תשואת האג"ח ל-10 שנים בארצות הברית נסוגה אחרי שיא של 24 שנה - והמניות לא ממהרות לחגוג
התשואה על אגרות החוב הממשלתיות האמריקאיות לעשר שנים נגעה ברמה הגבוהה ביותר מזה כ-24 שנה, סביב 5.2%, ואז ירדה מעט - אבל שוקי המניות, שבדרך כלל נהנים מירידת תשואות, נותרו מהוססים
תשואת אגרות החוב של ממשלת ארצות הברית לעשר שנים נסוגה לסביבות 5.2%, לאחר שנגעה ברמה הגבוהה ביותר שלה זה כ-24 שנה. הירידה הקלה הגיעה במהלך יום מסחר שבו המשקיעים ניסו להעריך עד כמה רחוק עוד יכול גל עליית התשואות להגיע.
התשואה על האג"ח ל-10 שנים היא אחד המחירים החשובים ביותר בשווקים הפיננסיים. היא משמשת עוגן לריבית על משכנתאות, אשראי צרכני וגיוסי חוב של חברות, ומשקפת גם את ציפיות השוק לגבי אינפלציה, צמיחה ומדיניות מוניטרית. כשהיא עולה, עלות הכסף מתייקרת כמעט בכל המשק, וכשהיא יורדת קורה ההפך.
העלייה האחרונה נבעה משילוב של כמה גורמים: אינפלציה שמתקשה להתמתן במהירות, גירעונות תקציביים גדולים שמחייבים את הממשל לגייס כמויות גדולות של חוב, ומגמה דומה בשווקים אחרים בעולם. באירופה, למשל, תשואת האג"ח הבריטי ל-30 שנה נגעה בשיא חדש, סימן לכך שהתופעה חוצה גבולות ואינה ייחודית לארצות הברית.
השוק עדיין מתקשה להירגע
מה שבלט במיוחד היה התגובה של שוק המניות. בדרך כלל ירידה בתשואות מתקבלת כבשורה חיובית למניות, משום שהיא מוזילה את עלות ההון ומגדילה את הערך הנוכחי של רווחים עתידיים. הפעם המדדים נותרו מהוססים ולא תרגמו את ההקלה בתשואות לעליות של ממש. ייתכן שהמשקיעים חוששים שהירידה זמנית, וייתכן שרמת התשואות הנוכחית עדיין גבוהה מספיק כדי להכביד על השוק, גם כשחלק מהכסף הפרטי חוזר למניות.
בכירים בבנק הפדרלי שידרו בימים האחרונים מסר מרגיע יחסית, שלפיו שוק העבודה יציב והאינפלציה חוזרת למרכז תשומת הלב של קובעי המדיניות, כפי שעולה מהאיתותים האחרונים של הפד. עם זאת, כל עוד התשואה הארוכה נעה סביב 5%, עלויות המימון של משקי הבית והחברות נשארות גבוהות.
