ביהמ"ש: תביעות סרק ייצוגיות במיליוני שקלים הוגשו ביוזמת מתחרהו של הנתבע

מגישי בקשה לתביעה ייצוגית שפעלו מטעמו של גורם מתחרה לנתבע, ישלמו הוצאות של 100,000 שקל לאחר שחזרו בהם מן הבקשה. כך קובע שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, אמיר ויצנבליט. הוא אומר, כי דני אוהב-ציון עמד מאחורי סדרה של בקשות לייצוגיות נגד חברת עשינו עסק שבשליטת יוסי ביבס, בה היה שותף עד לסכסוך בין השניים - בקשות שהגיעו להיקף מצטבר של 315 מיליון שקל.

עשינו עסק מייבאת כלי עבודה חשמליים, וביבס ואוהב-ציון נפרדו בשנת 2016;  ההליכים המשפטיים ביניהם נמשכו עד 2019. בבקשות השונות נגד עשינו עסק היו מעורבים יוסי אלדר, לשעבר עובד החברה שעבר לאוהב-ציון, ועו"ד מוני עזורה המייצג את אוהב-ציון. בפועל, כל הבקשות לא נדונו לגופן - אך מובן שעצם הגשתן חייב את ביבס להשקיע משאבי זמן וכסף בהתגוננות, ולטענתו הן אף גרמו לו נזקים מוחשיים בעשרות מיליוני שקלים.

בשנת 2017 לבדה הוגשו ארבע בקשות לתביעות ייצוגיות בטענה לייבוא כלים שאינם עומדים בתקנים. הבקשה הראשונה, בסך 5.5 מיליון שקל, הוגשה בידי גיסו של אלדר. השנייה הוגשה בידי שכנו של אלדר ועמדה על 10 מיליון שקל. השלישית, בסך 29 מיליון שקל, הוגשה באמצעות עזורה. הרביעית, בסך 21 מיליון שקל, הוגשה בידי חבר קרוב של אחד מעובדיו של אוהב-ציון. 

החמישית, בסך 251 מיליון שקל, הוגשה באמצעות עזורה. מאוחר יותר היא צומצמה ל-104 מיליון שקל והוגשה בידי עורך דין אחר, אך התצהיר התומך היה של אלדר - וזוהי התביעה בה עוסק פסק דינו של ויצנבליט. הוא מציין, כי בין התביעות היה דמיון רב, מה שמוכיח שזהו אכן מהלך מתואם מצידו של אוהב-ציון. שתיים מהתביעות הקודמות סולקו ללא גמול בשל העדר בסיס; שלוש אחרות נמחקו מחוסר מעש.

בעקבות הבקשה האחרונה, הגישו ביבס ועשינו עסק תביעה בסך 10 מיליון שקל נגד אלדר ושני המבקשים, בנימין הילמן וטליק כהן. בדיון בפני ויצנבליט סוכם ששני הצדדים יחזרו בהן מן התביעות, ונותרה להכרעה השאלה האם בבקשה לייצוגית ישולמו גמול ושכר טרחה למבקשים ולבא כוחם, או שהם יחויבו בהוצאות לטובת עשינו עסק.

אין להגיש תביעה בידי מתחרה

ויצנבליט מזכיר, כי לא אחת נפסק שאין מקום להגשת תביעה ייצוגית בידי מתחרה או גורם אחר המסוכסך עם הנתבע. הוא מונה שורה ארוכה של סיבות לכך, ובהן: פגיעה אפשרית באינטרסים של הקבוצה, קושי של בית המשפט לפקח כראוי על ההליך, חוסר תום לב ושקיפות, פגיעה קשה ובלתי מידתית בנתבע, פגיעה בתחרות, שימוש לרעה בגילוי המסמכים וזילות מוסד התביעה הייצוגית.

במקרה הנוכחי, ממשיך ויצנבליט, עולה "תמונה חמורה למדי של שימוש לרעה בכלי התובענה הייצוגית למטרה זרה". הוא מטיל ספק רב בגרסתם של הילמן וכהן, לפיה אלדר לא היה מעורב בהליך מתחילתו, ועולות תהיות רבות גם לגבי הקבלות על רכישת הכלים שצירפו לבקשה. פן נוסף של השימוש לרעה הוא הסכום המופרז של הבקשה, ואשר סותר את החישובים של המבקשים עצמם.

עוד תוהה ויצנבליט: אם מדובר ב"הטעיה צרכנית מן החמורות שנראו במדינת ישראל" כפי שטענו המבקשים - מדוע הסתלקו מהבקשה הקודמת בלא לקבל דבר? ומדוע חידשו אותה רק לאחר הגשת התביעה נגדם ונגד אלדר? הסבריהם אינם משכנעים, הוא קובע. הוא גם נמנע מלאפשר להחליף את המבקשים בציינו: "לאור ההגשה של הליכים ייצוגיים רבים במעורבות המתחרה, קם חשש שגם מבקש חלופי יהיה נגוע באותו מניע זר, אלא אם עתה המתחרה יתאמץ להסתיר זאת טוב יותר". את המבקשים ייצג עו"ד חמי מנחם, ואת עשינו עסק - עוה"ד אלרן שפירא בר-אור ורינת דמרי-פרי.