איך קונים אג"ח בחו"ל?

התשואה של כ-7.2% על אג"ח של אלפאבית, החברה האם של גוגל, שלחה השבוע משקיעים ישראלים לבדוק איך קונים אותה. מתברר שבשוק האג"ח האמריקאי, הגדול בעולם, המשקיע הקטן מקבל שירות פחות טוב מזה שהוא רגיל אליו בתל אביב, ומשלם עליו יותר. להרחבה: אג"ח של גוגל ב-7.2% מול השקעה במניית גוגל.

המספר הגבוה מגיע מסדרה ל-20 שנה שאלפאבית הנפיקה באוגוסט בדולר אוסטרלי. בהנפקה היא שילמה עליה 6.98%, הריבית הגבוהה ביותר שהחברה נתנה אי פעם על חוב, ומאז המחיר ירד והתשואה עלתה. משקיע ישראלי שקונה את הסדרה הזאת חשוף לדולר האוסטרלי מול השקל, לא לדולר האמריקאי. באותו חודש גייסה החברה גם 25 מיליארד דולר בעשר סדרות דולריות, והארוכה שבהן, עד 2066, הונפקה בתשואה של 6.53%, כ-1.3 אחוז מעל אג"ח ממשלת ארה"ב. מאז התשואה על האג"ח האמריקאית ל-10 שנים טיפסה ל-5.2%, הרמה הגבוהה ביותר מאז 2007, וגררה איתה גם את החוב של החברות. אלפאבית מדורגת AA+ ו-Aa2, מהדירוגים הגבוהים בקרב חברות אמריקאיות. להרחבה: למה שוק המניות עדיין לא נבהל מתשואות האג"ח.

העלייה בתשואות מתרחשת כמעט בכל השווקים המפותחים. בגרמניה התשואה על האג"ח ל-10 שנים עלתה לכ-3.6%, הרמה הגבוהה מאז 2009, וביפן היא עברה החודש את רף ה-3% בפעם הראשונה מאז 1996. חלק גדול מהעלייה מגיע מהמתיחות במפרץ, שמקפיצה את מחיר הנפט, מעלה את ציפיות האינפלציה ומגדילה את הסיכוי להעלאות ריבית, והפד כבר העלה באמצע ספטמבר את הריבית לטווח של 3.75% עד 4%, ההעלאה הראשונה שלו מאז 2023. במקביל ענקיות הטכנולוגיה מנפיקות אג"ח בהיקפים גדולים מאוד כדי לממן את ההשקעות בבינה מלאכותית, והחוב שלהן מתחרה על אותו כסף עם אג"ח הממשלה. גם הקונים השתנו. לקרנות הפנסיה יש פחות התחייבויות ארוכות לעמיתים עם קצבה מובטחת, והכללים מעודדים אותן להחזיק יותר מניות, כך שהביקוש הטבעי לאג"ח הארוכות נחלש. בארה"ב העלייה כבר מגיעה למשקי הבית. ריבית המשכנתא ל-30 שנה עברה את ה-7%, ומי שנעל בעבר משכנתא של 2.5% עד 4% מעדיף להישאר בדירה ולשמור על ההלוואה הזולה, במקום למחזר אותה או לעבור דירה.

לפי תשקיף ההנפקה, יחידת הקנייה המינימלית היא 2,000 דולר ערך נקוב, ומעליה מדרגות של 1,000 דולר. כלומר כ-6,100 שקל בשער של 3.03-3.05 שקלים לדולר.

למה בתל אביב זה פשוט יותר

בבורסה בתל אביב אג"ח קונצרנית נקנית כמעט כמו מניה. יש ספר פקודות גלוי, המחיר מתעדכן לאורך יום המסחר, ואפשר לקנות בכמה מאות שקלים. בסוף 2025 היה שווי השוק של האג"ח הקונצרניות המקומיות כ-168 מיליארד דולר, והמחזור היומי הממוצע בהן, בלי קרנות סל, הגיע ל-316 מיליון שקל. בבתי ההשקעות למסחר עצמאי העמלה על קנייה של אג"ח מקומית עומדת על כ-0.08% מהעסקה.

