ה-AI ישנה את העיתונות, אבל יחסל אותה רק אם בעליה יאפשרו זאת

את המאמר הזה באמת כתב איתמר לוין. השם שמופיע כאן הוא של בשר ודם. התוכן הוא תוצר של חשיבה אנושית ושל הקלדה ידנית. אמיתות היסוד הללו של העיתונות, מאז ראשיתה לפני מאות שנים, אינן מובנות מאליהן בעידן הבינה המלאכותית. וזה מסוכן מאוד - למידע שאנחנו מקבלים בחיי היום-יום, להחלטות שלנו בקלפי, ולכן גם לרווחתנו, לבריאותנו, לכספנו, לזכויות היסוד שלנו. משום שעיתונות מקצועית היא כלי חיוני מאין-כמותו כדי להבטיח את כל אלו, במיוחד בעידן בו האמת היא אופציה והעובדות חסרות חשיבות.

כמו כל עיתונאי במאה ה-21, אני משתמש ללא הפסק ביתרונותיה של הטכנולוגיה המודרנית. אני יכול למצוא באינטרנט בתוך שניות מידע שבעבר הצריך שעות וימים. "נט המשפט" מאפשר לי נגישות למאות אלפי תיקים משפטיים. עמיתי ואני מחליפים מידע בזמן אמת בווטסאפ. תמונות זמינות באופן מיידי בזכות הסמארטפונים. הדוא"ל הפך יצירת קשר עם קצווי תבל למשימה קלה וזמינה.

המשותף לכל האמצעים הללו הוא, שהם מסייעים לי באיסוף חומרי הגלם הדרושים לעבודתי העיתונאית - אבל שם זה מסתיים. אלו הם אמצעי עזר, לא תחליף לליבה. נקח לדוגמא סיקור של תביעה. אני יכול לאתר אותה ב"נט המשפט"; גוגל יסייע לי למצוא עוד פרטים על הצדדים; אני יכול להיעזר בעמיתי לבירורים נוספים; ייתכן שאקפוץ ואצלם תמונה רלוונטית; ובדוא"ל אוכל לקבל עוד מידע.

ה-AI עלול לסבול מ"הרעלת מקורות"

ההבדל הגדול הוא בכך שה-AI מתיימר להיות לא רק כלי עזר נוסף, מתוחכם ומהיר בהרבה. הוא גם מתיימר לחשוב במקומי, לנתח במקומי, להסיק במקומי ולכתוב במקומי. בקיצור: להיות עיתונאי. אבל אולי הוא יוכל לבצע עבודת תקשורת; הוא לא יוכל לבצע עבודת עיתונאות. אולי הוא יוכל לדווח; הוא לא יוכל להביע דעה. אולי הוא יוכל להציף את העובדות; הוא לא יוכל לצלול לעומק ליקויים ושחיתויות. כי בשביל כל אלו צריך מקוריות, יכולת לנתח ולמצוא הקשרים, ולעיתים גם אומץ והעזה - ואלו תכונות אנושיות בלעדיות.

צריך להיות עיתונאי כדי לקלוט שלעיתים הסיפור האמיתי מסתתר דווקא בפרטים הקטנים והאחוריים. כדי להכיר לאורך שנים את התחום ולהבין שקרה משהו חריג. כדי להבחין בהשלכות שמתחת לפני השטח. כדי לבדוק עובדות בעבודת רגליים. כדי לשבת באולם המשפט, במגרש הכדורגל או בהופעה בפארק ולהתרשם במישרין. כדי לשאול את השאלות הנכונות ובעיקר את שאלות ההמשך הנובעות מן התשובות. כדי להחליט האם הסיפור עומד בקנה המידה של עניין ציבורי. כדי לקבוע האם מדובר במעשה תקין או פסול. כדי להפעיל שיקולים אנושיים ומוסריים לפני הפרסום. כדי לעמוד בלחצים ובאיומים.

