איראן תתקשה מאד לגבות כסף גדול ממיצר הורמוז

הסכומים שהופרחו לאוויר, תחת תחזיות שונות שפרסמו כלכלנים וגם האיראנים עצמם, שאיראן תוכל לגבות כל שנה 40 מיליארדי דולרים מאגרות ממיצר הורמוז או אפילו עד כדי 80 מיליארדי דולרים, הם מופרכים לחלוטין.

לפי חישובים שערכתי, האיראנים יקבלו מאגרות שיגבו במיצר הורמוז כ-9 מיליארדי דולרים בשנה הראשונה, אך הסכום יצנח דרמטית בהמשך. כאשר מגיעים לחמש שנים קדימה, מסיבות שארחיב מיד, כבר מדובר על סכום עוד יותר נמוך של כ-5 מיליארדי דולרים. מכאן שאין מדובר בשום גיים צ'יינגר מבחינת הכלכלה האיראנית.

אמר לי פעם פתחיה בר שביט ז"ל, שהיה הכלכלן הראשי של בנה"פ וכלכלן מאד ידוע ומוערך, שהטעות הכי גדולה שכלכלנים עושים בתחזיות כלכליות היא להשתמש באקסטרפולציה.

אקסטרפולציה (בעברית: חִיּוּץ) היא שיטה לחיזוי ולהערכת נתונים או מגמות שנמצאים מחוץ לטווח הנתונים הידוע, על בסיס המידע הקיים והיא מניחה שהמגמה תימשך בעתיד מבלי להשתנות.

פרשנים כלכליים עשו אקסטרפולציה והכפילו את ה-1.5 עד 2 מיליון דולר שהאיראנים הצליחו לגבות בפועל ממעט מאד ספינות מסחריות שחצו את המיצר, בנפח תעבורה שנתי שמבוסס על מספר המכליות וכלי השיט האחרים שעברו שם לפני המלחמה.

ברור שגבייה של 2 מיליון דולר ממכלית שנושאת בבטנה נפט בשווי 200 מיליון דולר, זה לא עניין דרמטי ומוסיף בסה"כ 1% למחיר. אך מכליות נפט וגז הן רק חלק קטן מהתעבורה הימית שעוברת.

מכאן לא רחוקה הייתה הדרך לחזות שאיראן תיהנה מהכנסות מאגרות בהיקף שנתי בדיוני של 40 מיליארדי דולרים (התחזית של האיראנים עצמם) ועד מספרים הזויים לחלוטין של 80 מיליארדי דולרים.

יש לציין בהקשר זה שאיראן מציעה "סוכריה" – התקבולים יחולקו בין המדינות השותפות במיצר (ספציפית עומאן). אך חלוקת תקבולי האגרות עם עומאן, למשל, שיש לה "מחצית" מהמיצר, תביא לכך שהסכומים שאיראן תקבל יהיו בעצם 50%.

 2 מיליון דולר על כל מכלית נפט

נעזוב את הסיבות הברורות והידועות שארה"ב לא תסכים, שהמפרציות לא מסכימות, שקיים חוק הים הבינלאומי שאוסר זאת, כי מיצר הורמוז מוגדר כנתיב מים בינלאומי, בו חל עקרון המעבר החופשי וזה לא יעבוד וכן הלאה. האיראנים כבר הוכיחו שהם יודעים להתעלם לחלוטין מכל חוק בינלאומי.

• הורמוז נסגר, ארה"ב תוקפת - ושוק הנפט בכוננות
• הביקוש העולמי לנפט בדרך לירידה ראשונה מאז הקורונה

בואו נניח לרגע שהם יצליחו וכן יגבו אגרות ונתייחס למנגנונים כלכליים בלבד.

בשנת 2025, בניכוי המכליות האיראניות עצמן, עברו את המיצר כ-3,100 מכליות נפט וגז.

נתחיל בכך שעצם גביית האגרות, שכל מדינות המפרץ מתנגדות לה נחרצות, תגרום להן להסיט כמיטב יכולתן תעבורת נפט ימית לכל כיוון אפשרי אחר, משמע דרך צנרת יבשתית עוקפת הורמוז. מכיוון שסעודיה והאמירויות כבר הצליחו בכך והעבירו את רוב הנפט שלהן בזמן המלחמה דרך צנרת יבשתית, בשיעור של כ-75% מתפוקתן, ניתן להניח שזה יהיה המינימום שניתן יהיה לקזז אותו מהיקף התעבורה הימית שתעבור שם בהמשך.

מכיוון שהנתח העיקרי של מכליות שעברו ב-2025 היה שייך לסעודיה (36%) והאמירויות (19%), ז"א, כבר בשנה הראשונה לגביית האגרות, לפחות בכל הקשור לתעבורת נפט וגז, ניתן להניח שיהיה מדובר על מעבר מופחת בהרבה של כ-1,800 מכליות נפט וגז במקום 3,100 ב-2025.

חישוב פשוט מביא אותנו לתוצאה שנתית של הכנסה מאגרות הנעה סביב 3.6 מיליארדי דולרים, שגם בהם איראן תצטרך להתחלק עם עומאן.

• "המספר בלשון הרע דרך שחוק ודרך קלות ראש"
• מכירים את זה שהמטוס רועד באוויר ואתם תוהים: למה אין לי מצנח?

