משנים את חוקי הפנסיה - וזה לא בישראל

ראש ממשלת בריטניה אנדי ברנהאם מתכנן לשנות מאפריל 2030 את מנגנון ה-Triple Lock, אחת ההטבות המרכזיות של הפנסיונרים הבריטים. קצבת המדינה עולה שם היום מדי שנה לפי הגבוה מבין שלושה נתונים: עליית השכר, האינפלציה או 2.5%. לפי התוכנית החדשה הקצבה תמשיך לעלות לפחות לפי האינפלציה או 2.5%, והקשר לשכר הממוצע במשק יישמר במבחן ארוך הטווח בלבד.

הממשלה הבריטית מעריכה שהשינוי יחסוך כ-15 מיליארד ליש"ט בשנה לקראת סוף שנות ה-30, וכ-50 מיליארד ליש"ט בשנה ב-2050. הכסף מיועד למימון שירות סיעוד ממלכתי חדש שייתן טיפול אישי לקשישים לפי הצורך, כך שהמדינה בעצם מעבירה חלק מהצמיחה העתידית בהוצאה על הפנסיה לשירות אחר שמיועד במידה רבה לאותה אוכלוסייה.

בקרנות הפנסיה המקיפות בישראל פועלת הטבה חריגה בקנה מידה עולמי: על כ-30% מהנכסים מובטחת תשואה ריאלית שנתית של 5.15%, כלומר 5.15% מעל מדד המחירים. כשהתשואה בשוק נמוכה מהיעד, מנגנון המדינה משלים את הפער, ובשנים חזקות העודפים עוברים לקרן ייעודית שמממנת השלמות עתידיות. המנגנון הזה החליף את איגרות החוב המיועדות, והפך התחייבות ישירה של המדינה למנגנון שמתחשב בתוצאות ההשקעה בשוק. להרחבה: כך עובדת הבטחת התשואה של 5.15% בקרנות הפנסיה.

לצד הבטחת התשואה המדינה מעודדת חיסכון פנסיוני גם בהטבות מס גדולות: הפקדות מסוימות מזכות בזיכוי מס של 35% עד לתקרות שנקבעו, ולידן הטבות בהפקדות המעסיק ובמיסוי הקצבה בגיל הפרישה. ההיגיון התקציבי פשוט, שכן מי שחוסך היום יהיה תלוי פחות בתקציב הציבורי בעוד שלושים שנה. אלא שהטבות כאלה נתפסות עם הזמן כחלק טבעי מהמערכת, ומבחינת האוצר הן התחייבות לכל דבר, שעלותה גדלה ככל שהאוכלוסייה מזדקנת ומספר הזכאים עולה.

ומה יקרה כשהתקציב יחפש עוד כסף?

האם הבטחת תשואה של 5.15% והטבות המס לפנסיה יישארו כפי שהן גם בעוד 10, 20 ו-30 שנה? אין כרגע שום החלטה בישראל לשנות אותן, והמנגנון מעוגן בחקיקה ובהסדרים קיימים. הניסיון הבריטי מזכיר בכל זאת שהבטחה ארוכת טווח עומדת תמיד מול מציאות תקציבית משתנה: ביטחון, בריאות, ריבית על החוב וטיפול באוכלוסייה מזדקנת מתחרים כולם על אותם שקלים, ולפעמים שינוי קטן בנוסחה אחת שווה מיליארדים רבים לאורך שנים.

בבריטניה, אגב, הצמצום בפנסיה מגיע במקביל להטבה נדיבה דווקא לצעירים: תוכנית שמאפשרת לקנות דירה עם הון עצמי של 2.5% בלבד, שבה המדינה משתתפת במימון והמשכנתא מצטמקת בהתאם. ההעדפה התקציבית זזה שם מהקצה המבוגר אל הצעיר, ובישראל, שבה החיסכון ארוך הטווח נהנה גם מתשואה מובטחת וגם מהטבות מס, השאלה הזאת צפויה לחזור לשולחן בכל פעם שהאוצר יחפש מקורות גדולים.