הטעות "הקטנה" באוזמפיק שמביאה אלפים למרכזי הרעלות

ההצלחה הגדולה של אוזמפיק וויגובי יצרה שוק ענק לתרופות הרזיה, אבל גם בעיה פשוטה ומסוכנת: אלפי מטופלים מתקשים להשתמש בהן נכון. מחקר חדש שבחן פניות למרכזי הרעלות בארה"ב מצא זינוק חד במקרים הקשורים לתרופות ממשפחת GLP-1 אחרי אישור סמגלוטייד לטיפול כרוני בהשמנת יתר ב-2021. לפי החוקרים, חלק גדול מהמקרים קשור לטעויות מינון ולא לשימוש מכוון לרעה.

סמגלוטייד, החומר הפעיל באוזמפיק ובוויגובי, פותח תחילה לטיפול בסוכרת סוג 2. בהמשך, כאשר התרופה קיבלה אישור לשימוש בהפחתת משקל, קהל המשתמשים התרחב במהירות: לא רק חולי סוכרת שמלווים לעיתים קרובות במעקב רפואי הדוק, אלא גם מטופלים שמגיעים בעיקר בגלל השמנה, לעיתים דרך מרפאות פרטיות, שירותים מקוונים וגרסאות מורכבות של התרופה. המעבר הזה הגדיל מאוד את הביקוש, אך גם את מספר האנשים שצריכים להבין לבד איך מזריקים, כמה ומתי.

הנתונים שמציג המחקר מדאיגים. לפני 2021 מרכזי ההרעלות בארה"ב טיפלו בדרך כלל בכ-1,000 עד 1,500 מקרים בשנה הקשורים לתרופות GLP-1. אחרי אמצע 2021 המספר כמעט הוכפל, וב-2023 כבר נרשמו יותר מ-8,000 פניות. סמגלוטייד הפכה לתרופה הדומיננטית ביותר בתוך העלייה הזו, בהתאם לפופולריות העצומה שלה בשוק ההרזיה.

התרופה מיועדת בדרך כלל להזרקה פעם בשבוע, אבל יש מהמטופלים מזריקים אותה מדי יום וזה מייצר הרעלה. טעות אחרת היא התחלה במינון גבוה במקום עלייה הדרגתית. בוויגובי, לדוגמה, ההנחיות הרשמיות קובעות התחלה במינון של 0.25 מ"ג פעם בשבוע למשך ארבעה שבועות, ואז העלאה מדורגת מדי ארבעה שבועות עד מינון התחזוקה. המטרה של העלייה האיטית היא להפחית תופעות לוואי ולאפשר לגוף להסתגל.

כשהמטופל מזריק מדי יום תרופה שנועדה לשימוש שבועי, או מתחיל מיד במינון הגבוה, הגוף מקבל חשיפה גבוהה בהרבה מהמתוכנן. התוצאה עלולה להיות בחילות, הקאות, שלשולים, כאבי בטן, חולשה, ירידה חדה בתיאבון, התייבשות ולעיתים צורך בטיפול רפואי. רוב המקרים במחקר היו קלים יחסית, אך עצם הזינוק בפניות מעיד על כשל בהדרכה.

התרופה הפכה למוצר צריכה - אבל היא עדיין תרופה

הבעיה אינה רק רפואית, אלא גם שיווקית וחברתית. אוזמפיק ותרופות דומות עברו בתוך זמן קצר ממדפי המרפאות והרופאים לכותרות, לרשתות החברתיות ולשיחות יומיומיות על ירידה במשקל. ברגע שתרופה הופכת לטרנד, חלק מהמשתמשים מתייחסים אליה כמו מוצר צריכה: מתחילים מהר, משווים מינונים, מחפשים תוצאות מיידיות ולעיתים מסתמכים על מידע חלקי.

אבל GLP-1 אינה דיאטה בקפסולה. זו תרופה שמשפיעה על מערכת העיכול, תחושת השובע, רמות סוכר, התרוקנות הקיבה ומנגנונים הורמונליים. לכן שימוש נכון דורש הדרכה: מתי להזריק, איך להעלות מינון, מה לעשות אם מפספסים מנה, מתי לפנות לרופא, ואילו תסמינים מחייבים זהירות. ככל שמספר המשתמשים גדל, גם שיעור קטן של טעויות הופך לאלפי מקרים.

ה-FDA כבר הזהיר בעבר מפני טעויות מינון בתרכובות סמגלוטייד שמגיעות מבתי מרקחת להכנות רוקחיות, בין היתר משום שחלקן ניתנות בבקבוקונים רב-מנתיים ודורשות מדידה עצמית של הכמות. לפי האזהרות, טעויות מדידה או חישוב מצד מטופלים ואנשי צוות רפואי הובילו לדיווחים על תופעות לוואי, ובחלק מהמקרים גם לפנייה לטיפול רפואי או לאשפוז.

זהו אחד ההבדלים בין עט הזרקה מוכן מראש לבין בקבוקון שבו המטופל צריך לשאוב כמות בעצמו. כשמדובר בתרופה יקרה ומבוקשת, רבים פונים לחלופות זולות יותר, כולל גרסאות מורכבות. שם הסיכון לבלבול גדל: יחידות, מ"ל, מ"ג, ריכוזים שונים והוראות שמגיעות ממקורות שונים. עבור מי שאינו רגיל להזרקות, זה מרשם כמעט בטוח לטעויות.

• תרופות ההרזיה כבשו את הפארמה: עכשיו הן גם הסיכון הגדול שלה
• המחיר הנסתר של תרופת הזהב: מיליוני אמריקאים מזריקים במינונים שמעולם לא נבדקו