השופטת איטה נחמן החליטה שחוק בתי המשפט אינו מחייב אותה

שופטת בית משפט השלום בתל אביב, איטה נחמן

המועד: יום רביעי, 27.5.2026, שעה 10:00

הנושא: אלימות בספורט

אוהדים אלימים הנעצרים בידי המשטרה (לרוב במשחקי כדורגל), משוחררים בערבות ומחויבים להתייצב בהמשך בתחנת המשטרה. בפני השופטת איטה נחמן הובאה קבוצה גדולה של מי שלטענת המשטרה לא קיימו חובה זו.

"איפה גדוד האוהדים?", אומרת נחמן לנוכח האולם הכמעט-ריק. "ראיתי בחוץ כמה. מה קורה לנו היום? טענות מקדמיות? הסדר טיעון? גם אני לא קיבלתי את זה, אבל דיברנו על זה לפני שנה, אמרו שיטענו את זה במקדמי. הייתה פה תובעת שלא בעניינים, אמרתי: תבדקו את הראיות, כי לפי מה שנראה" - אך אינה משלימה את המשפט.

כמה מהאוהדים נכנסים. "אז אני לא מקבלת פה היום החלטות משפטיות? בניתי על זה. צוחקת איתכם, איזה משפטי. חוץ מזה, הוא [הסניגור] עייף. לא היית אתמול בחתונה? לא הזמינו אותך לאירוע הזה? אוי ואבוי. מה זה, נציגות [בלבד של האוהדים]? אני לא מקבלת שום דבר, חזרה מכתב אישום, שום דבר אתם לא שולחים לי, אני הילד החורג בסיפור הזה".

"זה לא שיח חברי, זה הליך משפטי"

סניגור יושב על שולחן בגבו לנחמן, והאווירה כולה קלילה מדי - אני רושם לעצמי. נחמן פונה לסניגור נוסף: "יש לך מספר תיק?" היא מעיינת. "פרוטוקול אתה רוצה לדעת? היה פרוטוקול? מה הייתה ההחלטה?" לעצמה: "אז אני אמרתי את זה בדיון". לסניגור: "הם חוזרים מכתבי אישום, לא הבנת את זה? אתה לא צריך? יש לך? יאללה, יאללה".

האולם מתמלא באוהדים וסוף סוף משתרר שקט. עורכי הדין מתווכחים ונחמן מצטרפת; היא אפילו מאפשרת לאחד הסניגורים לצעוק. לבסוף נחמן מנסה להתקדם: "את מי [מהתיקים] אנחנו מנתבים היום להיות המוביל?" הסניגור פונה אחורה בחיוך: "מי יהיה המוביל?" נחמן: "הוא אומר טיומקין, נפתח טיומקין". היא מעיינת בתיק ואומרת לתובעת: "לא הוגשה בקשה, ולחזור מכתב אישום אתם צריכים להגיד לי; עכשיו את מודיעה".

בספסלי האוהדים שורר רעש, נחמן לא מעירה ודווקא הסניגור עושה זאת בצעקה; נחמן: "לפחות מישהו שומר על כבודו של בית המשפט. שלא תחשבו שזה לא הליך משפטי. זה לא שיח חברי, זה הליך משפטי". אבל אוהד שיושב לידי אומר לחברו: "ממש בית משפט" - ויש משהו בדבריו. האווירה קלילה מדי, חברית מדי בין עורכי הדין לבין נחמן.

• "אני לא מבינה למה הם מגיעים עד הלום"
• "הייתי שנה בירושלים, שם רגוע ושקט, עכשיו חזרתי לפה, תשמרו על השאנטי"

נחמן מכתיבה בשם התובעת: "בנסיבותיו של הנאשם ובנסיבות העבירה אותה ביצע באותה עת, מבקשים מבית המשפט לבטל את כתב האישום". לסניגורים: "לכם אין מה להגיד בעניין הזה, החלטה כמבוקש. בוודאי שיש לך טענה - הוא היה במילואים. חברים, מי רוצה לגשת [לקבל את פסק הדין]? הצעיר שבחבורה.

