צינור נפט מזרח מערב
צילום: (בעזרת AI)

צינור מזרח-מערב מזרים 3.5 מיליון חביות - האם זה חצי תשובה?

למה הנתיב שעוקף את הורמוז חזר לכחצי קיבולת, ומה זה אומר למחיר החבית

אבישי עובדיה |

צינור מזרח-מערב של סעודיה מזרים שוב נפט אל ים סוף, בקצב של כ-3.5 מיליון חביות ביום. זו בערך מחצית מהקיבולת, שמגיעה עד 7 מיליון חביות ביום.

3.5 מיליון חביות ביום הם כ-3.5% מצריכה עולמית של כ-100 מיליון חביות ביום. חלק מהחביות האלה נשאר לבתי זיקוק במערב סעודיה, אז היצוא שיוצא מאנייה קטן מהמספר המלא. גם כך מדובר בנתיב שמשנה חשבון של בית זיקוק באסיה.

הצינור הושבת ב-10 בספטמבר אחרי תקיפת כטב"מים. ב-22 בספטמבר כבר דווח על הפעלה מחדש, והמצב שנשאר אחר כך היה חלקי. ב-25 בספטמבר היצוא הסעודי זינק דרך הורמוז, והצינור תואר כמי שחזר בכמויות נמוכות. הקצב של 3.5 מיליון הוא השלב הבא. הוא עדיין רחוק מ-7.

7 מיליון חביות ביום הן מלוא הקו. בערך 2 מיליון מתוכן מיועדות לבתי הזיקוק במערב, והשאר יכולות לצאת ליצוא מינבוע. 3.5 מיליון אומרים שהקו חי. ינבוע עדיין מקבלת פחות ממה שהמלחמה לימדה את השוק לבקש ממנה.

אבל זו תשובה חלקית להורמוז. איראן עדיין שולטת בחלק מהתנועה במצר. סעודיה החזירה נתיב יבשתי, והנפט שיוצא בים האדום צריך גם לעבור את באב אל-מנדב, שם החות'ים כבר איימו על שיט. חבית שמקיפה את אפריקה מגיעה לאסיה יקרה יותר, גם כשהמחיר בבורסה נראה רגוע.

אני בודק את המספר מול מה שכבר נכתב כאן, כי קל לספר את אותו צינור פעמיים. ההשבתה ב-10 בספטמבר הייתה עובדה. הדיווח על הפעלה ב-22 בחודש היה התחלה. 3.5 מיליון עכשיו הם קצב, והקצב הזה חדש.

מה זה עושה למחיר? חבית נוספת שעוקפת את המצר יכולה לקרר את המחיר, אם היא באמת עולה על אנייה. הברנט נסחר לאחרונה סביב 105 עד 106 דולר. 3.5 מיליון חביות ביום יכולים להזיז את זה. הם יכולים גם להיעלם אם הקו נפגע שוב, כמו ב-10 בחודש.

לציבור שמשלם דלק וחשמל, חצי קו סעודי הוא הקלה איטית. היא מגיעה לחשבון אחרי שהזיקוק וההובלה לוקחים את שלהם. למדינה שמייבאת אנרגיה, 3.5 מיליון חביות בעולם הן חדשות על מחיר. הן רחוקות מפתיחה מלאה של הורמוז.

ארמקו הזרים בעבר את הקו קרוב לקיבולת, כשהמצר היה חסום יותר. החזרה לחצי קיבולת היא שיקום, והיא גם תזכורת. הסגירה אחרי התקיפה לימדה שהנתיב החלופי גם הוא מטרה. 7 מיליון על הנייר שווים פחות מ-3.5 שעולים בפועל, אם אי אפשר להחזיק את הקו פתוח.

מה כבר מתומחר? הנפט מעל 100 דולר כבר כולל מצר חלקי וצינור פגוע. חצי צינור נכנס לתוך המחיר הזה. הוא מפספס את העיקר אם מוכרים אותו כסוף המלחמה. הקיבולת המלאה, 7 מיליון חביות ביום, עדיין יעד.

לחברת נפט שמוכרת את החבית, 3.5 מיליון נוספים בנתיב עוקף הם תזרים יציב יותר ללקוח באסיה. לנהג בתחנה זה הפרש של סנטים, אם בכלל, ואחרי שבועות. ההבדל הגדול נשאר השאלה אם המצר נפתח, והשאלה הזו עדיין פתוחה.

החצי החסר הוא עוד 3.5 מיליון חביות ביום, עוד כ-3.5% מהצריכה העולמית, אם הן מגיעות ליצוא. כל עוד הן בתוך הקו, בית זיקוק באסיה ממשיך לשלם על הובלה ארוכה או על חבית שעדיין עוברת במצר. ההפרש הזה כלול במחיר שמעל 100 דולר. הוא חלק מהסיבה שהחבית שם.

ארמקו לא פרסמה את הקצב בעצמה. אני נשען על שני דיווחים שמתכנסים לאותו מספר, ומסמן אותו כהערכה. אם יתוקן למטה, ההקלה על המחיר קטנה. אם הקו יישאר על 3.5, זה הקצב הגבוה שפורסם מאז ההשבתה ב-10 בספטמבר, ועדיין רחוק מ-7.

ליצואן ישראלי שקונה אנרגיה, ולנהג בתחנה, החשבון מגיע באיחור. הזיקוק וההובלה לוקחים את שלהם קודם. 3.5 מיליון חביות בעולם יכולים להוריד סנטים. הם משנים מעט את החשבון של השבוע. הם משנים יותר את השאלה אם חברות הנפט שומרות על תזרים גבוה גם בלי הקיבולת המלאה.

קיראו עוד ב"גלובל"

אל תצפו למהפכה במחיר החבית בגלל מספר אחד. 3.5 מיליון הם חצי קו. החצי השני, והמצר עצמו, עדיין קובעים אם התזרים של חברות הנפט נשאר גבוה.

מנוע: ניתוח

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה