למה מסלולי "מניות" ו"מניות סחיר" באותה קרן פנסיה הם שני עולמות נפרדים ואת מי זה משרת?

שוק הפנסיה מספק למשקיעים יותר ויותר אפשרויות חשיפה, לכך דאגה ועדת יפה שאיפשרה לפצל כל מסלול לשלושה תתי מסלולים: באחד הניהול אקטיבי ואפשר להוסיף גם רכיב אלטרנטיבי תמורת תוספת תשלום מצד החוסך (מניות), באחד הניהול אקטיבי אך הוא מנוהל כולו בשוק ההון (מניות סחיר), ובאחד הניהול הוא פאסיבי (מניות עוקב מדדים). בכתבה זו נתמקד בשני המסלולים הראשונים, וננסה להבין כיצד שני מסלולים שכל ההבדל בניהם היה אמור להיות תוספת או אי תוספת של רכיב אלטרנטיבי למסלול המניות, הפכו בפועל למוצרים כל כך שונים ללא ידיעת החוסכים.

אחת מההנחות השגויות ביותר של חוסכים היא שמסלולים בעלי כותרות דומות יניבו תוצאות דומות. מבדיקת נתוני הפנסיהנט האחרונים, עולה תזה חד-משמעית: אם בחרתם במסלול "מניות" או במסלול "מניות סחיר" באותה חברה בדיוק, קיבלתם בפועל מוצר שונה לחלוטין, גם ברמת החשיפה המנייתית. לא מדובר רק בשינוי סמנטי בהגדרת הנכסים, אלא בפערי ענק בשורת הרווח ובאסטרטגיות חשיפה גיאוגרפיות שונות בתכלית שלוקחות את הכסף שלכם ליבשות שונות לגמרי.

מדוע דבר זה מפתיע? לכל חברת ביטוח או בית השקעות שמנהל קרן פנסיה, ישנו אסטרטג ראשי, מנהל השקעות ראשי, וכלכלן ראשי, שמתמחים בעולם המקרו, ממנו נגזרים קווי ההשקעה הכללים, בניהם שיעור פיזור החשיפות הסקטוריאלי והגיאוגרפי. כך, אם הכלכלן הראשי והאסטרטג הראשי סבורים שישראל תציג תשואת חסר על פני העולם, הם ימליצו על הטייה החוצה בשיעור גבוה יותר.

אבל מה שקרה בפועל, קרנות הפנסיה ניצלו את הפיצול בין מסלול מניות למסלול מניות סחיר והפכו מסלול אחד מוטה חו"ל, ומסלול שני מוטה ישראל, ללא מתן גילוי נאות בכותרת המסלול. איך יכול להיות שאותם אנשי השקעות בכירים שחושבים שישראל עדיפה על חו"ל, חושבים זאת רק לגבי חלק מהחוסכים, כאשר במסלול המקביל מופנים החוסכים לגיאוגרפיה שונה לחלוטין?

למעשה, יתכן שאסטרטגיה זו משרתת בעיקר את הגוף המוסדי, כיוון שאף אחד לא באמת יודע באקלים התנודתי היום מה עדיף, בחלוקה הדיכוטומית הזו, אחד מהמסלולים בהכרח יהיה "בראש הטבלה" ויסייע בגיוסים. והחוסכים? חלק הימרו נכון, חלק אכלו אותה. אסטרטגיה זו ידועה מאוד בעולם קרנות הנאמנות שם גופים פותחים שתי קרנות זהות (למשל 80/20), כאשר אחת מהן מנוהלת באגרסיביות, והשניה בדפנסיביות, כך שתמיד תהיה קרן גבוה בטבלה. לא בטוח, עד כמה אסטרטגיה זו היא אסטרטגיה נכונה לחיסכון ארוך טווח, בו החוסכים לא נעים במהירות בין המסלולים, ויכולים להינזק משמעותית מבחירה שגויה, שהם אפילו לא היו מודעים לכך שהיא כללה בחירה של חשיפה גיאוגרפית דיכוטומית.

ונעבור למספרים
נתחיל מהשורה התחתונה: פערים של עשרות אחוזים בתשואה. כאשר משווים את התשואות הכוללות בין שני המסלולים באותו בית השקעות או חברת ביטוח, מגלים כי הבחירה במילה "סחיר" שינתה לחלוטין את גורל החיסכון בשנה החולפת. בעוד שמסלולי המניות הרגילים ניהלו תיקים שהשיגו לרוב תוצאות נאות של כ-26% עד 28%, מסלולי ה"מניות סחיר" באותן חברות בדיוק עבדו על סטרואידים ורשמו זינוקים אדירים שחצו את רף ה-40%.

להלן הפערים הדרמטיים בתשואות לשנה האחרונה, על פי הפנסיהנט, בין שני המסלולים בתוך אותה חברה (מהפער הגדול לקטן):

כלל: מסלול "מניות סחיר" חתם עם תשואת שיא של 47.41%, בעוד שמסלול "מניות" הסתפק ב-28.98% בלבד

מגדל: מסלול "מניות סחיר" השיג תשואה של 44.09%, לעומת 26.61% בלבד במסלול "מניות"

• מה אני מקבל כשאני משקיע במניות את הפנסיה שלי?
• במה אני משקיע כשאני בוחר מסלול מניות בפנסיה? ואיך זה מצדיק 40% פער בין הגופים?

