הקעקוע נשאר על העור, חלקיקי הדיו ממשיכים לנדוד בגוף

קעקוע מתחיל כפציעה מבוקרת. המחט חודרת שוב ושוב דרך שכבת העור החיצונית ומחדירה צבע לדרמיס, השכבה העמוקה והיציבה יותר. הגוף מזהה מיד חומר זר ושולח למקום תאי מערכת חיסון, בעיקר מקרופאגים, שתפקידם לבלוע חיידקים, תאים פגומים וחלקיקים שחדרו לרקמות. חלקיקי הצבע גדולים מכדי שהמקרופאגים יוכלו לפרק ולסלק אותם ביעילות. הם בולעים את הפיגמנט ונשארים בעור. כאשר תא כזה מת, חלקיקי הדיו משתחררים ונבלעים בידי מקרופאגים חדשים. מחקר בעכברים, שפורסם ב-2018 ב-Journal of Experimental Medicine, תיאר את התהליך כמחזור של "לכידה, שחרור ולכידה מחדש". זהו אחד ההסברים המרכזיים לכך שקעקוע נשאר נראה במשך עשרות שנים, אף שתאי הגוף מתחלפים. הדיו נשאר ברובו באזור הקעקוע, אך חלק ממנו מתקדם דרך מערכת הלימפה. 

חוקרים מגרמניה בחנו רקמות עור ובלוטות לימפה של ארבעה תורמים ומצאו פיגמנטים וחלקיקי מתכות בשני מקומות. חלקיקים בגודל של כמה מיקרומטר נשארו בעיקר בעור, בעוד חלקיקי ננו קטנים הגיעו לבלוטות הלימפה. החוקרים דיווחו גם על הגדלה כרונית של חלק מהבלוטות ועל שינויים במבנה החלבונים ברקמה שסביב המשקעים. המשמעות הרפואית של ההצטברות הזאת עדיין נחקרת. בלוטות הלימפה הן תחנות סינון מרכזיות של מערכת החיסון, ובהן מתרחשת פעילות של תאי דם לבנים מול נגיפים, חיידקים ותאים סרטניים. פיגמנט שהצטבר בבלוטה עשוי גם להיראות בבדיקות הדמיה או במהלך ניתוח כמו ממצא ממאיר. דיווחים רפואיים תיארו בלוטות כהות או מסוידות לכאורה, שהתבררו בבדיקה פתולוגית כמשקעי דיו מקעקוע סמוך.

דיו לקעקועים הוא תערובת של פיגמנט, נוזל נשא, חומרים משמרים ותוצרי לוואי מתהליך הייצור. חלק מהפיגמנטים פותחו במקור עבור פלסטיק, צבעי רכב, טקסטיל ודיו למדפסות, והותאמו עם השנים לשימוש בקעקועים. מחקר מאוניברסיטת בינגהמטון, שפורסם ב-2024 בכתב העת Analytical Chemistry, בדק 54 סוגי דיו מתשע חברות בארה"ב. ב-45 מהם, כ-83%, נמצא לפחות חומר אחד שלא הופיע על התווית. בין החומרים שהתגלו היו פוליאתילן גליקול, פרופילן גליקול ופנוקסיאתנול. החוקרים הדגישו כי עצם הנוכחות של חומר מסוים אינה מעידה בהכרח על נזק, שכן הסיכון תלוי בריכוז, בגודל החשיפה ובדרך שבה החומר מתפרק בגוף. הממצא המרכזי היה הפער בין תכולת הבקבוק לבין המידע שנמסר למקעקעים וללקוחות. 

קריאה מומלצת: כנסו למדור המדע החדש של ביזפורטל ותהנו

דיו עשוי להכיל גם ניקל, כרום, קובלט ומתכות נוספות. חשיפה לחלק מהן קשורה לרגישות עורית ולתגובות אלרגיות. צבעים אדומים, צהובים וכתומים מזוהים יותר עם גרד מתמשך, נפיחות וגרנולומות, גושים דלקתיים קטנים שנוצרים כאשר מערכת החיסון מקיפה חומר שהיא מתקשה לפנות. פיגמנטים מסוימים ממשפחת האזו עלולים להתפרק בהשפעת קרינת שמש או טיפול לייזר לתרכובות קטנות יותר, ובהן אמינים ארומטיים. ניסויי מעבדה קשרו חלק מהתרכובות האלה לפגיעה גנטית. דיו שחור עשוי לכלול פחמימנים ארומטיים רב-טבעתיים, משפחת חומרים המצויה גם בפיח ובעשן מנועים. הנתונים האלה הובילו את האיחוד האירופי להגביל החל מינואר 2022 אלפי חומרים מסוכנים בדיו לקעקועים במסגרת תקנות הכימיקלים REACH. הסוכנות האירופית לכימיקלים הסבירה שהמטרה היא "להפוך את הצבעים המשמשים בקעקועים ובאיפור קבוע לבטוחים יותר". 

