליארד ב-2024, ירידה של כ-15%. הסיבה מוכרת למי שעוקב אחרי חוזי הייצוא, שצמודים למחירי הנפט העולמיים, ולצדה השפיעה גם היחלשות הדולר. הפער בין הנתון הזה לבין 2.271 מיליארד שקל שנרשמו בשורת התקציב נובע מכך שהסעיף מכיל גם תמלוגי מחצבים ואשלג, ומהפרשי עיתוי בין מועד הגבייה למועד הרישום התקציבי.

המכס שהתכווץ: 1.86 מיליארד מול 27.6 מיליארד

שורת המכס וההיטל על היבוא בתקציב 2026 עומדת על 1.862 מיליארד שקל. באותו תקציב, מס קנייה על מוצרי יבוא מתוכנן על 27.634 מיליארד שקל. אותה מכולה שנפרקת בנמל מייצרת פי חמישה עשר יותר במס קנייה מאשר במכס.

ההסבר הוא רשת הסכמי הסחר החופשי. יבוא מהאיחוד האירופי, מארצות הברית, מבריטניה, מקנדה, מטורקיה וממדינות נוספות פטור ממכס בהצגת תעודת מקור המעידה על ארץ הייצור. מעל זה נוספה תוכנית "מכס אפס" משנת 2022, שביטלה או הפחיתה מכסים על מזון, טקסטיל, רהיטים, כלי עבודה, כלי מטבח וחומרי גלם לבנייה, בחלק מהפריטים בהפחתה מדורגת שנפרשה על פני שלוש שנים.

הביצוע מספר את הסיפור. ב-2021 נגבו 3.685 מיליארד שקל, ב-2022 עוד 2.98 מיליארד, ואז הגיעה צניחה ל-1.745 מיליארד ב-2023. ב-2025 נגבו 1.553 מיליארד שקל בלבד, מול תכנון תקציבי של 3.317 מיליארד. רק בתקציב 2026 הורידו באוצר את התחזית ל-1.862 מיליארד, כלומר הכירו בכך שהמקור התכווץ לצמיתות. מה שנותר בשורת המכס הוא בעיקר יבוא ממדינות שאין עמן הסכם סחר, תוצרת חקלאית מוגנת והיטלי הגנה נקודתיים על ענפים מסוימים.

ריבית על יתרות: הממשלה לווה ומפקידה באותה נשימה

סעיף הריבית על יתרות הממשלה מתוכנן ב-2026 על 3.497 מיליארד שקל, והוא מפוצל לשניים: 1.730 מיליארד ריבית על יתרות בבנק ישראל, ו-1.767 מיליארד ריבית על יתרות בחשבונות בחו"ל. בביצוע 2025 הסעיף הכניס 4.596 מיליארד שקל, מתוכם 2.818 מיליארד מבנק ישראל ו-1.778 מיליארד מהחשבונות בחו"ל.

• אדנוק ממשיכה להעמיס LNG ומוצאת דרך להוציא אותו מהמפרץ
• אירופה נכנסת לחורף עם גז יקר ומאגרים נמוכים - והשווקים מתחילים להילחץ

השאלה המתבקשת היא למה מדינה שמגייסת 229.58 מיליארד שקל במלוות פנים ועוד 26.22 מיליארד במלוות חוץ מחזיקה בכלל מזומן שנושא ריבית. התשובה היא ניהול תזרים. גיוס החוב נעשה בהנפקות לפי לוח שנתי קבוע ומפורסם מראש, וההוצאה יוצאת מהקופה בקצב לא אחיד לאורך השנה. בין השניים חייבת לעמוד כרית מזומנים שמאפשרת לשלם משכורות, קצבאות והתחייבויות לספקים גם בחודש שבו הגיוס נדחה או השוק סוער. הכרית הזאת יושבת בבנק ישראל ובחשבונות מטבע חוץ, והיא צוברת ריבית.

הסעיף הזה הוא מדד ריבית טהור. ב-2021, כשריבית בנק ישראל עמדה על 0.1%, הוא הכניס 123.6 מיליון שקל. ב-2022 עלה ל-568 מיליון, ב-2023 הגיע ל-1.69 מיליארד, וב-2025, אחרי תקופה ארוכה שבה הריבית שהתה ברמה של 4.5%, הוא זינק ל-4.596 מיליארד. התכנון הנמוך יותר ל-2026 הגיוני: הריבית הופחתה ל-4.25% בנובמבר 2025 והמשיכה לרדת במהלך 2026 לרמה של 3.5%. מי שרוצה להבין איך תנועת ריבית כזאת מתגלגלת אל התיק הפרטי ימצא זווית משלימה במדריך על בניית תיק השקעות בגיל 45.

