האוצר חוגג צמיחה של 3.2% בסיכום השנה - אבל הלמ"ס עצמה מראה שבניכוי סעיף אחד מדובר ב-1% בלבד

לקראת ראש השנה תשפ"ז פרסם משרד האוצר את חוברת "שנהיה לראש: הכלכלה הישראלית במספרים", אוסף אינפוגרפיקות שמסתיים במשפט "כלכלה חזקה - שנה טובה". בראש רשימת ההישגים ניצב נתון הצמיחה: 3.2%. ישראל עם כלכלה חזקה, אבל, יש עוד דרך ארוכה, יש עוד חשבון גדול מאוד לשלם. חקרנו בשבועות האחרונים את התקציב, והגענו למסקנה ששר האורצ הבא מקבל כלכלה חזקה, אבל עם שריפות לא קטנות - האם אתם יודעים שיש כ-30 מיליארד שקל שלא שולמו לחברות הביטחוניות שסיפקו מערכות כי אין כסף. התקציב הזה לא נספר במספרים שעכשיו מנפנף בהם, הם לא נכנסו גירעון, אבל הם "מתנה" לשר האורצ הבא. הוא מתחיל ממינוס נוסף של כ-30 מיליארד שקל.

ויש סיפור גדול יותר. הצמיחה הזו - 3.2% לא אמיתית. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמייצרת את הנתון הזה, כבר מציגה לצידו נתון שני שמבטא טוב יותר את המצב. וכשמנטרלים סעיף אחד בחשבונאות הלאומית (ומנטרלים בצדק), הצמיחה במחצית הראשונה של 2026 יורדת מ-3.2% לאחוז אחד בלבד.

הסעיף שאף אחד לא ראה: סחורות שמעולם לא היו בישראל

הסעיף נקרא "סחורות הנמכרות בחו"ל ואינן עוברות את גבולות המדינה". הוא מתייחס לחברות הרשומות בישראל, שמפתחות כאן את הטכנולוגיה אך מייצרות את המוצר במפעלים בחו"ל ומוכרות אותו ללקוחות בחו"ל, בלי שהסחורה נכנסת אי פעם לישראל. לפי כללי החשבונאות הלאומית המקובלים, ההכנסה נרשמת כיצוא ישראלי, ולכן נכנסת ישירות לתוצר.

לאורך שנים היה זה סעיף שולי ויציב, כשני מיליארד דולר ברבעון. ואז הוא התפוצץ. ב-2025 זינק היצוא שאינו עובר בגבולות המדינה ב-74% לעומת השנה שקדמה לה, גידול של כשבעה מיליארד דולר. ברבעון הראשון של 2026 הוא כבר עמד על כשמונה מיליארד דולר ברבעון בודד, פי ארבעה מהרמה ההיסטורית.

הכלכלנים שמנתחים את הסעיף מצביעים כמעט פה אחד על אותה כתובת. אנבידיה, החברה הגדולה בעולם, בנתה את פעילות התקשורת שלה על מלאנוקס הישראלית שרכשה ב-2019. בשונה מהמקובל ברכישות של חברות ישראליות, זכויות הקניין הרוחני של רבים מהמוצרים נותרו רשומות בישראל, ולכן ההכנסות מהן נרשמות כאן. אנבידיה מוכרת טכנולוגיות רשת המבוססות על היכולות של מלאנוקס בהיקף שנתי של כ-13 מיליארד דולר, ופעילות המו"פ שלה בישראל היא השנייה בגודלה בחברה כולה, אחרי ארה"ב. השבבים עצמם מיוצרים בחו"ל ונמכרים בחו"ל, אבל בספרי החשבונאות הלאומית של ישראל הם יצוא ישראלי.

הלמ"ס, לזכותה, אינה מסתירה את זה. היא מקדישה כיום מקום בנתוניה להשפעת הסעיף, ומראה שבניכויו קצב הצמיחה ברבעון השני של 2026 יורד מ-15.4% ל-14.4%. אבל במבט על המחצית הראשונה כולה, ההשפעה דרמטית הרבה יותר: הניכוי חותך את הצמיחה מ-3.2% לאחוז אחד.

