טופס רישום אחד, 1.83 מיליון שקל: כך מפלגת מדף מכפילה את מימון הבחירות
איתמר בן גביר רשם מפלגה נוספת בשם ארץ ישראל שלנו על שמם של יצחק וסרלאוף ויצחק קרויזר, ובכך הוסיף לגוש שלו יחידת מימון שלמה מכספי הציבור. המנגנון חוקי לחלוטין, הוא חוזר על עצמו מבחירות לבחירות, וזה בדיוק מה שהופך אותו למעניין
1.83 מיליון שקל בשנה מגיעים לגוש של איתמר בן גביר בזכות פעולה בירוקרטית אחת: רישום מפלגה נוספת בשם ארץ ישראל שלנו, על שמם של השר יצחק וסרלאוף וחבר הכנסת יצחק קרויזר. שני האישים ממילא נמנים עם עוצמה יהודית, והמפלגה החדשה נועדה בעיקר להחזיק שורה נוספת בטבלת המימון.
ההיגיון נמצא בנוסחה שקובע חוק מימון מפלגות. הקצבת הכספים נבנית מיחידות מימון, וכל סיעה מקבלת יחידה לפי מספר חברי הכנסת שלה ועוד יחידה שלמה על עצם קיומה כמפלגה. מכאן נובע שכל גוף רשום נוסף מוסיף יחידה שלמה, גם כשהאנשים שמאחוריו זהים והגוש הפוליטי נשאר אחד.
יחידת מימון עומדת כיום על כ-1.38 מיליון שקל, וזה הסכום שמסביר את גודל התמריץ. עלות הרישום עצמו זניחה מול הסכום שמתקבל, ולכן הצעד משתלם כמעט בכל תרחיש. מפלגה שנרשמת ונשארת רדומה קיבלה בציבור את הכינוי מפלגת מדף: היא יושבת רשומה, ממתינה, וממשיכה לזכות בהקצבה.
בן גביר כבר הפעיל את השיטה במערכת הבחירות של 2022, ולכן הצעד הנוכחי מוכר למי שעקב אז. גם באותה תקופה נרשם גוף נוסף שאיפשר לגוש להגדיל את ההקצבה בלי לשנות דבר במצבת המועמדים או במסר הפוליטי. הרקע לפיצול מבצלאל סמוטריץ' והבנייה מחדש של המותג העצמאי מתוארים בסיפור הקמפיינר שליווה את בן גביר אחרי הפיצול.
מהלך מקביל נרשם גם בצד השני של המפה. מפלגת יחד הגישה הסכם התפצלות מול הרשימה המשותפת של נפתלי בנט ויאיר לפיד, וכך שמרה על הזכות להיפרד ממנה בתום הבחירות. גם זו פרוצדורה מקובלת, שנועדה לשמר גמישות פוליטית לצד היתרון הכספי.
המקור לכסף הזה הוא קופת המדינה. מימון הבחירות בישראל נשען כמעט כולו על הציבור, והתרומות הפרטיות מוגבלות לסכומים צנועים: עד 1,100 שקל לשנה מאדם ובני ביתו, ובשנה שבה מתקיימות בחירות התקרה עולה ל-2,800 שקל. המשמעות המעשית היא שהמפלגות תלויות בהקצבה הציבורית כמעט לחלוטין, וכל יחידה נוספת שוות ערך לאלפי תורמים פרטיים.
סדר הגודל הכולל ממחיש את המשקל. בבחירות של 2012 עמד תקציב המימון על כ-247 מיליון שקל, כ-40 מיליון יותר מאשר בסבב שקדם לו, כפי שתואר בכתבה על תקציב הבחירות שגדל בעשרות מיליוני שקלים. מאז הסכומים המשיכו להתעדכן, והשאלה מה קורה לכסף אחרי ספירת הקולות חוזרת בכל מערכת בחירות, כפי שעלה בדיון על הדרישה שהמפלגות יחזירו מימון שקיבלו לבחירות קודמות.
מבחינה משפטית הפעולה תקינה. החוק מגדיר את הנוסחה, והרישום נעשה בהתאם לה. הביקורת נוגעת לפער בין לשון החוק לבין כוונתו: היחידה הנוספת נועדה לאפשר לגופים פוליטיים עצמאיים להתמודד, ובפועל היא משמשת גם גוש קיים שמפצל את עצמו על הנייר בלבד.
המספרים ממחישים את הפער בין המאמץ לתמורה. הקמת מפלגה דורשת מאה מייסדים, תקנון ואגרה, וההליך כולו נמדד בשבועות בודדים. מולם עומדת הקצבה שנתית בגובה מיליוני שקלים, שממשיכה לזרום כל עוד הגוף רשום ועומד בדרישות הדיווח של מבקר המדינה. יחס עלות-תועלת כזה מסביר מדוע השיטה התפשטה מעבר לגוש אחד.
- איזנקוט גייס 15.6 מיליון שקל בערבויות - מי האנשים שמממנים את המרוץ שלו?
- המדינאי יראה לוליינים בקרקס ויגש למלאכת החקיקה
מבקר המדינה הוא הגורם שבודק את הדוחות הכספיים של המפלגות ומוסמך להטיל עיצומים כספיים על מי שחורג מהכללים. הפיקוח מתמקד באופן שבו הכסף מוצא, ופחות בשאלה כמה גופים רשומים מייצגים בפועל את אותה קבוצה פוליטית. הפער הזה בין ביקורת ההוצאה לבין הגדרת הזכאות הוא שמאפשר לרישום הנוסף לעבור בשלום.
הצעות לתיקון החוק עלו בעבר, בין היתר במסגרת הדיונים על הצעת חוק מימון מפלגות שכונתה על שם בנט. הן התמקדו בהתאמת ההקצבה לגודל האמיתי של הגוף הפוליטי ובצמצום התמריץ לרישומים טכניים. עד שתיקון כזה יעבור, כל מפלגה שסופרת מנדטים תמשיך למצוא כדאיות ברישום שורה נוספת בטבלה.
הבחירות הקרובות יעמידו את הנוסחה במבחן נוסף, והשאלה המעשית שתיבחן היא כמה גושים נוספים יבחרו באותו מסלול לפני מועד הרישום האחרון.
