72% מהתיקים כבר במניות: וולס פארגו מזהיר שתשואת האג"ח תוריד את השוק

הבעיה החדשה של וול סטריט פשוטה מאוד. המשקיע מקבל היום יותר מ-5% באג"ח של ממשלת ארה"ב, בזמן שחלק גדול מאוד מהכסף שלו כבר מושקע במניות. בוולס פארגו מעריכים שמשקל המניות בתיקי המשקיעים מגיע לכ-72%, לעומת 28% באג"ח, החשיפה הגבוהה ביותר למניות מאז 1969. לפי החישוב של הבנק, כשהתשואה ל-10 שנים סביב 5%, משקל המניות שמתאים ליחס בין הסיכון לתשואה נמצא באזור 60%. זה פער של 12 נקודות אחוז, הגדול ביותר שנמדד ביותר מחמישה עשורים, רחב יותר אפילו מהפער שנרשם בימי בועת הדוט.קום.

המספרים נעשים חדים עוד יותר כשהתשואות ממשיכות לטפס. אג"ח ממשלת ארה"ב ל-10 שנים נסחרת סביב 5.2%, והאג"ח ל-30 שנה כבר באזור 5.5%. משקיע מקבל תשואה שנתית יפה מנכס ממשלתי, בלי להשעין את כל התשואה שלו על המשך עליות במניות. במשך רוב העשור הקודם האג"ח הייתה אלטרנטיבה חלשה, ולכן הרבה כסף זרם למניות כמעט כברירת מחדל. עכשיו החשבון משתנה. האג"ח ל-10 שנים כבר מעל 5%, וזה משפיע גם על משכנתאות, אשראי ומחירי מניות. גם שר האוצר סקוט בסנט כבר נדרש להסביר את האג"ח הארוכה, וטען שהתשואה הגבוהה מעידה על כלכלה חזקה.

אוסונג קוון, אסטרטג המניות הראשי של וולס פארגו, מסביר שמבחינתו העניין הוא פחות הריבית הגבוהה עצמה ויותר הפער שנפתח בין שוק המניות לשוק האג"ח. כשתיק ממוצע מחזיק 72% מניות והמודל של הבנק מצביע על אזור 60%, נוצר תמריץ לאזן מחדש. למכור חלק מהמניות שעלו הרבה ולהעביר כסף לאג"ח שמציעה תשואה גבוהה יותר. גם מעבר קטן של כמה אחוזים מההון הוא כסף גדול מאוד בשוק שבו טריליוני דולרים מנוהלים לפי הקצאת נכסים.

וולס פארגו כבר הוריד את מחיר היעד שלו למדד S&P 500 לסוף השנה ל-7,700 נקודות מ-7,950, ובמקביל העלה את תחזית הרווח למניה לשנים הקרובות. כלומר, החשש המרכזי נוגע למחיר שהמשקיעים מוכנים לשלם על הרווחים, והחברות עצמן לא מראות חולשה מיידית. הבנק מעריך שהשוק יכול לרדת ב-5% עד 10% בדרך, בעיקר אם המכפילים יתכווצו בזמן שהאג"ח ממשיכה לתת סביב 5%.

זה גם מסביר למה שוק המניות מגיב בעוצמה כמעט לכל תנועה בתשואות. כשהתשואה ל-10 שנים יורדת מ-5.2% למתחת ל-5%, המניות מקבלות אוויר, כי האג"ח נעשית קצת פחות אטרקטיבית ושיעור ההיוון של רווחים עתידיים יורד. כשהתשואה עולה בחזרה, התהליך מתהפך. בשבועות האחרונים הקשר בין התשואות לוול סטריט הפך לאחד המשתנים המרכזיים במסחר, והיום זה נראה גם בענף הסולאר, שמשלם על עליית התשואות ישירות דרך עלות המימון.

המניות הרגישות ביותר הן אלה שחלק גדול מהשווי שלהן מבוסס על רווחים שיגיעו בעוד שנים. חברות צמיחה יקרות, שבבים, תוכנה וחלק מחברות ה-AI מרגישות את זה דרך המכפיל, וחברות קטנות עם חוב גדול מרגישות את הריבית גם דרך עלות המימון. החברות הקטנות כבר מתמודדות עם מימון יקר הרבה יותר כשהתשואה חוצה 5%. גם הענקיות מרגישות את השינוי מהצד של החוב. גוגל נאלצת לשלם הרבה יותר על האג"ח שלה, וכתבנו כאן מה עדיף למשקיע, אג"ח של גוגל ב-7.2% או המניה עצמה.

וולס פארגו משנה בהתאם את ההעדפות הסקטוריאליות שלו. הבנק הוריד את הטכנולוגיה למשקל שוק והעלה את הבריאות למשקל יתר, ובתוך הטכנולוגיה הוא מעדיף תוכנה על פני שבבים. החשש מגיע גם מהתמחור הגבוה של חלק מחברות ה-AI ומהיקף העצום של ההשקעות במרכזי נתונים. מנגד, תחזיות הרווח של החברות הגדולות עדיין חזקות, ולכן התרחיש שהבנק מציג הוא פחות קריסה ברווחים ויותר מאבק על המכפיל שהמשקיעים מוכנים לשלם.

החישוב של וולס פארגו ממחיש את הקושי. בהנחה שרווחי החברות במדד יצמחו בכ-7% בשנה בחמש השנים הקרובות, התמחור הנוכחי יחד עם תשואה של כ-5% באג"ח משאיר מעט מאוד מקום לתשואה עודפת של המניות מעל האג"ח. למשקיע עדיין יש סיבה להחזיק מניות, בגלל צמיחת הרווחים והאפשרות שהשווי יעלה, אבל האלטרנטיבה השתפרה מאוד בתוך זמן קצר. מי שרוצה להיכנס לאג"ח האמריקאיות יכול לקרוא כאן איך עושים את זה מישראל. כל עוד התשואה ל-10 שנים נשארת מעל 5%, השאלה בוול סטריט עוברת לאט מ"אילו מניות לקנות" ל"כמה מניות בכלל צריך להחזיק".