במילים אחרות, כשני שלישים מהצמיחה שהאוצר מציג בחוברת החגיגית מקורם בפעילות שלא התרחשה בישראל, לא העסיקה עובדים ישראלים ולא ייצרה כאן ולו מוצר אחד.

בנק ישראל כבר הודה, וג'יי.פי מורגן מדד את הפער

זו אינה טענה של גורם אחד. בדוח המדיניות המוניטרית החצי-שנתי שפרסם בנק ישראל ביולי נכתב במפורש כי חלק ניכר מהצמיחה בתקופה האחרונה נובע מפעילות של חברות גלובליות ומוצרים שהן מייצרות בחו"ל, וכי "בניכוי הפעילות של חברות אלה, הצמיחה הייתה נמוכה יותר נוכח מגבלות ההיצע". כלומר, הבנק המרכזי מכיר בכך שהתמונה שהנתון הרשמי מצייר אינה משקפת את הפעילות הכלכלית בישראל עצמה.

בנק ההשקעות ג'יי.פי מורגן הרחיב את המבט ומצא שאין מדובר בתופעה חדשה או חד-פעמית. לפי הניתוח שלו, הייצור שמבצעות חברות ישראליות מחוץ לגבולות המדינה מסביר כמחצית מהתרחבות התוצר בשלוש השנים האחרונות: 8.4% צמיחה ריאלית מאז הרבעון השני של 2023, אך בניכוי הרכיב, כ-4% בלבד. גם ג'יי.פי מורגן מציין את אנבידיה-מלאנוקס כדוגמה המובהקת לתופעה.

• בסנט נגד בסנט: איך שר האוצר האמריקאי הפך לגרסה הפוכה של עצמו
• האוצר: המשק צמח ב-15.4% - אבל, הנה נתוני האמת

אלכס זבז'ינסקי, הכלכלן הראשי של מיטב, קבע בסקירה שנתוני הצמיחה של ישראל "פחות מייצגים את מצב המשק" משום שהם מושפעים באופן משמעותי מפעילות של חברה אחת או מספר קטן מאוד של חברות. יונתן כץ, הכלכלן הראשי של לידר שוקי הון, הגיע למסקנה דומה והוסיף שהפעילות הזו מסבירה חלק גדול מהפתעת גביית המסים, מפעילה לחץ לייסוף השקל, ואף מאפשרת לממשלה לגייס פחות חוב מכפי שתוכנן.

הנקודה האחרונה חשובה במיוחד לקריאת החוברת. שלושה מהנתונים שהאוצר מציג כהישגים - הגירעון שירד ל-3.3% הרחק מתחת ליעד של 4.9%, השקל שהתחזק ב-11%, ותשואות האג"ח שירדו ב-7.2% - קשורים כולם, לפחות חלקית, לאותה תופעה. כלומר, האינפוגרפיקה מציגה כמה תוצאות של אותו גורם יחיד כאילו היו הישגים נפרדים ובלתי תלויים.

הביקוש המקומי דווקא נחלש

מה שמחדד את הפער בין הסטטיסטיקה למציאות הוא דווקא נתון הצריכה. בזמן שהתוצר "צמח" ב-3.2%, הצריכה הפרטית במחצית הראשונה של 2026 ירדה ב-0.4%. משק שבו הצמיחה מונעת מיצוא של סחורות שלא נוצרו בו, בעוד משקי הבית שלו מוציאים פחות, אינו משק שחווה שגשוג רחב.

ומה שנשאר מהצמיחה המקומית מגיע ממקור שגם הוא בעייתי לניתוח מגמה. הזינוק של 15.4% ברבעון השני נבע במידה רבה מהוצאה לצריכה ציבורית שעלתה ב-19.5% בחישוב שנתי, מסיבה טכנית בעיקרה: תקציב המדינה אושר רק בסוף הרבעון הראשון, ולכן ההוצאה הממשלתית התרכזה בזה שאחריו. צמיחה שמקורה בהוצאה ממשלתית נחשבת פחות יציבה מצמיחה שמקורה בביקוש פרטי או ביצוא אמיתי.

