בגיל 74: מת השייח' חמד בן חליפה אל-ת'אני, האיש ששינה את פניה של קטאר

השייח' חמד בן חליפה אל־ת'אני, אמיר קטאר לשעבר ומי שנחשב לאדריכל עלייתה של הנסיכות למעמד בינלאומי, מת הבוקר, יום ראשון, בגיל 74. לשכת האמיר הקטארי הודיעה על מותו, אך לא מסרה מה הייתה הסיבה. חמד שלט בקטאר מ-1995 עד 2013, ולאחר פרישתו נשא את התואר "האמיר האב".

בתקופת שלטונו עברה קטאר שינוי מהיר ממדינה קטנה הנשענת בעיקר על הכנסות מאנרגיה, למדינה המשתמשת בעושר הגז שלה כדי לבנות כוח בתחומי התקשורת, התעופה, הספורט, ההשקעות והדיפלומטיה. הוא הרחיב את הפקת הגז הטבעי הנוזלי, קידם השקעות ענק בתשתיות והפנה חלק מההכנסות לרכישת נכסים וחברות ברחבי העולם.

במקביל, הוא בנה לקטאר מדיניות חוץ עצמאית ולעיתים שנויה במחלוקת. תחתיו טיפחה דוחא קשרים עם ארה"ב ועם מדינות מערביות, אירחה את בסיס אל־עודייד האמריקני, אך שמרה גם ערוצי קשר עם איראן, חמאס, האחים המוסלמים וגורמים נוספים באזור. המדיניות הזאת העניקה לקטאר יכולת לתווך בסכסוכים, אך גם עוררה מתיחות עם סעודיה, איחוד האמירויות ומדינות ערביות אחרות.

עלה לשלטון בהפיכה נגד אביו

חמד בן חליפה נולד ב-1952 והוכשר באקדמיה הצבאית המלכותית סנדהרסט בבריטניה. במשך שנים שימש יורש העצר ושר ההגנה של קטאר. ביוני 1995, בעת שאביו, השייח' חליפה בן חמד אל־ת'אני, שהה מחוץ למדינה, תפס חמד את השלטון בהפיכה ללא שפיכות דמים.

המהלך עורר בתחילה ביקורת בעולם הערבי, אך חמד ביסס בתוך זמן קצר את שלטונו והחל לקדם מדיניות כלכלית וחיצונית שונה מזו של אביו. הוא השקיע בהרחבת שדה הגז הצפוני, המהווה חלק מאחד ממאגרי הגז הגדולים בעולם, ופעל להפיכת קטאר ליצואנית מרכזית של גז טבעי נוזלי.

הכנסות הגז אפשרו למדינה להגדיל במהירות את התוצר, לבנות תשתיות ולהקים קרן השקעות ריבונית שרכשה נכסים בולטים באירופה, בארה"ב ובאסיה. בתקופת שלטונו הפכה קטאר לבעלים או למשקיעה בנדל"ן, בנקים, רשתות קמעונאות, חברות תעשייה וקבוצות ספורט.

אל־ג'זירה העניקה לקטאר קול אזורי

אחד המהלכים המזוהים ביותר עם חמד היה הקמת רשת אל־ג'זירה ב-1996, בתמיכת השלטון הקטארי. הערוץ שינה את שוק התקשורת הערבי כאשר הציג דיונים פוליטיים פתוחים יותר, אירח מתנגדי משטר והעניק במה לקולות שלא הופיעו בדרך כלל בערוצי הטלוויזיה הממשלתיים באזור.

אל־ג'זירה העניקה לקטאר השפעה תקשורתית החורגת בהרבה מגודלה. במהלך המלחמות באפגניסטן ובעיראק, ובהמשך בזמן האביב הערבי, הפכה הרשת לאחד ממקורות החדשות המרכזיים בעולם הערבי. לצד ההצלחה, הערוץ ספג ביקורת מממשלות באזור שטענו כי הוא משמש כלי במדיניות החוץ של דוחא.

הקמת הרשת הייתה חלק ממדיניות רחבה יותר שביקשה להציב את קטאר במרכז השיח האזורי. בעוד שכנותיה הגדולות התבססו על כוח צבאי, אוכלוסייה רחבה או משקל דתי, קטאר בנתה את השפעתה באמצעות כסף, תקשורת, אירוח אירועים ותיווך מדיני.

• פיצוץ בראס לאפן: 18 נעדרים ו-54 פצועים במוקד הגז הגדול בעולם
• קטאר מסבכת את עסקת רפאל ופולקסווגן - תהיה או לא תהיה עסקה?

קטאר איירווייז והפיכת דוחא לצומת בינלאומי

בתקופת חמד הורחבה גם פעילות קטאר איירווייז, שהפכה מחברת תעופה קטנה לחברה בינלאומית המחברת בין אירופה, אסיה, אפריקה ואמריקה דרך דוחא. התפתחות החברה לוותה בהקמת נמל תעופה חדש, הרחבת המלונאות והשקעה בתיירות ובאירוח כנסים.

החזון היה להפוך את קטאר, שאוכלוסייתה המקומית קטנה ושוק הפנים שלה מוגבל, לצומת מעבר עולמי. מודל זה דמה במידה מסוימת לזה של דובאי, אך קטאר שילבה בו השקעות בספורט, באקדמיה, בתקשורת ובדיפלומטיה.

באותן שנים הוקמה "עיר החינוך" בדוחא, שבה פתחו אוניברסיטאות מערביות שלוחות מקומיות. קטאר השקיעה גם במוזיאונים, במוסדות מחקר וביוזמות תרבות שנועדו להרחיב את תדמיתה מעבר ליצואנית גז.