הפניקס: מסלול "מניות סחיר" רשם 40.08%, לעומת 26.44% במסלול "מניות"

הראל: מסלול "מניות סחיר" סיפק 39.53%, לעומת 26.92% במסלול "מניות"

זו לא ההשקעה האלטרנטיבית, אלא הפיצול בין תל אביב מול וול סטריט

ניתן היה להניח שההבדלים בין המסלולים נובעים מהוספת הרכיב האלטרנטיבי למסלול, שכן זו היתה המטרה של ועדת יפה בפיצול שעשתה בין מסלולי המניות, ומניות סחיר. אבל אם נצלול לעומק, נגלה שהפיצול הגיאוגרפי של הכסף הוא ההסבר המרכזי לפערי התשואה הללו: בעוד שבמסלולי ה"מניות" הכלליים מנהלי ההשקעות בוחרים בגישה גלובלית ומאזנים את התיק עם חשיפה משמעותית לחו"ל, במסלולי ה"מניות סחיר" התמונה מתהפכת לחלוטין. ברוב המוחלט של החברות, מסלול ה"מניות סחיר" משמש בפועל כשם קוד ל"קרן מניות ישראלית", עם חשיפה אפסית עד זניחה למדדי חו"ל.

להלן רמות החשיפה לחו"ל (במונחי דלתא המייצגים את החשיפה הכלכלית הכוללת, לפי נתוני הפנסיהנט, שממחישות כיצד אותה חברה מנהלת שני מוצרים מנוגדים:

• המסלול פאסיבי, דמי הניהול לא: הפער בין חזון ועדת יפה למציאות בקרנות הפנסיה
• קרנות השתלמות ביוני - הפסדים של 2.3% במסלול המנייתי; ומי הקרנות שיככבו?

אלטשולר שחם: מסלול "מניות" משקיע 47.37% בחו"ל, בעוד שמסלול "מניות סחיר" נשאר כולו בארץ עם 0.75% חשיפה לחו"ל בלבד

כלל: מסלול "מניות" משקיע 44.10% בחו"ל, בעוד שמסלול "מניות סחיר" מסתפק ב-2.66% לחו"ל

מגדל: מסלול "מניות" משקיע 40.07% בחו"ל, בעוד שמסלול "מניות סחיר" עם 1.61% חשיפה לחו"ל

מנורה מבטחים: מסלול "מניות" משקיע 45.20% בחו"ל, בעוד שמסלול "מניות סחיר" עם 1.18% בלבד בחו"ל

הפניקס: מסלול "מניות" משקיע 45.31% בחו"ל, לעומת 11.82% במסלול "מניות סחיר"

הראל: מסלול "מניות" משקיע 53.99% בחו"ל, לעומת 17.39% בלבד במסלול "מניות סחיר"

היוצאים מהכלל

מבין קרנות הפנסיה אפשר לציין את מיטב, שאצלה היתה יציאה אגרסיבית לחו"ל, אבל הפוכה בין הסלולים. בעוד שמסלול "מניות" חשוף ב-49.06% לחו"ל, דווקא ה"מניות סחיר" שלה הוא מוצר גלובלי אגרסיבי עם חשיפה דרמטית של 70.38% לחו"ל. כלומר ההימור של מיטב על ישראל היה דווקא במסלול המניות, בעוד שאצל החברות שצויינו עד כה, הוא היה במסלול מניות "סחיר".

מבין קרנות הפנסיה, במור: מסלול "מניות" משקיע 42.39% בחו"ל, ומסלול "מניות סחיר" עומד על 38.60%, הפער הקטן ביותר, שגם הוביל לפער התשואות הקטן ביותר בין שני המסלולים.

בלבל את החוסך

הדיכוטמיה הברורה הזאת בחשיפה לחו"ל בין המסלולים הובילה לתוצאות קשות לחוסכים שלא היו מודעים למדיניות ניהול ההשקעות המניתי השונה באותה קרן. קשה להאמין שלכך כיוונה ועדת יפה, וקשה להבין מדוע חברה שחושבת שכאשר אסטרטגית נכון להשאיר כסף בארץ, עושה זאת רק במסלול אחד מבין השניים.

אל תסמכו רק על הכותרת. הנתונים מדברים בעד עצמם ומנפצים את האשליה: הוספת המילה "סחיר" לשם המסלול שלכם משנה לחלוטין את ה-DNA של החיסכון הפנסיוני שלכם. חוסך שבחר במסלול "מניות" באותה חברה בדיוק שבה מנוהל חברו במסלול "מניות סחיר", קיבל תיק גלובלי מאוזן יותר, בעוד שהחבר במסלול הסחיר מצא את עצמו (לרוב) מושקע כמעט ב-100% בבורסה המקומית בישראל, הימור שהתברר בשנה החולפת כמוצלח במיוחד עבור חברות ספציפיות, אך מדגיש את עומק השונות.