החברה נסחרת בבורסה, אבל מי באמת מתפרנס ממנה?

אפשר להבין את הסיבה לקיומן של רוב החברות בבורסה. יש להן מודל עסקי, עובדים, לקוחות, הכנסות והוצאות, אבל יש חברות שקשה הרבה יותר להבין מדוע הן עדיין כאן. במשך השנים נתקלתי בבורסה המקומית לא פעם בחברות שהעסק המקורי שלהן נעלם, אבל החברה הציבורית עצמה נשארה בחיים. לפעמים נשארו בה כמה נכסים בשווי אפסי, קצת מזומן, ולעיתים בעיקר דבר אחד: עצם היותה חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה.

שלדים בורסאיים

שלד בורסאי הוא חברה ציבורית שמניותיה רשומות למסחר בבורסה, אך אין לה עוד פעילות עסקית משמעותית או נכסים מהותיים. לעיתים מדובר בחברה שהייתה בעבר חברת תעשייה, חברת טכנולוגיה או ביוטכנולוגיה, שהפעילות העסקית שלה כשלה או נמכרה, אך המעטפת המשפטית והציבורית נותרה. לכאורה מדובר בגוף מיותר, אך בשוק ההון גם למעטפת ריקה יכול להיות ערך רב: שלד בורסאי יהיה שווה לרוב סביב ה-7-10 מיליון שקל גם כאשר הוא לחלוטין ללא פעילות, מאחר שהשווי שלו נובע מהאופציה להשתלט עליו, לצקת לתוכו פעילות עסקית ולהוות דלת כניסה אחורית ולגיטימית לשוק ההון כחברה ציבורית.

במסגרת המיזוג, חברה פרטית המעוניינת להפוך לציבורית נכנסת לתוך השלד ובכך מצליחה להפוך לחברה ציבורית מהר יותר ובזול יותר מאשר בהנפקה מסורתית. היא עוקפת את המסלול הארוך והמפרך של הנפקה (IPO), הכולל תשקיף יקר, רוד-שואו ובדיקות רגולטוריות מורכבות: הפעילות הפרטית נכנסת לחברה הציבורית, ובעלי המניות שלה מקבלים מניות בה. חשוב להדגיש כי עצם השימוש בשלד בורסאי אינו שלילי כאשר מדובר בעסק אמיתי, הנהלה רצינית ומודל עסקי שמצדיק את השווי. השלד יכול להיות כלי יעיל ולגיטימי. עם זאת, לא פלא שישנם בשוק פעילים ייעודיים שמתמחים בדיוק בזה, ומהווים למעשה סוחרי שלדים.

חברות פרנסה

תופעה נוספת בשוק ההון היא מה שמכונה בשפה העממית "חברות פרנסה". מדובר בחברות ציבוריות קטנות ודלות פעילות שהסיבה היחידה לקיומן היא לייצר הכנסה נוחה לבעלי השליטה ומקורביהם. במקום לייצר ערך למשקיעים או להצמיח עסק אמיתי, הכספים שגויסו מהציבור או יתרות המזומן האחרונות מוצאים את הדרך לדמי ניהול מנופחים, משכורות עתק, עסקאות בעלי עניין ועמלות ייעוץ. החברות הללו שורדות לרוב באמצעות החלפת מודל עסקי, מכירת חלומות לכניסה לתחומים שבמרכז השיח, פעם זה קנאביס, פעם זה קריפטו או הודעות למאי"ה על שת"פים עתידיים בתחום הבינה מלאכותית, המהלך מלווה בהנפקות מניות חוזרות ונשנות שנועדו בעיקר לתחזק את המנגנון ולפרנס את מי שמפעיל אותו על חשבון הציבור.

הבורסה היא מקום שבו מניות נסחרות אבל היא לא חותמת איכות על החברה. וזה אולי הלקח החשוב ביותר בכל הסיפור הזה. שלד בורסאי יכול להיות כלי וחברה ציבורית יכולה להיות מנוע לצמיחה. אבל כאשר המעטפת הציבורית הופכת למטרה בפני עצמה, וכאשר הכסף שמגיע מהמשקיעים משמש בעיקר כדי להמשיך להחזיק את המעטפת בחיים צריך לשאול את מי בעצם החברה הזאת משרתת.

הכותב עסק שנים בייעוץ השקעות וכיום הינו משקיע עצמאי