האם קעקועים קשורים לסרטן

הסוגיה שמושכת את עיקר תשומת הלב היא האפשרות שחשיפה ממושכת לדיו, יחד עם פעילות חיסונית כרונית, קשורה לסיכון מוגבר לסוגים מסוימים של סרטן. בשלב הנוכחי מדובר בקשרים סטטיסטיים, והוכחת סיבתיות דורשת מחקרים גדולים, מדידות מדויקות יותר ומעקב ארוך. מחקר שוודי מ-2024, שהתפרסם ב-eClinicalMedicine, השווה בין אנשים שאובחנו בלימפומה ממאירה לבין קבוצת ביקורת. החוקרים מצאו סיכון גבוה ב-21% ללימפומה בקרב בעלי קעקועים. הקשר היה חזק במיוחד בשנתיים הראשונות אחרי הקעקוע ובקרב מי שחיו עם קעקוע במשך יותר מעשור. גודל השטח המקועקע כמעט שלא שינה את התוצאה, ממצא שהחוקרים עצמם תיארו כמפתיע. 

מחקר וסקירה שפורסמו בהמשך הציגו ממצאים מתונים יותר. סקירה שיטתית מ-2025 מצאה שהספרות הקיימת מצומצמת ושונה מאוד בין מחקר למחקר. מחקר נוסף שבחן את הקשר ללימפומה מצא תוצאה חסרת מובהקות סטטיסטית וקרא למחקרים איכותיים יותר. הפער בין התוצאות ממחיש את הקושי להפריד בין השפעת הקעקוע לבין גיל, עישון, חשיפה לשמש, מצב כלכלי, זיהומים קודמים והרגלי בריאות. 

גם במלנומה התוצאות מעורבות. מחקר שוודי שפורסם ב-2025 מצא סיכון גבוה ב-29% למלנומה בקרב בעלי קעקועים. החוקרים לא זיהו עלייה מקבילה ככל ששטח הקעקוע גדל, ולכן הציגו את הממצא כבסיס למחקר נוסף. מחקר אוכלוסייה מיוטה, שפורסם ב-Journal of the National Cancer Institute, מצא דפוס מורכב יותר: חשיפה מקעקוע יחיד נקשרה בחלק מהניתוחים לסיכון גבוה יותר למלנומה בשלב מוקדם, ואילו ריבוי מפגשי קעקוע נקשר בחלק מהקבוצות לסיכון נמוך יותר. החוקרים הגדירו את הממצאים כמייצרי השערות. 

הסיכון המיידי והמוכר יותר מגיע מזיהום. מחט שחודרת לעור פוגעת זמנית במחסום שמגן מפני חיידקים. זיהומים עשויים להגיע מציוד, מים, ידיים או דיו מזוהם. סקירה ב-The Lancet Microbe אספה יותר מ-300 מקרי זיהום שנקשרו לקעקועים לאורך כ-200 שנה. בין הגורמים שתועדו נמצאו סטפילוקוקוס, חיידקים ממשפחת המיקובקטריה וזיהומים נגיפיים שנקשרו לציוד מזוהם. 

מינהל המזון והתרופות האמריקאי דיווח שגם בקבוקי דיו סגורים עשויים להכיל חיידקים, וב-2024 פרסם הנחיות ליצרנים לצמצום זיהומים בתהליכי הייצור וההפצה. "מדענים מצאו שאפילו דיו סגור יכול להכיל חיידקים ומיקרואורגניזמים אחרים", נכתב בהודעת המינהל. 

הידע שהצטבר מציג קעקוע כחשיפה כימית ארוכת שנים לצד פגיעה קצרה במחסום העור. רוב האנשים עוברים את ההליך עם תגובה מקומית שחולפת, ובמקביל המחקר ממשיך לבחון את השפעת החלקיקים שנשארים בעור ובבלוטות הלימפה. בחירה בסטודיו מורשה, שימוש במחטים חד-פעמיות, שקיפות לגבי יצרן הדיו ומעקב אחר אודם מתפשט, כאב, הפרשה או חום מפחיתים סיכונים ומאפשרים טיפול מוקדם במקרה של סיבוך.