הבן לא שילם שכירות, וההורים גילו שהערבות שלהם בתוקף אחרי 15 שנה
בית משפט השלום בתל אביב חייב זוג שהפעיל עסק ברחוב שבזי לשלם כ-201 אלף שקל דמי שכירות שלא שולמו, הוא קבע גם שהוריו של אחד מהם עדיין ערבים לחוב, אך קיצץ את הערבות בגלל קפיצת מחיר חדה בדמי השכירות, שלא היתה סבירה
חמישה תיקים שהוגשו במקור כתביעות שטריות נפרדות, התאחדו בסופו של דבר לדיון אחד שנמשך שנים. המקרה הזה חשף כמה מסובך יכול להיות סכסוך שכירות כשלתוכו נכנסים גם בני משפחה שערבו לחוזה ולא ציפו שהערבות תרדוף אותם שנים אחרי שחתמו.
אסיאל, חברה שמחזיקה בזכויות חכירה על חנות ומחסן ברחוב שבזי 30 בתל אביב, תבעה ארבעה נתבעים: עזר אליה ושרון קטאש - בני זוג שניהלו עסק בנכס במשך כ-15 שנה, וההורים שלו, יצחק וגאולה אליה, ששימשו ערבים להסכם. סכום התביעה הגיע ל-235,519 שקל, בין היתר עבור חובות שכירות שהצטברו וחוב הוצאות נלוות.
הרקע לפרשה מתחיל עוד ב-2009, כשנחתם הסכם שכירות ראשון בין החברה לבין עזר אליה, כשהוריו ערבים לו. ב-2014, לאחר תום ההסכם, נחתם הסכם חדש - הפעם עם שרון קטאש כשוכרת רשמית, כשההורים ועוד ערב נוסף (שלא נתבע בהליך) חתמו שוב על ערבות. ההסכם הזה הוארך שוב ושוב באמצעות נספחים, עד לנובמבר 2023, זאת אף שהחברה שלחה כבר ב-2018 הודעת ביטול בעקבות הפרות תשלום.
"מי מנהל את העסק בפועל?" - השאלה שהכריעה את הדיון
אחת השאלות המרכזיות היתה מי בעצם אחראי לחוב - שרון קטאש, שחתמה רשמית על ההסכם השני, או שגם עזר אליה, בן זוגה. התובעת הציגה תכתובות מהן עלה שהוא ניהל את העסק לצדה. בהודעת מייל ששלחה קטאש לחברה ב-2023 היא כתבה במפורש שעזר "מתנהל" מולה מטעמה, והוסיפה כי הם שוכרים את החנות 15 שנה. השופטת נורית טביב מזרחי קבעה בפסק הדין כי לאור התכתובות, "עולה כי הנתבע 3 מנהל את העסק ביחד עם הנתבעת 4", ולכן שני בני הזוג חבים יחד בחוב.
הנתבעים ניסו לטעון להתיישנות, לפגם בסדר הגשת התביעות נגד הערב לפני החייב העיקרי, וגם שהערבות פקעה כשנשלחה הודעת ביטול ההסכם ב-2018. השופטת דחתה את כל הטענות האלה, וציינה בין היתר שקבלת טענות הנתבעים "משמעותה, הלכה למעשה, כי צד לחוזה יוכל להימנע מקיום התחייבויותיו אך מן הטעם שחלפו שבע שנים ממועד החתימה עליו". גם לגבי ביטול ההסכם, נקבע כי אימוץ עמדת הנתבעים "מעקר מתוכן את הערבות", שהרי אם הודעת ביטול בשל הפרה משחררת את הערבים - הביטחון שהעניקו נהפך לחסר משמעות מלכתחילה.
לגבי חבות ההורים כערבים, הנתבעים טענו כי במהלך השנים חל שינוי יסודי בחוזה - הן בעליית דמי השכירות והן בהידרדרות הכלכלית של בני הזוג - שמשחרר אותם מהערבות. השופטת דחתה את רוב הטענה, בין היתר משום שנוסח כתב הערבות קבע במפורש שהיא תחול "לכל תקופה נוספת", ומשום שמדובר בבני משפחה מדרגה ראשונה, שסביר להניח שהיו מעורבים בעניינו של הבן.
"שינוי יסודי בחיוב הנערב"
ואולם היא כן קבעה נקודה אחת שבה הנתבעים צדקו: בנספח החמישי להסכם, מנובמבר 2022, חל זינוק חד בדמי השכירות, ש"חורג מגדר ההתאמות שנערכו במהלך תקופת ההתקשרות ומהווה שינוי יסודי בחיוב הנערב", כלשון פסק הדין. לכן החליטה השופטת לצמצם את חבות ההורים ולחשב את ערבותם לפי דמי השכירות הישנים והנמוכים יותר (12.8 אלף שקל לחודש), ולא לפי הסכום החדש (14.7 אלף שקל).
עזר אליה ושרון קטאש חויבו לשלם ביחד 201,011 שקל עבור דמי שכירות שלא שולמו - סכום שכבר כולל ניכוי של 10,000 שקל ששולמו בפועל אך לא נרשמו בכרטסת. ההורים, יצחק וגאולה אליה, נקבעו כערבים לחלק הארי מהחוב, אך חבותם הוגבלה לתקרה של 180 אלף שקל, שהוא הסכום שנקבע בשטרי החוב שעליהם הם חתמו. כל ארבעת הנתבעים חויבו ביחד ובלחוד גם בתשלום הוצאות נוספות של החברה בסכום של 1,477 שקל, ובנוסף הם חויבו בהוצאות משפט של 18 אלף שקל, לאור העובדה שהתביעה התקבלה ברובה.
