החוב של ארה"ב חצה 40 טריליון דולר, והטריליון האחרון נוסף בחמישה חודשים
לפי המדידה היומית של משרד האוצר האמריקאי עומד החוב הפדרלי על 40.05 טריליון דולר, יותר מכפול מהרמה של לפני עשור; ההוצאה על ריבית הגיעה ל-1.17 טריליון דולר בעשרה חודשי שנת הכספים, והתשואות שטיפסו השבוע לשיאים רב שנתיים מייקרות כל גיוס חדש
החוב הפדרלי של ארצות הברית עבר את רף 40 טריליון הדולר, ועומד על 40.05 טריליון לפי המדידה היומית שמפרסם משרד האוצר האמריקאי. הסף עצמו סמלי, והקצב שבו הוא נחצה מעניין הרבה יותר: הטריליון האחרון, זה שהעביר את החוב מ-39 ל-40 טריליון, נוסף בתוך כחמישה חודשים.
לפני עשור עמד אותו חוב על 19.4 טריליון דולר. הוא הכפיל את עצמו בתוך פחות מתשע שנים, חצה את רף 30 הטריליון בתחילת 2022 ואת רף 35 הטריליון באמצע 2024. משם הקצב עלה מדרגה.
המעבר מ-37 ל-38 טריליון דולר ארך כעשרה שבועות בסתיו 2025, בעיקר משום שתקרת החוב שוחררה והאוצר השלים גיוסים שנדחו קודם לכן. מאז התייצב הקצב על כטריליון דולר לכל חמישה חודשים בקירוב, גם מ-38 ל-39 וגם מ-39 ל-40. מתחילת שנת הכספים הנוכחית באוקטובר נוספו לחוב כ-2.4 טריליון דולר.
כך נבנה המסלול ל-40 טריליון
ב-2001, אחרי ארבע שנות עודף תקציבי, יחס החוב הציבורי לתוצר עמד על 31.5%. היום היחס מתקרב ל-100%, רמה שנראתה במלחמת העולם השנייה. בדרך יצא התקציב ממסלול העודפים: מלחמות, פיצוץ בועת הדוט.קום והפחתות מס הרחיבו את הגירעון. המשבר של 2007-2009 הגדיל אותו שוב, כשההכנסות ממסים ירדו ותוכניות התמריצים תפחו. מגפת הקורונה חזרה על אותו דפוס, בהיקף גדול יותר.
במקביל האוכלוסייה מזדקנת, וההוצאה על מדיקר וביטוח לאומי גדלה. רוב ההוצאה הפדרלית הולכת לקצבאות ליחידים. קיצוץ שם נתקל בהתנגדות פוליטית רחבה. תשלומי הריבית הם סעיף חובה, והם גדלים ככל שהחוב והתשואות עולים. מאז שנות ה-60 ההוצאה גדלה מול התוצר, בעוד נתח ההכנסות, בעיקר מס הכנסה, נשאר דומה. הקונגרס האריך שוב ושוב הפחתות מס.
החוב מצטבר דרך גירעון שנתי. בשנים האחרונות הגירעון נע סביב 6% מהתוצר, רמה שנראתה בעבר בעיקר במלחמות ובמיתון. משרד התקציבים של הקונגרס צופה יחס חוב-תוצר של 120% בעוד עשר שנים ו-175% בעוד 30 שנה, לפי החוק הקיים. הארכת הטבות מס על טיפים ושעות נוספות צפויה להרחיב את המסלול עוד יותר.
נתח המשקיעים הזרים בחוב ירד בשנים האחרונות. קרנות גידור, שנרשמות אצל הפד כמשקי בית, תפסו חלק מהמקום. הן קונות לעיתים במינוף, ובאפריל 2025, אחרי הכרזת המכסים של הנשיא טראמפ, הן מכרו. המחירים ירדו והתשואות עלו, וזה מתגלגל גם לריבית על משכנתאות.
הגירעון של יולי לבדו הסתכם ב-432.3 מיליארד דולר, הגבוה ביותר בחודש בודד מאז תחילת 2021, והגירעון המצטבר בשנת הכספים מתקרב ל-1.8 טריליון דולר, מעל התקופה המקבילה אשתקד. קרן המטבע הבינלאומית מעריכה שכלל הממשל האמריקאי ילווה השנה סכום השווה לכ-7.5% מהתוצר, השיעור הגבוה מבין מדינות ה-G7.