• כמעט אחד מכל 10 ישראלים מוותר על ארוחות - 28 בכירים דורשים מראשי המפלגות לפעול
• הגילוי מרצון הסתיים בקול ענות חלושה: 152.6 מיליון שקל בתוספת מס

ראוי גם לציין בקצרה שנתון הצמיחה של 3.2% הוא היחיד בחוברת שנמדד מחצית מול מחצית ולא שנה מול שנה, וכי הוא נמוך מהתחזית של האוצר עצמו ושל בנק ישראל, שעומדת על 4%.

מעבר לשאלת המדידה, יש כאן שאלה של ריכוזיות. רק כעשירית מהמועסקים בישראל עובדים בהייטק, וחלק קטן בהרבה מהם מועסק באנבידיה או נהנה ישירות מהצלחתה. פרופ' גיל אפשטיין מאוניברסיטת בר אילן העריך שעצירה בפעילות החוץ של מלאנוקס תשפיע על התוצר אך פחות על הכלכלה הריאלית בישראל, בדיוק משום שהפעילות הזו כמעט אינה מייצרת תעסוקה מקומית. יונתן כץ מציין מנגד שיצוא ההייטק ללא אנבידיה עדיין מגיע לכ-11% מהתוצר, וכי כ-400 אלף עובדים פועלים בענף רחב ומגוון דיו כדי לשמור על יציבות גם בלעדיה.

הנתונים על ההייטק בחוברת עצמה ממחישים את הפער. האוצר מציג עלייה של 53.6% בגיוסי ההון, ואכן, חברות ההייטק הישראליות גייסו 7.6 מיליארד דולר במחצית הראשונה, זינוק של 52% לפי לאומיטק ו-IVC. אבל מספר סבבי הגיוס ברבעון השני צנח לשפל של שלוש שנים, גיוסי השלבים המוקדמים ירדו ל-719 מיליון דולר בלבד, ומספר משרות ההייטק עמד ביוני על 396.9 אלף, עלייה של 0.2% בלבד בשנה. יותר כסף, לפחות חברות, ובלי תוספת עובדים.

מסמך יחסי ציבור, לא סיכום כלכלי

חשוב להבהיר: אין כאן טענה נגד אנבידיה או מלאנוקס, ואין כאן טענה שהלמ"ס מדדה משהו לא נכון. הרישום נעשה לפי כללי חשבונאות לאומית מקובלים בעולם, והלמ"ס מדווחת על ההשפעה בשקיפות ומפרסמת את נתון הניכוי לצד הנתון הרגיל. הבעיה אינה במדידה אלא בבחירה מה להציג ומה להשמיט.

וזה הדפוס שחוזר בחוברת כולה. דירוגי האשראי מוצגים בשורה אחת - S&P עם A, פיץ' עם A ומודי'ס עם Baa1 - בלי לציין ש-Baa1 שקול ל-BBB+, שתי רמות נמוך יותר, ובלי לציין שכל שלוש החברות עדיין מתחת לרמה שבה דירגו את ישראל ערב אוקטובר 2023. יחס החוב לתוצר של 67.9% מושווה ל"111% בממוצע ה-OECD", השוואה בין מדדים שאינם זהים בהגדרתם. וכותרת המשנה של ההודעה קובעת ששיעור ההשתתפות בשוק העבודה בישראל נמוך מה-OECD, בעוד גוף אותה הודעה מציג 62.5% מול 61%, כלומר גבוה יותר. הנתון שנמוך באמת הוא שיעור התעסוקה, 71% מול 74%.

התמונה האמיתית אינה רעה כלל. משק שספג שתי מערכות מול איראן ושנתיים וחצי של מלחמה מציג היום אינפלציה של 1.5% ברף התחתון של היעד, אבטלה של 3.3%, פרמיית סיכון שחזרה כמעט לרמה שלפני המלחמה וגירעון שמתכנס. אלה הישגים אמיתיים.

אבל סיכום שנה של משרד ממשלתי אינו דוח כלכלי, הוא מסמך שיווקי וכדאי לקרוא אותו ככזה. כשהאוצר מציג צמיחה של 3.2% בלי לציין שהלמ"ס עצמה מחשבת אותה גם ב-1%, הוא לא משקר. הוא פשוט בוחר את המספר שמתאים לכותרת "כלכלה חזקה - שנה טובה".