בארה"ב, בשוק החוב הקונצרני הגדול בעולם, המסחר באג"ח של חברות מתנהל ברובו מחוץ לבורסה, מול סוחרים של בנקים ובתי השקעות שמצטטים מחיר קנייה ומחיר מכירה. העסקאות מדווחות למערכת הפיקוח TRACE, אבל המשקיע רואה את המחיר של עסקה שכבר נסגרה ולא ספר פקודות חי. כ-72% מהעסקאות באג"ח קונצרניות הן של 100 אלף דולר ומטה, ובהן הפער בין המחיר שבו לקוחות קנו מהסוחרים למחיר שבו מכרו להם עמד בשנים 2023-2024 על כ-0.47% בממוצע. בעסקאות של מיליון דולר ומעלה הוא היה כ-0.21%. על קנייה ומכירה של 5,000 דולר מדובר בכ-23 דולר שנבלעים במחיר, עוד לפני העמלה.

גם בתל אביב יש סדרות שכמעט לא זזות, ובגלל זה נכנסה לתוקף בסוף אוגוסט רפורמת נזילות במדדי התל-בונד, שבוחנת כל סדרה לפי חציון המחזור היומי שלה על פני 180 ימי מסחר.

בתעריפוני הבנקים הגדולים העמלה המלאה על קנייה ומכירה של ניירות ערך זרים, כולל אג"ח, עומדת על 0.9% עם מינימום של 25 דולר, ובפעולה עצמאית באתר או באפליקציה יש הנחות שמורידות אותה לכמחצית. על זה נוספים דמי ניהול פיקדון רבעוניים והוצאות צד ג' של הקסטודיאן והברוקר בחו"ל, שבאחד התעריפונים מגיעות עד 6 דולר לנייר שנסחר מחוץ לבורסה בארה"ב. התעריף הזה פתוח למשא ומתן, ולקוחות עם תיק גדול מקבלים בדרך כלל הנחה.

בפועל, הקנייה דרך הבנק מתחילה במספר הזיהוי של הסדרה, קוד ISIN בן 12 תווים, כי לאלפאבית יש סדרות רבות עם מועדי פדיון וקופונים שונים. הלקוח נותן הוראה עם מחיר מקסימלי, והבנק מעביר אותה לסוחר בחו"ל. הפער בין מחיר הקנייה למחיר המכירה שהסוחר מצטט הוא חלק מהעלות, גם כשהוא לא מופיע בשורת העמלות.

• הסיבה ששוק המניות לא מתרגש בינתיים מתשואת האג"ח ומה יכול לקלקל את החגיגה?
• אג"ח של גוגל ב-7.2% או השקעה במניית גוגל?

אותו מסלול עובד גם בפלטפורמות המסחר של בתי ההשקעות, כמו מיטב טרייד, אקסלנס ואי.בי.אי טרייד. גם שם האג"ח נקנית מחוץ לבורסה, מול עושה שוק או ברוקר בחו"ל, ובחלק מהגופים אפשר להעביר את ההוראה בטלפון לדסק המסחר בחו"ל, מה שעוזר בעיקר בסדרות שנסחרות מעט. סכום הכניסה משתנה מסדרה לסדרה. באג"ח ממשלת ארה"ב אפשר להתחיל מכ-1,000 דולר ערך נקוב, וגם ברוב האג"ח של החברות היחידה המינימלית היא 1,000 דולר, או 2,000 דולר כמו אצל אלפאבית. מצד שני יש סדרות שנבנו למשקיעים מוסדיים, ובהן המינימום מגיע ל-200 אלף דולר, נתון שמופיע בתשקיף של כל סדרה.

בברוקר זר כמו אינטראקטיב ברוקרס, שחשבונות רבים של ישראלים פתוחים בו, העמלה על אג"ח קונצרנית אמריקאית היא 0.1% מהערך הנקוב עד 10,000 דולר, עם מינימום של דולר אחד, ו-0.025% על הסכום שמעל. בקנייה של 5,000 דולר ערך נקוב מדובר ב-5 דולר. המרווח של הסוחר עדיין שם, כי העמלה משולמת בנוסף למחיר שהוא מצטט.