1.17 טריליון דולר הוא הסכום שהוציאה ארה"ב על ריבית החוב בעשרת החודשים הראשונים של שנת הכספים, לעומת 1.02 טריליון בתקופה המקבילה בשנה שעברה. בשנת הכספים 2025 כולה עמד הסעיף על 1.22 טריליון דולר, ובשנת 2020 הוא הסתכם ב-523 מיליארד. החלק שמשולם בפועל למחזיקי אג"ח בשוק, להבדיל מריבית שנזקפת לקרנות ממשלתיות פנימיות, הגיע ל-900 מיליארד דולר בעשרה חודשים.
התשואה על האג"ח האמריקאית לעשר שנים נגעה השבוע ב-4.75%, הרמה הגבוהה ביותר מזה 19 חודשים, והתשואה לשלושים שנה נסחרה מעל 5.19% אחרי שנגעה בשיא של 19 שנה. גל המכירות עבר גם לגרמניה, לצרפת וליפן, כך שתמחור החוב הממשלתי מחדש חצה יבשות. להרחבה: גל המכירות בשוקי החוב מגיע גם לגרמניה וליפן.
עם חוב של 40 טריליון דולר, כל אג"ח שנפדית ומגולגלת מחדש נכנסת לספרים בריבית של היום במקום בריבית של 2019 או 2021. עלייה של עשירית האחוז בתשואות נשמעת זניחה, ובהיקפים כאלה היא מתורגמת עם הזמן למיליארדי דולרים בשנה בסעיף הריבית.
משרד האוצר האמריקאי הודיע השבוע שיכפיל את הרכישות החוזרות שהוא מבצע בקצה הארוך של העקום, מ-2 מיליארד ל-4 מיליארד דולר לפחות בכל פעולה, ויממן אותן בהנפקה גדולה יותר של חוב קצר. התשואות הארוכות ירדו בתגובה, אבל התמהיל החדש מעביר את הסיכון קדימה: ככל שחלק גדול יותר מהחוב מתגלגל בטווח של שנה או שנתיים, כך עלות המימון הממשלתית מגיבה מהר יותר לכל שינוי בריבית. להרחבה: הצעדים של האוצר האמריקאי לבלימת התשואות.
הפדרל ריזרב הוסיף השבוע נדבך משלו, כשאותת שהעלאת ריבית תחזור לדיון אם האינפלציה תתמיד מעל היעד. עבור ממשלה שמגלגלת חלק גדל מהחוב בטווחים קצרים, תרחיש כזה מתייקר כמעט מיידית. להרחבה: הפד מאותת שהעלאת ריבית חוזרת לדיון.
32.27 טריליון דולר מהחוב מוחזקים בידי הציבור, כלומר משקיעים, בנקים מרכזיים וקרנות שרוכשים אג"ח בשוק החופשי, ו-7.78 טריליון נוספים רשומים בחשבונות ממשלתיים פנימיים. לפני עשור עמד החלק הציבורי על כ-14 טריליון דולר, כך שהנתח שהשוק צריך לספוג בפועל גדל מהר יותר מהמספר הכולל. זה גם החלק שמתמחר את עצמו מחדש בכל מכרז.
התשואה האמריקאית לעשר שנים משמשת עוגן לתמחור נכסים כמעט בכל שוק בעולם, כולל בתל אביב. כשהיא עולה, שיעור ההיוון שבו מתמחרים מניות צמיחה, נדל"ן מניב ואג"ח קונצרניות עולה איתה, והמכפילים מתכווצים בהתאם. גם עלות הגיוס של חברות ישראליות בשוק המקומי והתשואות על אג"ח ממשלת ישראל הארוכות נעות בזיקה לעקום האמריקאי, גם כשהסיפור המקומי שונה לגמרי.
הביקוש למכרזי האוצר האמריקאי נשמר עד כה, בין השאר משום שהדולר נותר מטבע הרזרבה המרכזי ושוק האג"ח האמריקאי הוא העמוק והנזיל בעולם, מה שהופך אותו לאפיק ברירת המחדל של בנקים מרכזיים ושל גופי השקעה גדולים. המחיר שהשוק דורש בתמורה מטפס: במכרז האחרון לשלושים שנה שילמה ארה"ב את התשואה הגבוהה ביותר מאז 2001. בקצב הנוכחי, של כטריליון דולר לכל חמישה חודשים, רף 41 הטריליון עשוי להיחצות במהלך המחצית הראשונה של 2027.