מלבד 9 מכליות נפט וגז בממוצע יומי (ללא איראן), עברו ב-2025 בהורמוז גם המוני כלי שיט אחרים, החל מאוניות סוחר ומכולה ועד ספינות תענוגות (קרוזים). בממוצע יומי מדובר בעוד כ-110 כלי שיט (ללא איראן). האיראנים מעריכים שהם יצליחו לגבות כ-1.5 מיליון דולר מכל כלי שיט כזה. זו כמובן הנחה בדיונית לחלוטין, מעטים יהיו כלי השיט שיוכלו לשלם כלכלית אגרה כזו.

אך נניח שהם יצליחו לגבות את המחיר המנופח הזה מכ-20% מכלי השיט, שכמות הסחורה או התעבורה האנושית בהם תצדיק את המחיר. כאן כבר המספרים מתנפחים ומגיעים לאגרות של עוד 12 מיליארדי דולרים. נניח שיתר 90 כלי השיט שיעברו במיצר בממוצע יומי יסכימו לשלם בסביבות 100 אלף דולר כל אחד, מחיר סביר שניתן לעמוד בו. הגענו ל-9 מיליון דולר נוספים שבחישוב שנתי מביאים אגרות בעוד כ-3.3 מיליארדי דולרים.

בהנחה שיש להתחלק עם עומאן (ע"פ הצעת האיראנים עצמם), בידי האיראנים יישארו כ-9.4 מיליארדי דולרים בשנה. לא 80 מיליארד, לא 40 מיליארד ואפילו לא 10 מיליארדי דולרים.

 עצם העלאת המחיר תקטין דרמטית את הביקוש

אך זה בהסתכלות של שנה קדימה. לעשות על הסכום הזה אקסטרפולציה היא טעות גדולה. מדוע?

נפט, סחורות, ואפילו בני אדם ניתן להעביר גם דרך היבשה. אגרה יקרה במיצר הורמוז תגרום לתנועת השיט להידלל משמעותית. בואו נתמקד תחילה רק במכליות הנפט.

נתחיל בכך שעצם גביית האגרות, שכל מדינות המפרץ מתנגדות לה נחרצות, תגרום להן להסיט כמיטב יכולתן תעבורת נפט ימית לכל כיוון אפשרי אחר, משמע דרך צנרת יבשתית עוקפת הורמוז. ציינתי שכבר בשנה הראשונה, לפחות בכל הקשור לתעבורת נפט וגז, מדובר יהיה על מעבר של כ-1,800 מכליות נפט וגז, בעיקר של עיראק, קטאר וכווית, במקום 3,100 ב-2025. בהסתכלות קדימה, בשנה החמישית סעודיה והאמירויות לא יזדקקו להורמוז כלל וגם עיראק וכווית תנחנה צינורות עוקפי הורמוז. לפי האומדן שלי התעבורה תצנח בהורמוז לכ-800 מכליות גז בעיקר (קטאר) ונפט בשנה.

משמע, לאחר 5 שנים האגרות יניבו רק כ-1.7 מיליארדי דולרים בשנה ממכליות גז ונפט, ובמידה והתעבורה האחרת תצנח בכ-50% בעקבות האגרות, עוד כ-6 מיליארדי דולרים מכלי שיט גדולים במיוחד שיסכימו לשלם 1.5 מיליון דולר למעבר ועוד כ-100 אלף דולר מכלי שיט קטנים שיניבו עוד כ-1.6 מיליארדי דולרים בשנה. שוב, את ה-9.3 מיליארדי דולרים הללו יש לחלק בשניים, כי מתחלקים עם עומאן.

כאן כבר מדובר בסכום פעוט למדי, אפילו במונחי המשק האיראני (שהפך למשק גמדי למדי לאחר המלחמה, עם תוצר של כ-300 מיליארדי דולרים בלבד), של כ-4.7 מיליארדי דולרים.

 בעיות נוספות לקונספט

צריך להבין שסין היא המתנגדת הראשית לרעיון האיראני לגבות אגרות כי סין היא יבואנית הנפט הגדולה ביותר מהמפרץ הפרסי. סין רוכשת כ-85% מהנפט האיראני וגם ממקורות נוספים במפרץ הפרסי. האיראנים לא יגבו מעצמם ובואו נראה אותם גובים אגרות ממכליות נפט שאינן שלהם אך מיועדות לסין. כנראה שהאיראנים עצמם לא "בונים" על זה.

 לסין זה ממש יהיה רע מאד ולא רק בגלל עליית מחירי היבוא שלה אלא גם כתוצאה מההשלכות שתהיינה למהלך כזה על הרצון לחקות אותו, למשל ע"י אינדונזיה, מלזיה או סינגפור, ולגבות אף הן אגרות במיצר מלאקה, לגדותיו הן שוכנות, מיצר המים העמוס בעולם, בו רוב היצוא והיבוא הסיני עובר.

קיים גם הנושא של ביטוח ימי ומחירי ספנות: גם אם איראן דורשת תשלום, חברות ביטוח ימי עולמיות אינן מכירות בסמכותה. ללא אישורי ביטוח סטנדרטיים, חברות ספנות לא יוכלו לעבוד תחת התנאים שאיראן מנסה לכפות וחלקן יפסיקו לשוט שם.

הכותב הוא יו"ר חיסונים פיננסים, יו"ר הדג'וויז, מחבר משותף של הספר "ישראל סיפור הצלחה".