בכל קנייה של אג"ח באמצע התקופה הקונה משלם למוכר גם את הריבית שנצברה מאז הקופון האחרון, ומקבל אותה בחזרה בתשלום הבא. באג"ח עם קופון של 6.5% לשנה, קנייה של 2,000 דולר שלושה חודשים אחרי תשלום הריבית מוסיפה לחשבון כ-32.5 דולר.

הריבית הצבורה הזאת מסבירה גם את הפער בין שני המחירים של אג"ח. המחיר שמוצג במסך הוא בדרך כלל המחיר הנקי, בלי הריבית שנצברה, והסכום שיורד מהחשבון הוא המחיר המלא, שכולל אותה. בישראל הבנק מנכה במקור מס של 25% מהקופון ביום התשלום, וייתכן שהניכוי יחושב על הקופון כולו, כולל החלק שהקונה עצמו שילם למוכר בזמן הקנייה. בדוגמה של 32.5 דולר מדובר בכ-8 דולר מס על כסף שהקונה שילם בעצמו וקיבל בחזרה, ולכן שווה לברר מראש איך הבנק מטפל בריבית ששולמה בקנייה.

גם מבנה החוב שונה ממה שמכירים בתל אביב. ברוב האג"ח הקונצרניות בישראל החברה מחזירה את הקרן בכמה תשלומים לאורך חיי הסדרה, והחשיפה של המשקיע אליה קטנה עם הזמן. בארה"ב רוב האג"ח הן אג"ח בולט, שבהן כל הקרן חוזרת ביום הפדיון ועד אז המשקיע מקבל ריבית. נפוצות שם גם אג"ח עם אופציית פדיון מוקדם, שמאפשרת לחברה להחזיר את החוב לפני המועד. בדרך כלל היא תשתמש בה כשהריבית בשוק יורדת ומשתלם לה למחזר את החוב בזול, ודווקא אז המשקיע מקבל את הכסף בחזרה וצריך להשקיע אותו מחדש בתשואה נמוכה יותר.

• שיא של 22 שנה: אג"ח ארה"ב ל-30 שנה ב-5.44% - זה מגיע למניות ולמשכנתאות
• בקשה להליכי חדלות פרעון לחברת זראסאי - בצל מחלוקת בין מחזיקי האג"ח

במס, ארה"ב פוטרת תושבי חוץ ממס על ריבית של אג"ח רשומות של חברות אמריקאיות, בתנאי שהמשקיע חתם על טופס W-8BEN מול הגוף שמחזיק לו את הנייר. בלי הטופס מנוכה 30%. בישראל חל מס של 25% על הריבית ועל הרווח הריאלי בנייר ערך הנקוב במטבע חוץ, והרווח מחושב ביחס לדולר. מי שקנה בשער של 3.05 שקלים ורואה את הדולר נחלש מאבד חלק מהתשואה כשהוא מתרגם אותה לשקלים. להשוואה, אג"ח ממשלת ישראל ל-10 שנים נסחרת בתשואה של כ-3.95%.

העקיפה הנפוצה היא קרן סל. VCIT של ואנגארד גובה 0.03% בשנה, IGIB של איישרס 0.04% ו-LQD הוותיקה 0.14%, וכל אחת מחזיקה מאות אג"ח של חברות בדירוג השקעה. אפשר לקנות יחידה אחת בעמלת מניה רגילה ולמכור אותה בכל רגע של המסחר בניו יורק. אבל לקרן אין תאריך פדיון, היא מחליפה אג"ח קצרות בחדשות כל הזמן, ולכן המחיר שלה ממשיך להגיב לשינויי הריבית בלי מועד שבו הכסף חוזר במלואו. החלוקות שלה נחשבות דיבידנד, ואמנת המס בין ישראל לארה"ב קובעת להן ניכוי של עד 25%. החלק שמקורו בריבית יכול להיות פטור, אבל זה תלוי בסיווג של הקרן ובאופן שבו הברוקר מיישם אותו.