"מה קורה לגבי שאר האנשים? יש לכם עוד דברים שאתם רוצים?" הסניגורים טוענים שלבית המשפט בתל אביב אין סמכות מקומית לגבי רבים מן הנאשמים, המתגוררים ביישובים אחרים ואמורים היו להתייצב בתחנות המשטרה במקומות מגוריהם - כך שהעבירה הנטענת לא בוצעה בתל אביב. התובעת אומרת שאין לה תשובה במקום.

"למה עוד חצי שנה, בחום הזה?"

נחמן לסניגור: "למה עוד חצי שנה, בחום הזה? לא לימדו אותך פעם - בבית משפט תהיה חכם, אל תהיה צודק?" הסניגור משיב שלא לפרוטוקול: "גבירתי תגיד לי לא לטעון". נחמן: "אנחנו רוצים לקדם, יש לי 25 תיקים על המדף". הסניגור: "יכולתי להגיד שהייתי בחתונה ולדחות". נחמן: "אתה יודע שהייתי בודקת את זה".

היא מעירה שהתיקים נפתחו ביולי 2025 ובגלל חלוף הזמן "זה די מפספס את כל המטרה. עד 15:20 יש לנו את כל היום; ב-15:30 יש הדרכה בצ'אט המשפט [מערכת ה-AI של השופטים]". נחמן מתייחסת לטענת הסמכות המקומית: "הם יכלו לגור על הירח. אם הם חתמו שיתייצבו בתחנת המשטרה בתל אביב [הסמכות היא בתל אביב]". היא מתווכת לתובעת את טענת ההגנה ואומרת לסניגור: "תן לה שבוע להשיב. עזוב, נו. איך אמרתי קודם? חכם, חכם, לא צודקים, חכמים. תן לה את מספרי התיקים, שתוכל לבדוק".

נחמן ממשיכה: "אני מקבלת את הטיעון של התובעת, שגם בשבילה זו חיה חדשה והיא צריכה לבדוק מאיפה צומחות הרגליים. אנחנו כבר יותר מחצי שנה מחכים לצילום חומר הראיות. סמכות מקומית - זה ברור, אבל היא צריכה להתייעץ". נחמן מסבירה, שהתשובה צריכה להינתן ברמת מפקד המחוז, ולכן לא תימסר בו במקום.

• חברת כוח אדם לבנייה אומרת שקרסה בשל חיוב מס שהטיל ביהמ"ש העליון
• בעלת 264 חניות סירבה לשלם על שיפוץ המעליות והלובי

"בן-גביר יושב שם בקהל"

הסניגור: "זה קרה רק בתל אביב". נחמן: "גם חולצות [אוהדי הפועל תל אביב] היה רק בתל אביב, והעליון אמר להם מה דעתו בעניין" [כאשר קבע שהמשטרה לא יכלה לאסור כניסת אוהדים שלבשו חולצות שיצאו נגדה]. היא פונה לתובעת: "את יודעת איפה הגישו - [כשזה קרה] בסכנין. בבית"ר ירושלים לא הגישו; בן-גביר יושב שם בקהל, את רוצה שיגישו? אנחנו חיים פה במדינה, כולנו יודעים איפה אנחנו.

"את רוצה לנסות לאור הערת בית המשפט להתייעץ? מי זה הרח"ט שלכם? זה ירושלים או תל אביב? סמכות מקומית לא משתנה בגלל חוק הספורט, זה מה שיש. אם אומרים לאדם להתייצב בתחנת משטרה במקום מגוריו ולא התייצב, העבירה בוצעה במקום מגוריו. תגידי להם מה אמרתי. פיניתי את היום הזה, באתי במיוחד עם חולצה לבנה".

הפסקה בדיון והתובעת יוצאת כדי להתייעץ. "אני לא יודעת איפה מדליקים את המזגן, זה לא האולם שלי, באולם שלי יש [בית משפט] קהילתי. אני כבר לא עושה קהילתי, אני עושה דברים קלים, כאלה", צוחקת נחמן. כעת היא למעשה משוחחת עם הסניגור על התיק, בהעדר התובעת: "חשבתי לעצמי שהיא תטען את הטענות ולא תשיב".