אגרות, קנסות והכנסות שונות

אגרות, קנסות ורישיונות מתוכננים ב-2026 על 3.45 מיליארד שקל. פירוק הביצוע של 2025 חושף את המבנה: 2.802 מיליארד שקל בשורת האגרות והרישיונות הכללית, 542.7 מיליון מאגרות תדרים שמשלמות חברות התקשורת, 156.4 מיליון מאגרות בתי משפט, 82.6 מיליון מקנסות ו-72.3 מיליון מרישיון שנתי לבנקים. סך הכול 3.656 מיליארד שקל, מול תכנון של 1.436 מיליארד בלבד. זהו הסעיף שהאוצר טועה בו הכי הרבה, ותמיד לכיוון האופטימי.

גם "הכנסות שונות", 2.334 מיליארד שקל בתכנון 2026, מכילות פריטים שקשה לנחש. בביצוע 2025 נרשמו שם 2.392 מיליארד בשורה הכללית, 653.1 מיליון שקל תחת הכותרת "גבייה, הפחתת שכר", ועוד 36.3 מיליון מהחרמות. בסך הכול הכניס הסעיף 3.084 מיליארד שקל, כ-570 מיליון מעל התכנון.

הדיבידנדים: השורה שנחתכה ב-62%

דיבידנדים מחברות ממשלתיות מתוכננים ב-2026 על 900 מיליון שקל בלבד. ב-2025 תוכנן הסעיף על 2.389 מיליארד והכניס 2.385 מיליארד, כמעט בדיוק לפי התחזית. הירידה בתכנון לשנה הבאה היא חיתוך של 62%.

• 265 מיליארד שקל שאינם מס: כך המדינה לווה כסף
• מה המדינה גובה מהנדל"ן: 22 מיליארד שקל בשלושה ערוצים

ההיסטוריה מסבירה את הזהירות. ב-2021 הכניס הסעיף 168.4 מיליון שקל מול תכנון של 766 מיליון, ב-2022 רק 85.3 מיליון, וב-2023 הגבייה הייתה אפסית. ב-2024 תוכננו 2.327 מיליארד ונגבו 565.9 מיליון. הפער הזה נובע מאופיו של דיבידנד, שאיננו מס: הוא מחייב שהחברה הממשלתית תרוויח, שהדירקטוריון שלה יחליט לחלק, ושרשות החברות הממשלתיות ומשרד האוצר יאשרו. די בכך שחברה כמו חברת חשמל נדרשת להשקעה כבדה ברשת, כדי שההעברה תידחה בשנה. מי שמבקש להשוות את הוודאות של גביית מס לוודאות של דיבידנד ימצא את התמונה המלאה של צד המסים במדריך הגדול למסים בישראל.

תחזית מול ביצוע: מה קרה בפועל

הטבלה מציגה את הסעיפים הקטנים במיליארדי שקלים, לפי התכנון לשנת 2025, הגבייה בפועל באותה שנה, והתכנון לשנת 2026.

שתי עובדות בולטות מהמספרים. הראשונה: באוצר תכננו לגבות בסעיפים האלה 16.85 מיליארד שקל ב-2025, ובפועל נגבו 19.54 מיליארד, עודף של 2.7 מיליארד שקל. השנייה: לשנת 2026 חזרו לתכנן 16.74 מיליארד, שוב מתחת לביצוע בפועל של השנה שקדמה לה. הפער קטן ביחס לתקציב כולו, אבל הוא ממחיש העדפה עקבית: בסעיפים תנודתיים עדיף לאוצר להיות שמרן ולהיות מופתע לטובה. את המנגנון שקובע איך תחזיות כאלה נכנסות לספר התקציב אפשר לראות במדריך על הדרך שבה נבנה תקציב המדינה.

שלושה משתנים יכריעו את הסעיפים האלה במהלך 2026. מחיר הנפט העולמי, שאליו צמודים חוזי ייצוא הגז, יזיז את התמלוגים לכאן או לכאן. מסלול הריבית של בנק ישראל יקבע כמה תניב כרית המזומנים של הממשלה. והחלטות החלוקה בחברות הממשלתיות יקבעו אם 900 מיליון השקלים בשורת הדיבידנדים היו תחזית זהירה או דווקא אופטימית.