VCIT היא גם אחת הגדולות בתחום, עם נכסים של כ-67 מיליארד דולר ויותר מ-2,300 אג"ח של חברות שנפדות בתוך 5 עד 10 שנים, ותשואת החלוקה שלה עומדת על כ-5% בשנה. הבחירה בין הקרנות היא בעצם החלטה על המח"מ. מי שמעריך שהתשואות ימשיכו לעלות יעדיף קרן קצרה כמו VCSH, שמחזיקה אג"ח של חברות לשנה עד חמש שנים עם מח"מ של כ-2.7 שנים, כך שהמחיר שלה זז מעט והכסף מתגלגל מהר לאג"ח חדשות בתשואה גבוהה יותר. מי שמעריך שהתשואות יתחילו לרדת בקרוב ילך לטווח הארוך יותר. ב-VCIT, עם מח"מ של כ-6 שנים, ירידה של אחוז אחד בתשואות מוסיפה למחיר כ-6%, מעין מינוף על כיוון הריבית שעובד גם בכיוון ההפוך. באג"ח של חברות המשקיע מקבל תוספת תשואה מעל אג"ח הממשלה, ובחברות הגדולות בדירוג השקעה הסיכון לחדלות פירעון נראה כרגע נמוך, על רקע תוצאות חזקות ותזרים גבוה. מי שמחפש את כל השוק בסל אחד, ממשלתי, משכנתאות וקונצרני, יכול לבחור בקרנות הרחבות, ומי שרוצה מעין פיקדון דולרי שנסחר בבורסה יכול לבחור בקרנות של אג"ח ממשלתיות לכמה חודשים.

הפתרון הקרוב ביותר לאג"ח בודדת הוא קרנות iBonds של איישרס, שכל אחת מהן מחזיקה אג"ח שנפדות באותה שנה. בסוף השנה הקרן מתפרקת ומחלקת את הכסף למחזיקים. הקרן לדצמבר 2033, למשל, מחזיקה כ-420 אג"ח, גובה 0.10% בשנה ומציגה תשואה של כ-5.6%, עם חלוקה חודשית. הסכום שיתקבל בפירוק לא מובטח מראש, אבל הסיכון מפוזר על מאות חברות במקום חברה אחת.

בתל אביב פועלות קרנות מחקות על מדדי אג"ח קונצרני אמריקאי. קסם iBoxx US Liquid Investment Grade Top 30, למשל, גובה 0.25% דמי ניהול ועוד 0.02% דמי נאמנות, נסחרת בשקלים וחשופה לדולר, ויש לה גם גרסה מנוטרלת מט"ח. היקף הנכסים בה צנוע, כ-82 מיליון שקל.

מי שמעדיף להישאר בשקלים יכול לבחור גם בקרנות נאמנות. בישראל פועלות כשני תריסר קרנות שמשקיעות באג"ח בחו"ל, של מנהלים כמו מיטב, הראל, ילין לפידות, אי.בי.אי, קסם, אנליסט ואלטשולר שחם, וחלק מהן מגדרות את החשיפה לדולר. הגידור שומר על המשקיע מתנודות השקל, אבל הוא עולה כסף, והעלות שלו נגזרת בעיקר מפער הריביות בין ארה"ב לישראל. אחרי ההעלאה של הפד לטווח של 3.75% עד 4% וההורדה של בנק ישראל ל-3.25%, הריבית הדולרית גבוהה מהשקלית בכחצי אחוז עד שלושה רבעים של אחוז, ומי שמגדר משלם בערך את הפער הזה. כך, אג"ח שמניבה 6% בדולרים תשאיר למשקיע המגודר בערך 5.3% עד 5.5% בשקלים. מנגד, בלי גידור, היחלשות של 5% בדולר מול השקל כמעט מוחקת שנה שלמה של ריבית.

מי שמחזיק אג"ח ארוכה של אלפאבית בעצמו תלוי בחברה אחת, וגם רגיש מאוד לריבית. לסדרה עד 2066 יש מח"מ של כ-14 שנים, כך שעלייה של אחוז אחד בתשואות בשוק מורידה את מחירה בכ-14%, גם אם החברה משלמת כל קופון בזמן.