כלל ה-4% או משיכה לפי גיל? השיטה שעשויה לאפשר לפנסיונרים להוציא יותר כסף
כלל ה-4% מעניק הכנסה יציבה יחסית, בעוד שיטת המשיכה המבוססת על תוחלת החיים מתאימה את ההוצאה לשווי התיק בכל שנה. הבחירה תלויה בהכנסה הקבועה, בגמישות התקציבית, במשך הפרישה וברצון להשאיר ירושה
אחת השאלות המורכבות בפרישה מגיעה דווקא אחרי שנצבר החיסכון: כמה כסף אפשר למשוך בכל שנה בלי לרוקן את התיק מוקדם מדי. כלל ה-4%, שהפך במשך השנים לברירת המחדל של מתכננים פיננסיים בעולם מציע למשוך בשנה הראשונה 4% מהחיסכון ולהגדיל את הסכום בהתאם לאינפלציה. כך מתקבלת הכנסה יציבה יחסית, גם בתקופה שבה שוק המניות יורד. מולו ניצבת שיטה דינמית המבוססת על טבלאות תוחלת החיים, המשמשות לחישוב משיכות חובה מחשבונות פרישה. בשיטה הזאת מחלקים בכל שנה את שווי התיק במספר שנגזר מגיל החוסך. כשהשווקים עולים, סכום המשיכה גדל. בתקופה חלשה, ההוצאה השנתית מתכווצת ומפחיתה את העומס על התיק. ההשוואה בין השיטות משקפת שתי תפיסות שונות.
כלל ה-4% מעדיף יציבות בהכנסה, גם במחיר של שחיקה אפשרית בתקופות קשות או יתרה גדולה שנותרת בסוף החיים. שיטת תוחלת החיים מעדיפה התאמה למציאות המשתנה ומאפשרת ליהנות יותר מתקופות טובות בשוק, אך דורשת יכולת להפחית הוצאות בשנים חלשות. עבור רבים, הפתרון המתאים עשוי לשלב בין השתיים.
מהו כלל ה-4%?
הכלל מתחיל במשיכה השווה ל-4% משווי התיק בתחילת הפרישה. בשנים הבאות סכום המשיכה מתעדכן לפי האינפלציה, בלי קשר ישיר לביצועי התיק. מי שפרש עם מיליון שקל ימשוך בשנה הראשונה 40 אלף שקל, ובשנה הבאה יגדיל את הסכום בהתאם לעליית המחירים.
למה הכלל הפך לפופולרי כל כך?
הוא פשוט להבנה, מאפשר לבנות תקציב ומספק מסגרת ברורה לתקופה של כ-30 שנות פרישה. המחקר המקורי בחן תקופות היסטוריות קשות ומצא ששיעור התחלתי באזור 4% שרד גם משברים, אינפלציה ומפולות, בתיק ששילב מניות ואיגרות חוב.
מה החיסרון המרכזי של כלל ה-4%?
הסכום ממשיך לעלות עם האינפלציה גם כשהתיק מתכווץ. רצף של ירידות בתחילת הפרישה עלול לגרום למכירת נכסים במחירים נמוכים ולהקטין את יכולת ההתאוששות. מנגד, בתקופות חזקות הכלל עשוי להיות שמרני מדי ולהשאיר בתיק סכומים שהחוסך היה יכול לנצל במהלך חייו.
איך פועלת שיטת המשיכה לפי גיל?
בכל שנה בוחנים את שווי התיק ומחלקים אותו במקדם המבוסס על תוחלת החיים. המקדם יורד ככל שהגיל עולה, ולכן שיעור המשיכה מתוך התיק גדל בהדרגה. חוסך צעיר מושך שיעור קטן יותר, ואדם מבוגר מושך שיעור גבוה יותר.
מה היתרון של השיטה הדינמית?
היא מגיבה אוטומטית למצב השוק. עלייה בתיק מגדילה את ההכנסה, וירידה מקטינה אותה. ההתאמה הזאת מגינה על ההון בתקופות קשות ומפחיתה את הסיכון למשיכות גדולות בדיוק בזמן שבו הנכסים איבדו מערכם.
מהו החיסרון שלה?
ההכנסה יכולה להשתנות בצורה חדה משנה לשנה. פנסיונר שמסתמך על התיק לתשלום שכר דירה, מזון, בריאות וחשבונות עלול להתקשות כשהמשיכה יורדת. השיטה מתאימה יותר למי שהוצאות הליבה שלו מכוסות באמצעות פנסיה חודשית, קצבת זקנה, קצבה מביטוח או הכנסה קבועה אחרת.
איזו שיטה מאפשרת להוציא יותר כסף?