התובעת חוזרת: "לא אוכל לתת תשובה עכשיו, כי זה יצטרך לעלות למעלה". נחמן, שהיא שופטת עמיתה לאחר שיצאה לפנסיה, מגיבה: "אז שאני אצא לפנסיה שנייה? מטרטרים להם את הצורה, זה לא לעניין. אולי בפעם הבאה נעשה בלי עורכי דין?" הסניגור דווקא רוצה שמרשיו יתייצבו. נחמן: "לא חבל? ההוא סטודנט. הטיעון הוא לא עובדתי, הם קיבלו או לא קיבלו, שילמו או לא שילמו. התיקים האלה לא ייגמרו, אתם מוציאים אותי לפנסיה שנייה". לתובעת: "את יודעת שיכולה להיות פה אמירה לא נעימה מבחינת משטרת ישראל". וצוחקת: "תרגיזו אותי - ייצא האריה".

נחמן מבקשת שאצא מהאולם, בנימוק שזהו דיון לא לפרוטוקול בדלתיים סגורות. ביקשתי לדעת על פי איזו עילה בסעיף 68 לחוק בתי המשפט, הקובע רשימה מוגבלת של סיבות לדיון בדלתיים סגורות, וציינתי שהייתי במאות דיונים מחוץ לפרוטוקול שהתנהלו בדלתיים פתוחות. נחמן מוצאת "פתרון" ומזמנת את הצדדים ללשכתה. בדרך היא אומרת לי: "כאשר עיתונאי יושב באולם, הוא צריך להגיד שהוא עיתונאי". השבתי לה: "ממש לא".

קולה: התלונה על נחמן - מוצדקת

מיד לאחר הדיון הגשתי לנציב תלונות הציבור על שופטים, אשר קולה, תלונה נגד נחמן, בטענה להפרת חוק בתי המשפט ולפגיעה בחופש העיתונות ובפומביות הדיון. קולה מצא את התלונה מוצדקת. הוא קובע, כי האפשרות לנהל דיון בדלתיים סגורות היא חריג לעקרון פומביות הדיון, ודיון מקדמי בין הצדדים אינו סיבה לדלתיים סגורות.

החוק אינו מאפשר "לסגור את הדלתיים לצורך דיון בטענות מקדמיות או כדי לקצר הליכים עתידיים, ככל שלא מתקיימים החריגים הקבועים בו, אפילו יהא שיח זה 'פרוש למחרת על דפי עיתון' כדברי השופטת. סגירת הדלתות אינה אפשרית בין על דרך הכרזת הדיון כמתקיים בדלתיים סגורות באולם, ובין על דרך עקיפה של קיומו של הדיון בלשכתו של השופט, שם אין לציבור הרחב או לעיתונאי דריסת רגל". בדיון מחוץ לפרוטוקול יש הקלה בנוגע לרישום הפרוטוקול; הוא אינו בדלתיים סגורות, מדגיש קולה.

קולה עומד על חשיבותו של עקרון פומביות הדיון ועל תפקידה של התקשורת כזרועו הארוכה של הציבור וכנציגתו באולם; אין לדרוש מעיתונאי להזדהות ככזה כדי להיות נוכח בדיון. עקרון פומביות הדיון קשור בצורה הדוקה לעקרון חופש הביטוי, לזכות הציבור לדעת ולחופש התקשורת, הוא מוסיף.

אפילו אם נחמן סברה שיש לקיים את הדיון בדלתיים סגורות או בלשכתה, היה עליה לתת החלטה שתתועד בפרוטוקול – וכזאת לא נעשה. בסופו של דבר, אין בפרוטוקול כל זכר ותיעוד לדיון, ולא נרשמו בו אפילו עיקרי הדברים שהוחלפו בין הצדדים - וגם לא ביני לבין נחמן, מציין קולה.