מצא פרעושים באורז, תבע - וזו הסיבה שלא קיבל דבר

תושב חיפה שגילה פרעושים בעשר חבילות אורז בסמתי אורגני שהזמין באינטרנט, ניסה להפוך את הרגע המקולקל הזה לתביעה נזיקית נגד ארבע חברות מזון בסכום של 37.7 אלף שקל, אך יצא מבית המשפט בידיים ריקות, ואף חויב בהוצאות משפט.

הפרשה החלה עוד באוקטובר 2021, כשדניאל פייר פינטוס רכש מפירות העמק עשר חבילות אורז מתוצרת הרדוף. עם קבלת המשלוח, הוא גילה כי בכל השקיות יש פרעושים, והגיש תלונה ללשכת הבריאות המחוזית בחיפה. הבדיקה שערכה הלשכה הסתיימה בהטלת קנס של 6,000 שקל על אחת החברות שבשרשרת האספקה. פינטוס לא הסתפק בכך, ולאחר מאבק משפטי נוסף - כולל עתירה לפי חוק חופש המידע כדי לקבל את מסמכי הבדיקה - הוא הגיש תביעה שהתרחבה בהדרגה מתביעה קטנה נגד חברה אחת, לתביעה רגילה נגד ארבעה גורמים: סנקי שירותי אריזה, הרדוף, פירות העמק וסבתא יהודית.

לפי פסק הדין, ההליך התאפיין בהתנהלות יוצאת דופן מצד התובע: הוא הגיש עשרות בקשות לבית המשפט, חלקן חוזרות על עצמן פעמים רבות, תיקן את כתב התביעה שלוש פעמים, וצירף לכתב התביעה הסופי לא פחות מ-130 עמודי נספחים - זאת כשכתב התביעה עצמו מנה רק 41 סעיפים על פני 11 עמודים. הרשמת ביאלר ציינה כי חלק ניכר מסעיפי כתב התביעה כלל לא היוו טענות משפטיות, אלא הפניות סתמיות מסוג "מצ"ב אישור מ...", שלמעשה שולחות את בית המשפט לחפש בעצמו את הטענות בתוך ערימת הנספחים.

בית המשפט לא חסך בביקורת גם על עצם ניהול התביעה: "תפקידו של התובע הוא להרים את נטל הראיה והשכנוע... לא הפנה באופן ברור וסדור לנספח התומך באיזו מטענותיו או באיזה מנזקיו", נכתב בפסק הדין. לדברי הרשמת, הרושם שעלה מהתנהלות התובע הוא של סכום תביעה שרירותי, שנקבע מלכתחילה בגובה הסכום המרבי שניתן היה לתבוע בתביעות קטנות, מתוך ציפייה שבית המשפט "יעשה לתובע את העבודה" ויחפש בעצמו בנספחים את מה שמצדיק פיצוי.

פיצוי כספי - לא חבילות אורז חלופיות

נקודת מפנה בדיון היתה כשהתגלה, רק במהלך החקירה הנגדית, שהתובע כבר קיבל פיצוי בעבר - חבילות אורז חלופיות מאחת החברות, אך הוא בחר שלא לציין זאת בכתב התביעה. כששאל אותו בא כוחה של אחת הנתבעות על כך, השיב התובע כי, "פירות העמק. אני לא יודע מי זה דניאל ילין. פירות העמק. אתה צודק, פירות העמק. פירות העמק. שלחו לי אריזות כפיצוי, אבל אני ביקשתי פיצוי כספי". הרשמת קבעה כי אי-הצגת המידע הזה בכתב התביעה מהווה חוסר תום לב, ואף פגיעה בניקיון כפיים.

עוד עלה בחקירה כי מטרת התביעה, כפי שהודה התובע עצמו, היתה למעשה עונשית - שהחברה "תבוא על עונשה" בעקבות התנהלות רשלנית. על כך הגיבה הרשמת בחריפות: תפקיד הענישה הוא של הרגולטור - במקרה זה משרד הבריאות, שכבר הטיל קנס - ואין זה מסמכותו של תובע פרטי "לשים את עצמו במקום הרשויות".

מעבר לבעיית תום הלב, בית המשפט מצא כשלים מהותיים בתביעה עצמה. פינטוס לא פירט כלל כיצד חושב סכום התביעה, לא הסביר איזה חלק מהאחריות מוטל על כל אחת מהנתבעות, ולא הוכיח קשר סיבתי בין ממצאי הדו"ח של לשכת הבריאות (שהתפרסם רק במרץ 2022) לבין מצב המוצר במועד הרכישה, באוקטובר 2021. לגבי הנתבעת סבתא יהודית, נקבע כי כתב התביעה כלל לא קשר אותה להזמנה הספציפית שבמרכז התביעה.

"מדובר פה בעניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה"

הרשמת ביאלר הזכירה גם פסיקה קודמת, שלפיה "כיום תביעות בגין עגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים... אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה", כלשון פסק דין ותיק שצוטט בהחלטה.

התביעה נדחתה במלואה נגד כל ארבע הנתבעות. בית המשפט לא חייב את התובע בהוצאות משפט כלפי סנקי והרדוף, שכלל לא הגישו כתבי הגנה או התייצבו לדיונים, אך חייב אותו לשלם 6,000 שקל לכל אחת משתי הנתבעות שכן התגוננו - פירות העמק וסבתא יהודית - ובסך הכל 12 אלף שקל, בגלל ההכבדה המשמעותית שיצרה התנהלותו על ניהול ההליך.