כל זה - עוד לפני שדיברנו על ההטיות וההטעיות של ב-AI, שבין היתר גורמות לו להמציא חקיקה ופסיקה שאינן קיימות. ועוד לפני שדיברנו על האפשרות שהכלי ייצא מכלל שליטה ויכתוב מה שבא לו על מי שבא לו ואיך שבא לו. ועוד לפני שדיברנו על כך שה-AI יודע רק את העובדות שהוזנו לתוכו, כך שהוא עלול לסבול מ"הרעלת מקורות" (ביטוי של המכון למחקרי ביטחון לאומי שמשמעותו סילוף מכוון של מקורות מידע מרכזיים, כמו ויקיפדיה).

ה-AI יכול להציף בקלות את כולנו בהמון פריטי מידע, מבלי שתהיה לנו אפשרות אמיתית לבדוק את נכונותם. ניסויים כבר הראו שהוא מסוגל לתת לחולה הוראה ליטול תרופה במינון קטלני. הוא סיפק לעורכי דין אסמכתאות מפוברקות שעלולות היו להטות משפט. תחשבו על איומי הסייבר מסכני החיים המוכרים לנו - מרמזורים דרך תחנות כוח ועד מתקני התפלה - ואז תכפילו פי כמה, כדי להבין (אולי) מה עלול לעשות כלי AI העושה מה שבא לו או הנופל לידיים מרושעות.

דווקא בעידן הנוכחי, של שטפון מידע בלתי מבוקר, חשיבותה של העיתונות החופשית והמקצועית גבוהה מאי פעם. אל מול נהרות השקרים והקונספירציות, אנחנו מנסים להציב סכרים שיפחיתו את הנזקים  - גם אם ברור לנו שמדובר במאבק סיזיפי בו לא ניתן לנצח, אלא לכל היותר למזער את ההפסדים. חשיבותה של העיתונות גדלה ביחס ישר לסכנות שמציב ה-AI. אם הוא יכבוש גם אותה, הדבר יהיה משול להשתלטות איראנית על סוללות החץ וכיפת ברזל.

גם אינטרס של התקשורת עצמה

אינני תמים. אני יודע שלא ניתן להשיב את הגלגל לאחור, ושכאשר התקשורת נאבקת על הישרדותה הכלכלית - ל-AI יש תרומה רבה בהקטנת הוצאות ואולי גם בהגדלת הכנסות. אבל אמצעי התקשורת חייבים לקבוע לעצמם את הגבולות. ראשית, לסמן תוצרי AI ככאלה (כפי שכבר נעשה בתמונות וסרטונים), כך שהציבור יחליט על מה הוא מסתמך וכך שתהיה ברורה האחריות המשפטית לגביהם. שנית, וזה העיקר, להגדיר את התחומים בהם לא תהיה לו נגיעה. למשל: תחקירים, פרשנויות, ניתוחים וגם חלק מתחומי הסיקור החדשותי, כגון בחירות ומלחמות (מאחר שאני נוגע בדבר, אינני מתייחס לסיקור תחום המשפט).

• חיות: תמרור אדום מתריע מפני שינוי משטרי וריסוק הדמוקרטיה הליברלית
• כמה מרוויח עיתונאי? זוטר 7 עד 12 אלף, כתב בכיר עובר 20

בסופו של דבר, זהו גם אינטרס של התקשורת עצמה. אם מה שהיא תעניק לצרכניה יהיה בעיקרו של דבר AI - גם אם כתוב וערוך טוב יותר ומוגש באריזה גרפית נאה - מדוע שישתמשו בשירותי התיווך שלה? למה שלא ישאלו בעצמם את הכלים השונים? ואם הצרכנים ייתקלו בשגיאות AI תחת חתימתו של עיתונאי, מדוע שיאמינו לשאר מה שמופיע תחת שמו? ה-AI כנראה ישנה משמעותית את דרך עבודתם של העיתונאים, אבל הוא יחסל את מקצוע העיתונות רק אם המובילים אותו - ובראשם הבעלים - יאפשרו לו לעשות זאת.