אקירוב רוצה למחוק את אלרוב מהבורסה: הצעת רכש בפרמיה של 22%, המניה מזנקת

אלפרד אקירוב מסמן את סוף עידן הבורסה של אלרוב נדל"ן: בעל השליטה הודיע שבכוונתו לפרסם הצעת רכש מלאה למניות החברה לפי 32,241 אגורות למניה, מחיר שמגלם פרמיה של כ-22% על השער ערב הדיווח ומתמחר את החברה כולה בכ-6.6 מיליארד שקל. מניית אלרוב הגיבה בהתאם והיא מזנקת ב-19% לשער של כ-31,650 אגורות, שמציב את שווי השוק על כ-6.46 מיליארד שקל, כ-2% מתחת להצעה.

הצעת רכש מלאה היא המסלול שבו בעל שליטה מבקש לרכוש את כל מניות הציבור ולהפוך את החברה לפרטית. הכללים בישראל ברורים: אם בסוף התהליך יחזיק המציע ביותר מ-95% מהחברה, יתרת המניות נרכשת ממנו בכפייה גם ממי שסירב, החברה נמחקת מהמסחר, ולמתנגדים נותרת האפשרות לפנות לבית המשפט בבקשה לסעד הערכה אם לדעתם המחיר קיפח אותם. ואם שיעור ההיענות נמוך מהנדרש, ההצעה פשוט אינה יוצאת לפועל והמניה ממשיכה להיסחר.

התמחור בשוק כבר מספר את הערכת המשקיעים: פער של כאחוז בלבד בין השער הנוכחי למחיר ההצעה משמעותו שהשוק מייחס להשלמת המהלך הסתברות גבוהה. מי שקונה עכשיו מהמר בעיקר על אחת משתיים, שההצעה תושלם והוא יגזור את ההפרש הקטן, או שאקירוב יידרש לשפר את המחיר כדי לגייס את שיעור ההיענות הנדרש, תרחיש מוכר מהצעות רכש קודמות בתל אביב.

למה דווקא עכשיו

ההיגיון של אקירוב נשען על פער הערכה שהוא טוען לו כבר שנים. אלרוב נסחרה עד אתמול במכפיל רווח חד ספרתי, עם תשואה של אחוזים בודדים בשנה האחרונה, וזאת למרות תיק נכסים שכולל את מלונות היוקרה מהמוכרים באירופה, הלוטסיה בפריז, קפה רויאל בלונדון והקונסרבטוריום באמסטרדם, לצד מתחם ממילא בירושלים ופעילות נדל"ן מניב. בדוח האחרון נחתך הרווח הנקי בכ-71% לכ-172 מיליון שקל, בין השאר בגלל סעיפים חשבונאיים, ומבחינת בעל שליטה שמאמין בשווי הנכסי, מניה כזאת היא הזדמנות קנייה, בדיוק הטיעון שמעורר בדרך כלל את טענת בעלי מניות המיעוט שהמחיר נמוך מדי.

אקירוב עצמו הוכיח בשנים האחרונות שהוא יודע לתזמן שוק: ההשקעות הפיננסיות שלו בכלל ביטוח ובבנק לאומי הניבו לאלרוב רווח של מאות מיליוני שקלים. מהלך המחיקה מצטרף לגל שמלווה את הבורסה המקומית בשנים האחרונות, שבו בעלי שליטה מנצלים תמחורים נמוכים כדי להוציא חברות ותיקות מהמסחר, ומשאיר את תל אביב עם עוד חברת נדל"ן אחת פחות על הלוח.

מכאן התהליך עובר לשלב הפורמלי: פרסום מפרט הצעת הרכש עם לוחות הזמנים המחייבים, ואז ההכרעה עוברת לידי המוסדיים ובעלי מניות המיעוט. הנתון שיוכרע בו הסיפור הוא שיעור ההיענות, וההיסטוריה של הצעות רכש בתל אביב מלמדת שהמרחק בין 22% פרמיה להסכמה רחבה עובר לפעמים דרך סיבוב נוסף של שיפור מחיר.