האם מי שמשקיע 2,000 שקל בחודש באמת יכול להפוך למיליונר?

בתשואה ממוצעת של 7% בשנה, הפקדה של 2,000 שקל בחודש מגיעה לכמיליון שקל בתוך כ-20 שנה, וב-30 שנה היא מתקרבת ל-2.4 מיליון שקל. סך ההפקדות באותן 30 שנה עומד על 720 אלף שקל, כך שרוב היתרה נוצרת מתשואה שנצברה על תשואה קודמת. האתגר האמיתי הוא ההתמדה: אותה הפקדה, בכל חודש, לאורך שלושה עשורים ובתוך תקופות שבהן השוק יורד.

אותה הפקדה עצמה בפיקדון בנקאי עוצרת הרבה קודם. בריבית של 2.75%, הגבוהה בטווח הפיקדונות השקליים לשנה, 2,000 שקל בחודש מצטברים לכ-640 אלף שקל אחרי 20 שנה, ומס של 15% על הריבית מקטין את הסכום עוד. הפער בין שני המסלולים גדול בהרבה מהפער שבין 7% ל-2.75%, מפני שהוא חוזר על עצמו בכל אחד מ-240 החודשים ומצטבר.

העשור האחרון עושה את רוב העבודה. אחרי 20 שנה ההפקדות מסתכמות ב-480 אלף שקל, כך שעשר השנים הנוספות מכניסות 240 אלף שקל חדשים בלבד ומוסיפות ליתרה כ-1.4 מיליון. הסיבה פשוטה: התשואה בשנה השלושים מחושבת על יתרה של מיליוני שקלים, בעוד באותה שנה עצמה נכנסו 24 אלף שקל חדשים. זה אותו מנגנון שפועל בהפיכת 100 אלף למיליון.

בהפקדה חודשית כל שקל נכנס בזמן אחר וצובר תקופה קצרה יותר. השקל שהופקד בשנה העשרים ותשע עובד שנה אחת בלבד, בעוד השקל של השנה הראשונה עובר את כל המחזורים, וממוצע התקופה של כלל ההפקדות מגיע לכמחצית מאורך התוכנית. מכאן שהפקדה חודשית קבועה מסתיימת בסכום נמוך בהרבה מזה של הפקדה חד פעמית בגודל זהה שנכנסה ביום הראשון.

בסיס הגבייה של דמי הניהול הוא היתרה כולה, ולכן הם גדלים בדיוק כשהיתרה גדולה. על יתרה של 2.4 מיליון שקל כל עשירית אחוז שווה 2,400 שקל בשנה, וזו הסיבה שעלות דמי הניהול לאורך שנים מצטברת לסכומים גדולים בהרבה מהאחוז המוצהר. הכסף שנגבה גם מפסיק לצבור תשואה מהרגע שיצא, כך שהעלות האמיתית כוללת גם את הרווח שהיה נוצר עליו.

ההפקדה הקבועה נשחקת לאורך הדרך. באינפלציה של 1.5% במשך 30 שנה, 2,000 שקל בסוף התקופה קונים מה שכ-1,280 שקל קונים היום, כך שהמאמץ החודשי יורד בערכו הריאלי משנה לשנה. אותה שחיקה פועלת גם על היתרה עצמה, ולפי אותו חישוב 2.4 מיליון שקל בעוד 30 שנה שווים בכוח קנייה של היום כ-1.5 מיליון שקל.