
שש שנים של תביעה ובסוף התהפכה הקערה: המבקשים רצו 800 אלף שקל - וישלמו 100 אלף
תובענה ייצוגית מ-2019 נגד יבואנית כלי העבודה עשינו עסק הסתיימה בהסתלקות במחוזי בתל אביב. השופט אמיר ויצנבליט מצא שמאחורי ההליך עמד מתחרה מסוכסך, שחלק מהמוצרים קיבלו אישורי תקינה ושעולה חשש לשימוש לרעה בהליכי משפט - ובמקום גמול של כ-800 אלף שקל חייב את המבקשים ב-100 אלף
על הנייר זה נראה כמו עוד תיק צרכני קלאסי: בקשה לתובענה ייצוגית שהוגשה באוקטובר 2019 נגד חברת עשינו עסק סוכנויות, יבואנית ומשווקת של כלי עבודה חשמליים, בטענה שהיא מוכרת מוצרים בלי אישורי התקינה הנדרשים בדין. בפועל, קבע השבוע השופט אמיר ויצנבליט מבית המשפט המחוזי בתל אביב, מאחורי התיק הזה הסתתר סיפור אחר לגמרי - מלחמה עסקית בין שותפים לשעבר, שההליך הייצוגי הפך בה לעוד כלי נשק.
פסק הדין, המשתרע על 32 עמודים, משרטט את הרקע: חברת עשינו עסק הוחזקה בעבר בחלקים שווים בידי שני בעלים, ובשנת 2016 התגלע ביניהם סכסוך שהוביל להסכם היפרדות ולשורה ארוכה של הליכים משפטיים הדדיים. מאז 2017 החלו להיות מוגשות נגד החברה בקשות לתובענות ייצוגיות שעניינן תקינת המוצרים שהיא משווקת - זו הנוכחית הייתה חלק מגל שלם.
החוט המקשר נחשף בבית המשפט: התצהיר המרכזי שעליו נשענה הבקשה ניתן בידי מי ששימש מנהל בחברה המתחרה, זו שבשליטת הצד השני לסכסוך. בית המשפט מצא "מעורבות פסולה של המתחרה והמסוכסך עם המשיבים בהגשת ההליך הייצוגי", וציין כי התנהלות כזאת עלולה לעלות כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. עוד התברר כי לגבי חלק מהמוצרים שבמוקד הבקשה התקבלו בפועל אישורים ממכון התקנים - עובדה שהמבקשים בחרו שלא להציג בטיעוניהם.
ביקשו 800 אלף - חויבו ב-100 אלף
אחרי שנים של התדיינות ביקשו המבקשים להסתלק מההליך, ובאותה נשימה עתרו לפסיקת גמול של 700 אלף שקל בתוספת מע"מ לבא כוחם ו-100 אלף שקל להם עצמם. השופט ויצנבליט אישר את ההסתלקות - אבל הפך את הכיוון של הכסף. הוא קבע שפסיקת גמול ושכר טרחה בהסתלקות שמורה למקרים שבהם ההליך הניב תועלת ממשית לקבוצה, וכאן, בין היתר בשל המעורבות הפסולה והתועלת המוגבלת, אין מקום לפסוק למבקשים דבר.
במקום זה חויבו המבקשים לשאת בשכר טרחת עורכי הדין של החברה בסך 100 אלף שקל, וזאת בנוסף ל-100 אלף שקל הוצאות שנפסקו נגדם בשלבים קודמים של ההליך. הבקשה לאישור התובענה נמחקה, והחברה תפרסם את הסדר ההסתלקות כנדרש בחוק.
כדאי להבין את המנגנון שעמד כאן למבחן. חוק תובענות ייצוגיות מאפשר למבקש להסתלק מההליך באישור בית המשפט, ובמקרים המתאימים אף לקבל גמול ושכר טרחה בדרך החוצה - אבל רק כשההליך הביא תועלת ממשית וקונקרטית לקבוצה שבשמה הוגש. הפסיקה בשנים האחרונות הקשיחה את הרף הזה, בדיוק כדי לצנן את התופעה של בקשות שמוגשות, מייצרות לחץ על חברה, ונסגרות ברווח קטן למבקשים בלי שהציבור הרוויח דבר.
מעבר לתיק הספציפי, פסק הדין הוא תמרור אזהרה לענף שלם. תובענות ייצוגיות נועדו לתת כוח לצרכן הקטן מול חברות גדולות, אבל בתי המשפט רואים בשנים האחרונות יותר ויותר מקרים שבהם הכלי הזה מגויס למאבקים עסקיים - מתחרה שמלביש סכסוך מסחרי בבגדי הגנת הצרכן. כשהשופט מזהה את זה, התוצאה חדה: מי שבא לגבות, יוצא משלם.
ולצרכנים שתוהים מה עם כלי העבודה עצמם - בית המשפט ציין שלגבי המוצר שבו התקיימו הליכי אכיפה מדובר ככל הנראה בסכומים נמוכים שספק אם הצדיקו הליך ייצוגי, ושחלק מהמוצרים קיבלו אישורי תקינה. התיק נסגר; המלחמה בין השותפים לשעבר, יש להניח, עוד לא.