ההישג הגדול בספורט: מונדיאל 2022

בדצמבר 2010 זכתה קטאר באירוח מונדיאל 2022, לאחר החלטת הוועד המנהל של פיפ"א. חמד נכח בציריך בזמן ההכרזה והחזיק בגביע לצד נציגי המשלחת הקטארית. זו הייתה הפעם הראשונה שבה מדינה מהמזרח התיכון נבחרה לארח את הטורניר.

הזכייה הפכה למנוע של תוכנית תשתיות רחבה שכללה אצטדיונים, כבישים, קווי מטרו, מלונות ושכונות חדשות. המונדיאל נערך לבסוף בנובמבר ובדצמבר 2022, תשע שנים לאחר שחמד פרש מהשלטון, אך ההחלטה להתמודד והזכייה נחשבות לחלק מרכזי ממורשתו.

• הרובוטקסי כבר על הכביש, והמשטרה לא יודעת למי לתת את הקנס
• ספרד בדרך ל-100 מיליון תיירים - והערים מחמירות את הכללים למבקרים

האירוח הציב את קטאר במרכז תשומת הלב העולמית, אך גם עורר ביקורת על תנאי העסקתם של עובדים זרים, זכויות אדם, זכויות נשים ולהט"ב ועל הליך בחירת המארחת. הביקורת ליוותה את המדינה לאורך שנות ההכנה והגבירה את הלחץ לבצע שינויים מסוימים בדיני העבודה.

מבחינת קטאר, המונדיאל היה כלי למיתוג המדינה, להרחבת התיירות ולחיזוק הקשרים עם ממשלות, חברות ואוהדי כדורגל ברחבי העולם. הטורניר נערך בשמונה אצטדיונים ונחשב לאחד האירועים הבינלאומיים הגדולים בתולדות המפרץ.

כוח כלכלי המבוסס על גז והשקעות

תחת חמד ניצלה קטאר את הגידול בביקוש העולמי לגז ואת פיתוח מתקני ההנזלה כדי להגדיל את הכנסותיה. המדינה הפכה לאחת היצואניות הגדולות בעולם של גז טבעי נוזלי ולספקית חשובה במיוחד למדינות באסיה ובהמשך גם לאירופה.

ההכנסות אפשרו לה לצבור עתודות גדולות ולהרחיב את פעילות רשות ההשקעות של קטאר. הקרן רכשה, בין היתר, נכסי נדל"ן בלונדון ובפריז, אחזקות בבנקים, במפעלי רכב, ברשתות קמעונאות ובחברות תשתית. אחד הסמלים הבולטים היה רכישת בית הכלבו הרודס בלונדון.

השילוב בין הכנסות אנרגיה להשקעות בינלאומיות סיפק לקטאר מקור כוח נוסף: היא נהפכה למשקיעה שממשלות וחברות גדולות ביקשו לשמור עמה על יחסים. חמד הבין כי עבור מדינה קטנה, אחזקות כלכליות בחו"ל יכולות לשמש גם רשת ביטחון מדינית.

דיפלומטיה בין וושינגטון, איראן וחמאס

חמד ביקש להעניק לקטאר תפקיד של מתווכת. דוחא אירחה שיחות בין צדדים יריבים, העניקה במה לנציגים של תנועות פוליטיות ויצרה קשרים עם מדינות וארגונים שלא תמיד ניהלו ביניהם יחסים ישירים.

מצד אחד, קטאר טיפחה קשר ביטחוני הדוק עם ארה"ב ואירחה כוחות אמריקניים. מצד אחר, היא שמרה על יחסים עם איראן, עמה היא חולקת את מאגר הגז הגדול במפרץ. היא גם אירחה לאורך השנים נציגים של חמאס ושל הטליבאן.

המדיניות העניקה לדוחא ערך כמתווכת, אך הפכה אותה גם למטרה לביקורת. מתנגדיה טענו כי היא מעניקה לגיטימציה ומימון לגורמים קיצוניים. קטאר השיבה כי שמירת ערוצי קשר היא תנאי לקיום משא ומתן ולהעברת מסרים בין צדדים שאינם מדברים ישירות.

הקו הזה המשיך גם לאחר פרישתו של חמד והפך לאחד המאפיינים המרכזיים של מדיניות החוץ הקטארית. בעשורים האחרונים תיווכה קטאר בסכסוכים באפגניסטן, בלבנון, ברצועת עזה ובמדינות אפריקניות.

ויתר על הכס והעביר אותו לבנו

ביוני 2013 הודיע חמד כי הוא מוותר מרצונו על השלטון ומעביר אותו לבנו, השייח' תמים בן חמד אל־ת'אני, שהיה אז בן 33. המהלך היה חריג במפרץ, שבו שליטים נוהגים בדרך כלל להישאר בתפקידם עד מותם או עד שאינם מסוגלים להמשיך לשלוט.

העברת השלטון נעשתה ללא משבר פוליטי ובנוכחות בני משפחת המלוכה והנהגת המדינה. חמד הסביר אז כי הגיע הזמן להעביר את האחריות לדור חדש. הפרישה מרצון עמדה בניגוד לדרך שבה הוא עצמו עלה לשלטון, לאחר שהדיח את אביו ב-1995.

לאחר הפרישה נותר בעל השפעה ציבורית ומשפחתית, אך לא מילא תפקיד שלטוני יומיומי. בנו תמים המשיך את עיקרי המדיניות שבנה: השקעות עולמיות, הרחבת תעשיית הגז, פעילות דיפלומטית עצמאית ושימוש בספורט ובתקשורת כמנופי השפעה.