בשוק עולה, שיטת תוחלת החיים נוטה לאפשר משיכות גבוהות יותר. הסכום גדל יחד עם התיק, והחוסך נהנה מחלק גדול יותר מהעליות. כלל ה-4% שומר על קצב מתון יותר ועלול לייצר יתרה גבוהה בסוף התקופה.
איזו שיטה מתמודדת טוב יותר עם משבר ממושך?
השיטה הדינמית מקטינה את המשיכה כשהתיק יורד ולכן מעניקה לו יותר זמן להתאושש. כלל ה-4% ממשיך לספק הכנסה ריאלית קבועה, מה שעלול להכביד על התיק בתקופה של שילוב בין ירידות בשווקים לאינפלציה גבוהה.
מהו סיכון רצף התשואות?
זהו הסיכון שמשבר גדול יגיע בשנים הראשונות של הפרישה. משיכה מתיק שנפל בתחילת הדרך מקטינה את מספר הנכסים שיכולים להשתתף בעלייה הבאה. שני חוסכים עם תשואה ממוצעת זהה לאורך השנים עשויים להגיע לתוצאות שונות מאוד בגלל סדר העליות והירידות.
האם שיעור של 4% מתאים לכל פנסיונר?
השיעור תלוי בגיל הפרישה, בהרכב התיק, במשך התקופה, בדמי הניהול, במיסוי וברמת הגמישות בהוצאות. מי שפורש מוקדם וזקוק לכסף ל-40 שנה עשוי לבחור שיעור התחלתי נמוך יותר. מי שפורש בגיל מתקדם, מחזיק הכנסה קבועה ומוכן לצמצם הוצאות בתקופות חלשות יכול לבחור שיעור גבוה יותר.
מה קורה כשההוצאות יורדות עם הגיל?
מחקרים על צריכה בגיל הפרישה מצביעים לעיתים על הוצאות גבוהות בשנים הראשונות, בעיקר על נסיעות, פנאי ושיפוץ הבית. בהמשך חלה ירידה בפעילות, ובגילים מתקדמים הוצאות הבריאות עשויות לעלות. שיטת המשיכה לפי גיל מגדילה את שיעור המשיכה לאורך השנים, ולכן היא עשויה ליצור יותר כסף דווקא בתקופה שבה הוצאות הפנאי מצטמצמות.
אפשר להגדיל את המשיכה בתחילת הפרישה?
אפשר להשתמש במכפיל מתון על שיעור המשיכה הדינמי, או לקבוע תקציב גבוה יותר לשנים הפעילות ואז להפחיתו. גישה כזאת מעניקה יותר משאבים לטיולים ולפנאי, אך מקטינה את היתרה העתידית ומחייבת מקור הכנסה יציב לשנים המאוחרות.
- פוליסת החיסכון הכללית של כלל: השנייה בגודלה בקבוצה, וגם שנייה בתשואה
- למה מסלולי "מניות" ו"מניות סחיר" באותה קרן פנסיה הם שני עולמות נפרדים ואת מי זה משרת?
איך משלבים בין שתי השיטות?
אפשר לקבוע סכום בסיס שמכסה את ההוצאות החיוניות ולהצמיד אותו לאינפלציה, בעוד שהוצאות פנאי, מתנות וטיולים ייקבעו לפי שווי התיק. בשנה חזקה התקציב הגמיש עולה, ובשנה חלשה הוא מתכווץ. כך נשמרת יציבות בחיי היומיום לצד התאמה לשוק.
מהם כללי הגנה למשיכה גמישה?
אפשר לקבוע גבול עליון ותחתון לשיעור המשיכה, וכן להגביל את השינוי השנתי בהכנסה. לדוגמה, התקציב יעלה או ירד בשיעור מתון גם אם התיק זינק או נפל בשיעור חד. כללים כאלה מפחיתים תנודתיות ומונעים החלטות קיצוניות בעקבות שנה אחת.
איך הרצון להשאיר ירושה משפיע על הבחירה?
מי שמעוניין להעביר הון משמעותי לילדים יעדיף לרוב משיכה שמרנית יותר. מי שמבקש לנצל חלק גדול מהחיסכון במהלך חייו עשוי לבחור בשיטה דינמית ואגרסיבית יותר. השיטה לפי גיל נוטה לשחוק את התיק בהדרגה, בהתאם למטרתה המקורית: פריסת ההון על פני תוחלת החיים.
מה צריך לבדוק לפני שבוחרים שיטה?
הבדיקה כוללת את גובה ההוצאות החיוניות, מקורות ההכנסה הקבועים, הרכב ההשקעות, מסים, דמי ניהול, מצב בריאותי, תוחלת חיים משפחתית ורצון להשאיר נכסים. מומלץ לבצע סימולציה לשנים של אינפלציה גבוהה, ירידות חדות והוצאות רפואיות חריגות, ולעדכן את התוכנית מדי שנה.
