266 שקל בחודש בחו"ל או 16,860 שקל בחזרה: החשבון של מי שעוזב את ישראל

266 שקל בחודש הם דמי הביטוח הלאומי והבריאות המינימליים לתושב ישראל ששוהה בחו"ל, כשההכנסה החייבת שלו אפסית. בשנה מלאה מדובר ב-3,192 שקל. פדיון תקופת ההמתנה לשירותי בריאות בחזרה עולה 16,860 שקל, כלומר כחמש שנים וחצי של תשלום שוטף מצטברות בדיוק למחיר של פדיון בודד.

בשהייה במדינה שישראל חתומה איתה על אמנה לביטחון סוציאלי החשבון נראה אחרת: משלמים דמי ביטוח בריאות בלבד, ומינימום דמי הבריאות עומד על 123 שקל בחודש. ההפרש בין שני המסלולים מסתכם בכ-1,700 שקל בשנה, ומדינת היעד היא שקובעת לאיזה מהם נכנסים.

התשלום הזה קונה רצף, ולא טיפול רפואי בחו"ל. חוק ביטוח בריאות ממלכתי מממן שירותים רפואיים בישראל, והמשך התשלום שומר על מעמד המבוטח ועל הזכאות לקצבאות שנגזרות ממנו. פיגור בתשלום דמי הבריאות בזמן השהות בחו"ל פוגע בזכאות לשירותי בריאות ובזכאות לקצבאות, והחוב שנצבר ממתין בחזרה.

קצבת ילדים לילד שיצא מישראל משולמת שלושה חודשים, ומהחודש הרביעי היא נפסקת. החריגים מנויים במפורש: הורה ששוגר לחו"ל על ידי מעסיק ישראלי שמנכה דמי ביטוח ומס, יצא לשבתון או להכשרה במימון מעסיק ישראלי, מטופל רפואית בטיפול שאינו קיים בישראל ובאישור רופא המוסד, מועסק כעובד מקומי בנציגות ישראלית, או עובד מרחוק למעסיק ישראלי. במדינת אמנה הזכאות נבחנת לפי תנאי האמנה. להרחבה: מדריך זכויות ההורים לגידול ילדים בישראל.

תקופת ההמתנה בחזרה נבנית לפי נוסחה אחת: חודש המתנה על כל שנת היעדרות, עד תקרה של שישה חודשים. מי שעזב לשנתיים ימתין חודשיים, ומי ששהה בחו"ל שש שנים ומעלה יגיע לתקרה ויעצור שם.

שתי ההגדרות שמאחורי הנוסחה הן שקובעות בפועל את התוצאה. שנת היעדרות היא תקופה של 12 חודשים שבה האדם שהה מחוץ לישראל 183 ימים לפחות, ולאו דווקא ברצף. חודש המתנה הוא 25 ימים רצופים של שהייה בישראל, ונסיעה קצרה לחו"ל באמצע מאפסת את הספירה של אותו חודש ומחייבת להתחיל אותו מחדש. מי שחוזר ומתכנן ביקור עבודה בחו"ל בשבועות הראשונים מאריך בכך את ההמתנה.

הפדיון הוא הקיצור: 16,860 שקל בתשלום אחד או בעד שישה תשלומים רצופים ושווים, והשירותים הרפואיים נפתחים עם השלמת התשלום המלא, למעט טיפולים בחו"ל וטיפולי פוריות. אפשר לשלם אותו עוד בחו"ל לפני החזרה. תנאי מקדים אחד עומד בבסיסו: ביטוח לאומי קבע כבר שמרכז החיים חזר לישראל ושהמעמד הוא מעמד של תושב.

הפטורים מתקופת ההמתנה מוגדרים בצמצום: קטינים; חיילים משוחררים בתוך 24 חודשים מהשחרור; עולים לפי חוק השבות ואזרחים שהוכרו כעולים; ומי ששילם דמי ביטוח בריאות ברציפות לאורך השהות בחו"ל.

החישוב משתנה לפי אורך השהות. מי שיוצא לשנתיים ומשלם 266 שקל בחודש מוציא 6,384 שקל ומקבל בתמורה רצף מלא, מול חודשיים בלבד של המתנה שהיה צובר אילו הפסיק. מי שיוצא לשמונה שנים מוציא 25,536 שקל על אותו תשלום, בעוד ההמתנה שלו נעצרת בתקרה של שישה חודשים והפדיון שקוצר אותה עומד על 16,860 שקל. הכיוון הפוך למה שנדמה: דווקא בשהות הארוכה התשלום השוטף הוא היקר מבין השניים, והוא נרכש בשביל רצף הקצבאות ולא בשביל קופת החולים.

• הכנסתו הוכפלה ל-25,000 שקלים - אבל הגמלה חושבה לפי 12,308
• מי פטור מביטוח לאומי, ולמה 13 חודשי חוב מקצצים רבע מהקצבה

עובד ששוגר לחו"ל על ידי מעסיק ישראלי נמצא במסלול אחר לגמרי: המעסיק ממשיך לשלם את דמי הביטוח בישראל, והעובד מקבל אישור שפוטר אותו מכפל תשלום מול המדינה המארחת, דרך המחלקה לקשרים בינלאומיים של המוסד. אותו מסלול הוא גם החריג שמאפשר להמשיך לקבל קצבת ילדים מעבר לשלושת החודשים.

ההכרה בחזרה עוברת בשאלון ייעודי של ביטוח לאומי לחוזרים מחו"ל, ואפשר להגיש אותו כשלושים יום לפני הטיסה. הבדיקה עובדתית: היכן מתגוררת המשפחה, היכן הילדים לומדים, מהיכן מגיעה ההכנסה. בית הדין לעבודה כבר עמד על אותו מבחן בכיוון ההפוך, כשביטל חיוב בדמי ביטוח שהוטל על זוג שעבר לאירלנד בכוונת קבע. להרחבה: בית הדין חייב את ביטוח לאומי להחזיר מיליוני שקלים.

מי שמצהיר על עזיבה קבועה מנתק מיד את קשר התושבות, ואיתו נשללות הזכויות שנגזרות ממנו; מי שממשיך לשלם שומר על הכיסוי הרפואי ועל הזכאות לקצבאות, וחייב בדמי ביטוח גם על הכנסות שהופקו בחו"ל. ההליך הזה נפרד מההליך מול פקיד השומה, ושתי הקביעות עשויות להיפרד זו מזו . להרחבה: שימור הזכויות מול הביטוח הלאומי ברילוקיישן.

ההיערכות לחזרה נפתחת מוקדם ממה שנדמה: הרישום במשרד העלייה והקליטה נעשה בששת החודשים שלפני הנחיתה, וההטבות שנלוות למעמד תושב חוזר נשענות עליו . המוצרים הפנסיוניים שנשארו מאחור מתנהלים בלוח זמנים משלהם . להרחבה: חושבים על רילוקיישן, כדאי לדעת גם איך חוזרים ממנו.