מה קורה אם מתחילים לחסוך לפנסיה רק בגיל 40?

מי שמתחיל לחסוך לפנסיה בגיל 40 מוותר על 15 שנות צבירה, והמחיר מתגלגל להפקדה חודשית גבוהה בהרבה.

אדם שמתחיל בגיל 25 נהנה מ-40 שנות צבירה.

מי שמתחיל בגיל 40 מגיע ל-25 שנים בלבד.

כדי להגיע לאותו סכום, ההפקדה החודשית צריכה להיות גבוהה פי כמה.

המסקנה המעשית היא להתחיל מוקדם ככל האפשר ולהעלות את שיעור החיסכון מהשכר.

מי שמתחיל בגיל 40 בדרך כלל כבר עבד קודם, ולעיתים קרובות יש לו חשבונות פנסיה רדומים ממקומות עבודה ישנים שממשיכים לגבות דמי ניהול. איתור שלהם בהר הכסף ובמסלקה הפנסיונית והעברתם לקרן אחת מגדילים את הצבירה עוד לפני שקל אחד של הפקדה חדשה.

אפשר לכמת את הפער. בהנחת תשואה שנתית של 4%, הפקדה של 1,000 שקל בחודש מגיל 25 ועד 65 מגיעה לאותה צבירה שאליה מגיעה הפקדה של כ-2,300 שקל בחודש מגיל 40. יחס השנים הוא 40 מול 25, כלומר פי 1.6, ואילו יחס ההפקדה הנדרשת עומד על כ-2.3.

הפער נובע מזהות השנים שאבדו. הן הראשונות, ולכן הארוכות ביותר מבחינת צבירה: באותה תשואה, שקל שהופקד בגיל 25 גדל פי 4.8 עד גיל 65, ושקל שהופקד בגיל 40 גדל פי 2.7. מכאן עולה שאלת הייעוד של הכסף הנוסף, הגדלת הפנסיה מול השקעה עצמאית.

שני שדות בדוח השנתי קובעים כמה מהצבירה נשארת: דמי ניהול מההפקדה ודמי ניהול מהצבירה, שני מספרים נפרדים. השני נגבה מהיתרה כולה בכל שנה, ולכן משקלו גדל ככל שהצבירה גדלה. להרחבה: כמה כסף צריך משפחה בת ארבע נפשות כדי להרגיש בטוחה כלכלית?

בדיקה נוספת היא מסלול ההשקעה שאליו שויך החוסך, משום שמסלולים תלויי גיל מקטינים חשיפה למניות עם השנים. מי שמחפש כלי נוסף לצד הקרן נתקל בהשוואה בין תיק עצמאי מול קופת גמל להשקעה.